כל היום אצל חברות - האם זה הגיוני?

הבת שלי לומדת בכיתה א'. מרגע שהיא מגיעה הביתה מבית הספר, היא כל הזמן מבקשת לצאת לחברות. זה נראה לי מוגזם לבקר כל יום אצל חברה, ואני תוהה - האם נכון לאפשר לה זאת?

ילדה בכיתה א' נראית לנו עדיין ילדה קטנה, ובאמת היא כזו. רק עתה סיימה ללמוד בגן, ומבחינות רבות היא ממש קטנה.

לעומת זאת, בהכנסה לבית הספר, היא גם הופכת בבת אחת לגדולה. פתאום היא יושבת ברצינות ליד שולחן. היא מקשיבה שעות לדברי מורה. היא מכינה שעורי בית כמו ילדה בכיתה ו', והיא גם מקבלת על עצמה אחריות, כפי שמקבלת על עצמה כל ילדה הלומדת בבית הספר.

ילדות רבות, בהיכנסן לכתה א', פוקחות לפתע את עיניהן ורוצות לבלוע את כול העולם.

הן יוצאות לחצר לשחק ונהנות מכל רגע, הן בולעות את דברי המורה ברגש, כשהן תולות בה את עיניהן בהערצה, והן גם נקשרות לחברות באופן קיצוני לחלוטין.

כל דבר שהוא קיצוני - הוא בפירוש בלתי רצוי. לכן הייתי ממליצה להציב לילדה גבולות ברורים, לכוון אותה למקום שאתם בוחרים בו, ולעזור לה לבצע את הדברים.

הסבירו לילדה שאתם רוצים אותה גם בבית, שלטובתה ראוי שתמצא את מקומה בבית. נסו להרגיל אותה ליהנות גם מדברים קטנים ומישיבה בקרב בני המשפחה.

תוכלו להיעזר גם בהורי החברה, שיאמרו באופן חד וחלק לילדה, שמשעה מסוימת ועד שעה אחרת אין מקומן של חברות בביתם.

הילדה לומדת בכתה א', היא מתחילה עכשיו ללמוד את חייה הבוגרים, יחסית. כפי שתלמד לנהוג מעתה, כך תמשיך ותנהג לעתיד. אתם אלו שעוזרים לילדה לבנות את אישיותה, את סגנון חייה.

חשוב לעודד את הילדה למצוא לעצמה חברות, אך חשוב לא פחות להרגיל ילדה לישיבה בבית, בחיק המשפחה.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * * 

מאז שהתחתנו, אשתי טיפוס לחוץ ומפוחד, לאור האירועים האחרונים שהתרחשו בארץ, היא פוחדת מאוד. זה מפריע לזוגיות שלנו, ואני לא יודע איך להתמודד. מה אני אמור להגיב לה?

מתוך השאלה אני יכולה לשער שיש אצלכם בבית שני אנשים מפוחדים. האחת פוחדת מכל מיני דברים, והאחד – פוחד מהפחד.

כשיש שני אנשים מפוחדים, הגיוני מאוד לחוש חוסר ודאות איך להגיב זה לזו, אתגרים בזוגיות ואפילו קשת נוספת של רגשות, כמו: תסכול, אכזבה, אשמה ועוד.

איך המעגל הזה קורה? האישה, לדוגמה, יכולה לפחד לצאת למקום מסוים. הפחד יכול להיגרם כתוצאה מחוויה לא נעימה שהיא עברה, או מכל סיבה אחרת. הגבר רוצה לצאת לאותו מקום, הוא אפילו רוצה להיות מכוון לאשתו, אבל נוצרת התנגשות מול הרצון שלו והפחד שלה.

ההתנגשות יוצרת אתגר. לפעמים היא גורמת למתיחות, לפעמים לתגובה לא מותאמת ("מה יש לך? תפסיקי לפחד!") ולפעמים לפעולות לא מתאימות ("אם את פוחדת, אני יוצא לבד!").

מכאן המעגל מתרחב לרגשות נוספים: אשמה ("למה אמרתי לה ככה?"), תחושה של בדידות ("הוא/היא אף פעם לא מבין אותי") ותסכול ("מה אני אמור לעשות / להגיב?").

השאלה ומעגלי התגובה מובנים. מה עושים איתם?

קשה לומר מתוך דבריך ממה אשתך מפחדת ובאילו מצבים אתה לא יודע איך להגיב, אבל העקרון זהה: לרגש יש תפקיד, הפחד עוזר לאדם להיזהר. אם נלחמים בו, בדרך כלל מגבירים את העוצמות שלו. לעומת זאת, אם שוקעים בו יותר מדי - הוא עלול להפריע לחיים...

ממליצה לך להכניס חמלה והבנה, גם לך וגם לאשתך. תזכור את מעגל התגובה.

בשלב השני נסה לא לתת פתרונות למצב, אלא לשאול אותה ואת עצמך: איך היית רוצה ש...?

במידה והפחדים מתעצמים או מפריעים לתפקוד בחיי היום יום, מומלץ לפנות לקבל טיפול מקצועי.

(מלכה הרטשטיין, מטפלת רגשית ויועצת זוגית במחלקת שלום בית בהידברות)