פרשת ניצבים: מדוע החליט הנצי"ב מוולוז'ין להתאמץ בלימוד התורה?

אחד מפיוטי התפילה בראש השנה הוא: "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם. הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמים. אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים. אִם כְּבָנִים - רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וְאִם כַּעֲבָדִים - עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת, עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ, אָיוֹם קָדוֹשׁ".

מה פירוש המילים "היום הרת עולם"? בפשטות הכוונה שהיום – ראש השנה, הוא יום התהוות ויצירת העולם (ה"אבודרהם" מוכיח מפסוק אחר בתנ"ך, שמשמעות המילה "הריון" היא גם לידה). התלמוד (ראש השנה יא ע"א) דן מתי נברא העולם, והדעה שנפסקה להלכה היא שהעולם נברא בתאריך כה' באלול, והאדם נברא בא' בתשרי - ראש השנה. כיוון שהאדם הוא נזר הבריאה, אומרים אנו "היום הרת עולם".

ננסה להעמיק מעט במשמעות ה"הריון" של העולם, ונבין נקודה משמעותית בעבודה הפנימית שלנו בראש השנה.

בעל ספר הרוקח (תפילת ראש השנה אות קלה) מבאר כך: יום ראש השנה הוא יום העיבור וההיריון של השנה כולה. כשם שאשה שהיא הרה היום, תלד לאחר זמן, ותקופת ההיריון היא הבונה את העובר, כך גם יום ראש השנה – מה שהקדוש ברוך הוא קובע בראש השנה, זה בדיוק מה ש"יוולד" בשנה הבאה. הכל נקבע ביום הזה. ראש השנה הוא "הרת עולם". בימי ראש השנה מתהווים ונוצרים כל אירועי העולם מראש השנה זה ועד ראש השנה הבא.

צריכים אנו לנצל כל רגע מימי ראש השנה להמלכת הבורא על עצמינו ולתפילה לשנה טובה.

הרוקח כותב שהביטוי "הרת עולם" לקוח מפסוק בנביא ירמיהו. נעיין בפסוק ונגלה תובנה מדהימה. ירמיהו אומר: "אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ, יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר, יֻלַּד לְךָ, בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ. וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, כֶּעָרִים אֲשֶׁר הָפַךְ השם וְלֹא נִחָם, וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר, וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם. אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִיוְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם. לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי, לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן, וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי" (ירמיהו כ"א).

ירמיהו "מקלל" את היום בו הוא נולד, והוא מצטער שרחם אמו לא היוותה עבורו "הרת עולם", כלומר, הריון בלבד, ושמעולם הוא לא היה יוצא לאוויר העולם.

מה עומק הקשר בין תוכן דברי הנביא ירמיהו – הייחול שלו להישאר עובר ולא להיוולד, למהות ראש השנה?

התשובה תובן לאור שאלה נוספת.

אחד התפילות המרגשות שאנו מתפללים ביום הכיפורים, הוא תפילת הכהן הגדול בצאתו מבית קדשי הקדשים ללא פגע. הכהן מקיף בתפילתו את ענייני העולם, ובין יתר בקשותיו היא הבקשה הבאה: "שנה שלא תפיל אישה את פרי בטנה". זו בקשה חשובה מאוד ואין דרך לתאר את כאבה של אישה שמאבדת את פרי בטנה, אולם מדוע מתפלל הכהן דווקא על הפלה ולא על כל מחלה אחרת?

הקשר בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל משול במקומות רבים לקשר של גבר ואישה. כל יהודי הוא במובן מסוים "אישה בהריון". לכל יהודי יש פוטנציאל אינסופי ונצחי, פוטנציאל של וולדות וולדי וולדות. לכל אדם יש חלומות, שאיפות וכמובן גם יכולות. לכל אדם יש בחייו הזדמנויות שיכולות לבנות את עתידו. כל אדם קיבל מאלוקים את כל הכלים המותאמים אישית עבור בניין חייו. הכהן הגדול מתפלל ששום "אישה" בעולם לא תפיל את "פרי בטנה". שכל יהודי בעולם יזכה לממש את הפוטנציאל שבו ולזכות "ללדת" זכויות עד בלי די שיעמדו לו לנצח נצחים.

"היום הרת עולם". יום ראש השנה הוא יום של הריון. הכל מתפתח ביום זה. היום הזה הוא ה"רחם" של השנה הבאה וההתפתחות תלויה בידי האדם עצמו – כמובן עם עזר משמים. כל אחד יחליט האם הוא רוצה להיקבר ברחם או לצאת לאוויר העולם ולהתפתח ברוחניות עוד ועוד.

מפורסם הסיפור על ראש ישיבת וואלז'ין – הרב נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל – הידוע בכינויו "הנצי"ב" (הסיפור מופיע בכמה גרסאות עם מסר אחד). הנצי"ב חיבר ספרים רבים על חלקים רבים בתורה, וכאשר הוא הוציא לאור את פירושו "העמק דבר" על התורה, הוא עשה סעודת מצווה ושם הוא סיפר כך:

בילדותי התקשיתי בלימודים ונחשבתי בין התלמידים החלשים. יום אחד, שמעתי את אבי מביע את צערו בפני אמי ואומר לה: 'כל ימי קיוויתי שנפתלי צבי יגדל להיות תלמיד חכם גדול, אולם כפי הנראה זה כבר לא יקרה. אין ברירה, קבעתי מחר עם שכננו הנגר שנפתלי צבי יתחיל ללמוד אצלו את מלאכת הנגרות, שהרי ידיים טובות יש לו לנפתלי שלנו. לפחות שיתפתח בנגרות'.

כאשר שמעתי את הדברים – סיפר הנצי"ב – נגע צערו של אבי ללבי. באותה שעה החלטתי החלטה נחושה, להשתדל ולהתאמץ מאוד בלימוד התורה, מתוך שאיפה לעלות ולהתעלות בתורה. פרצתי אל החדר שבו שוחחו הורי, הודעתי להם את החלטתי וביקשתי מהם הזדמנות נוספת לפני שמוציאים אותו מהתלמוד תורה, ומאותו יום ואילך השתדלתי בכל כוחי, וההצלחה אכן האירה לי פנים.

אם תשאלוני – המשיך הנצי"ב ואמר – מה הקשר בין הסיפור הזה לבין שמחת המצווה שלנו? אסביר לכם. נתאר לעצמנו מה היה קורה אלמלי קיבלתי על עצמי אז את ההחלטה להישאר וללמוד תורה. הייתי כמובן קובע עיתים לתורה וחי כיהודי טוב. הייתי נגר ירא שמים שעושה את מלאכתו נאמנה ביושר ובניקיון כפים. כאשר היה מגיע יום מותי ונשמתי הייתה מתייצבת בפני בית דין של מעלה – היו שואלים אותי: קבעת עתים לתורה? ואני כמובן הייתי משיב בחיוב ומפרט את סדר יומי, ואז הקדוש ברוך הוא היה מעמיד בפניי את הספרים: 'העמק שאלה', 'מרומי שדה' ו'העמק דבר' (מחיבוריו של הנצי"ב) והיה אומר לי: את הספרים האלה יכולת לחבר! מדוע לא עשית זאת? מה הייתי עונה לו? אוי לה לאותה בושה! ומחשבה זו – סיים הנצי"ב – היא זו שגרמה לי להחליט להמשיך להתאמץ כדי להצליח בלימוד התורה הקדושה.

שערי שמים פתוחים תמיד, לכל אדם, אולם הם פתוחים באופן מיוחד בראש השנה. ביום זה, כל אחד יכול לבקש ולהתחנן על נפשו, שנשמתו לא תהא חלילה קבורה ברחם אימו, אלא היא תצא לאוויר העולם ותגיע לתכליתה.

כאשר אדם נפטר צעיר לימים, כותבים על מצבתו "פה נטמן פלוני שהלך לעולמו בטרם עת". כל כך הרבה אנשים זכו לאריכות ימים ושנים, אולם מבחינת העשייה שהם יכולים היו לעשות ובסוף הם לא עשו, הם גם הלכו לעולמם בטרם עת.

עומדים אנו בפני ארבעים ושמונה שעות של הריון ויצירה של כל מה שיקרה איתנו בשנה הבאה. בואו נמליך את השם ונתפלל בפניו שה"וולד" יצא בריא ושלם, בגופו ובנפשו. שהשנה תהיה טובה ברוחניות ובגשמיות.

יהי רצון שנזכה שבשנה זו לא תפיל "אישה" את "פרי בטנה".