"ה’, אני רוצה לחיות! כדי להביא עוד ילדים לעולם"

באחד הימים ביקרתי את הורי, ואבי פתח את סגור לבו ושאל אותי: "את יודעת למה רצינו שתבואי לעולם?

"את יודעת, נלחמתי בשלוש מלחמות. אבל המלחמה הקשה ביותר היתה בשנת 73 למניינם, מלחמת יום כיפור. הגיעו במיוחד עם גי'פים מהצבא והוציאו אותנו מבית הכנסת על ידי צו 8, קראו בשמות של אנשים שצריכים להתגייס בדחיפות. אלפי גברים מעל גיל 18, כולם צמו, מהורהרים, מבולבלים סקרנים לדעת מה הדחיפות בגיוס שכזה. לא יכולתי להיפרד מאמא או מהילדים לפני שהלכתי. רק ידענו שמלחמה פרצה. היה בלגן ורעש מסביב, המון גי'פים צבאיים נסעו הלוך ושוב וקראו בשמות, ופתאום הנוף בעורף השתנה - נראו רק נשים, ילדים ומבוגרים מבוהלים. אמא הבינה שאם לא חזרתי מבית הכנסת – כנראה גויסתי...

"פעמיים במשך ארבעת החודשים הבאים הייתי קרוב למוות.

"בפעם הראשונה, פצמ"ר נפל לידינו לפני שהספקנו לקפוץ למחילות, והוא פגע בחבר הכי טוב שלי, קצין הקשר, שהיה ממש לידי. לא היה בידי להצילו, הוא הלך במקום. לראות חבר טוב הולך לידך, זה מרעיד את אמות הסיפים. לרגע חלפה מחשבה במוחי שזה יכול היה להיות אני. באותה מידה ה' יכול היה לבחור גם בי.

"בפעם השנייה, לקראת סוף המלחמה, כבר היינו עייפים, והרבה מכוחותינו חזרו כבר לבתים. בתור קשר נשארתי בין האחרונים, והמפקד שלנו אמר לכבוש את גבעה מס' 417. הזחל"ם שלנו היה ישן, וכבה מדי פעם. התחלנו להסיע את הזחל"ם, כפי שהמפקד אמר, וראינו לפחות 8 טנקים מצריים נעים לכיוון שלנו, הם ניסו לסגור עלינו, המנוע שלנו כאילו נבהל מהם והחליט לשבות. הבנו שאנו בצרות צרורות.

"פגז אחד שלהם - וכל ארבעת חברי ואני עולים השמימה. כולנו הרגשנו במצור. אחד מחברי צעק 'שמע ישראל', כולנו הבנו שזהו. אנו בידיים שלהם. מעודי לא חשתי כזה קור, קיפאון בכל גופי מזדנב ועולה, מציף את נשמתי.

"באותו רגע שהבנתי שחיי עומדים על פי תהום. זעקתי מעמקי נשמתי – 'ה', אני רוצה לחיות! כדי להביא עוד ילדים לעולם'.

"לא יודע למה דווקא את זה אמרתי, אבל זה מה שיצא מפי. ופתאום, עוד לא הספקתי לסיים את המשפט – הזחל"ם שלנו התחיל לעבוד בלי שאף אחד ניסה להפעיל אותו שוב. מיד נסענו משם, ושניה לאחר מכן נפל פצמ"ר בדיוק במקום שהיינו! אין לי מושג איך הצלחנו לשוב אחורנית כשהמצרים צרו עלינו, איך הזחל"ם שלנו הצליח להתניע ואיך הצלחנו לצאת בשלום מהתופת הזאת.

"פלא ה'. זה מה שנותר לי לומר.

"חזרתי הביתה. כשראיתי לראשונה את מעיני, אחותך הגדולה, שהיתה תינוקת בת 8 חודשים לאחר שחזרתי, היא לא זיהתה אותי, ונבהלה ממני...

"לא שכחתי את זעקתי לבורא עולם, וכנגד פעמיים שניצלתי במלחמה, נולדו לי עוד שני ילדים. את ודני. הצלחנו להחזיר טובה לה'. ומעניין, שאתם חזרתם בתשובה... כעת ה' החזיר לי".

התרגשתי לגלות, כאמא לשישה ילדים, שהגעתי לעולם מתוך התודה הגדולה של אבי לה' שהשאירו בחיים. כל ילד יהודי - מוסיף בטוב. לא צריך לעבור מלחמות ואירועים מכאיבים כדי להוסיף בטוב, אלא להחליט כל אחת עם עצמה, מתוך החלטה נחושה, להוסיף להאיר את העולם באור ה'.

כל מטרתנו בעולם היא הוספה באור. בטוב. בעוד צעד לגלות את אור ה', להסיר את מכסה החושך המסתיר על האלוקות.