"מתמודדי נפש יכולים לחזור לחיים נורמטיביים ואפילו להקים בית משלהם"

היא מגיעה ביום אחד, כמו תאונת דרכים קשה, ואם לפני כן התנהלו החיים באופן נורמלי למדי, פתאום שום דבר לא כפי שהיה. מחלת נפש, מתפרצת ומטלטלת את הכל. הבן המתבגר צועק בלהט שהוא המשיח, אמא לתינוק קטן לא מסוגלת לטפל בו בשל דיכאון, נערה צעירה עסוקה כל היום בשטיפת ידיים כפייתית, והחיים - כבר לא ישובו להיות כפי שהיו. מאותו רגע ממש, עובר המתמודד תהליך נפשי ארוך,  עד להשלמה עם המצב. ״תהליך זה אורך בדרך כלל שנים ארוכות״, אומר הרב אריה מונק, מנכ״ל עמותת ״בית חם״. ״הבעיה היא שכאשר מתמודדי הנפש כבר משלימים עם המחלה ומוכנים לחזור לחיים נורמטיביים, הם מתקשים לעשות זאת בעצמם. אחרי תקופה ארוכה של נתק, לא פשוט לשוב למעגל העבודה והחברה״. 

חיים לא חיים

כאשר ראה זאת הרב שמואל מונק, אביו של הרב אריה, לא יכול היה לעמוד מנגד. ״מדובר באנשים שקופים, שפעמים רבות החברה מתרחקת ומסתייגת מהם. נוצרת שם מציאות עגומה והיא שאדם עם הפרעה נפשית לוקה פעמיים. ראשית, הוא חולה במחלה לא פשוטה, שלא עוזבת אותו 24 שעות ביממה, ולא נותנת לו מנוחה. יש אנשים שהיו מעדיפים אפילו חולי גופני במקומה. נוסף על כך הקושי שהסביבה לא מבינה אותו, אנשים מתרחקים ממנו, ובאמת, אי אפשר להאשים אותם. רק מי שעובד בתחום בריאות הנפש יכול להבין מה עובר המתמודד, זו מציאות שאינה קלה לעיכול״.

הרב שמואל מונק, אשר כאב את הסבל של האנשים האלה, החליט להרים את הכפפה. ״לפני כ-25 שנה קמה עמותת ׳בית חם׳, אשר מסייעת בשיקום של אוכלוסיית מתמודדי הנפש. דרכה הם מקבלים מעטפת טיפולית ותעסוקה מותאמת, לצד ייעוץ ותמיכה בבני המשפחה. כך, בצעדים קטנים, הם יכולים לחזור לנהל אורח חיים נורמטיבי, ולפעמים אף להקים בית ולגדל משפחה״.

הרב שמואל מונק (צילום: חנה טייב)

הקושי הבלתי אפשרי הכרוך בעצירת החיים בעקבות מחלת נפש, הוביל להבנה כי אפשר אחרת. "מרגע שמחלה כזו מתפרצת, אין לאדם חיים״, מסביר הרב מונק. ״כאשר, למשל, נערה מתחילה לשטוף ידיים כל היום, ולא יכולה לגעת בשולחן ובכיסא בגלל שהם מלאים חיידקים, היא לא יכולה להמשיך ללכת כרגיל לבית הספר. כאשר אישה נכנסת לדיכאון אחרי לידה, הבית מפסיק לתפקד, בעלה והילדים סובלים, ואפילו הילד האהוב שזה עתה נולד הופך עבורה למטרד. היא נמצאת בבית, אבל אין שם באמת אמא שתתן ותאהב, זה אולי נשמע נורא, אבל בעלה באותה תקופה הוא כמו אלמן וילדיה יתומים. החיים לא יכולים להמשיך באופן הזה, ואם אין מי שידע איך לסייע, המצב הוא שהחיים שלהם נעצרים. המחירים שמשלמים על כך החולה ובני משפחתו הם כבדים ביותר". 

מה עם טיפול תרופתי?

"תרופות עוזרות מול הסימפטומים של המחלה, אם קיימת למשל בעיה של דיכאון ונותנים תרופה, זה עוזר להפחית את תחושת הדיכאון. אבל לצערנו, בדרך כלל אורך זמן עד שהן משפיעות, קשה מאוד להתאים אותן במינונים הנכונים לחולה, ויש להן תופעות לוואי לא פשוטות. בנוסף, למרות הטיפול התרופתי ושלל הדרכים שנועדו לסייע, בדרך כלל מתמודדי נפש מפסידים הרבה מאוד שנים עד שהם מגיעים להשלמה עם המחלה ולהחלטה שהם מעוניינים להשתקם. עד לאותו רגע, הם נמצאים כל הזמן במלחמה - לא לוקחים תרופות באופן סדיר, ורוצים להמשיך כרגיל לכאורה, למרות שכל עולמם התהפך".

קמים מהמוות

את חשיבות ההשלמה עם המצב, מסביר הרב מונק דרך דוגמא מקבילה. ״אם ניקח, למשל, אדם שעבר תאונת דרכים ואיבד את רגליו. הרגליים הם חלק ממנו מיום שנולד, איתן הוא מתנייד והולך, ולא רואה שום דרך להסתדר בלעדיהן. אחרי התאונה אותו אדם מרגיש שנעצרו לו החיים. הוא איבד חלק מהגוף שלו ועובר תהליך של אבל. בהתחלה מגיע שלב ההכחשה - הוא לא מאמין שזה קורה לו, אומר לעצמו שעוד רגע הוא יתעורר מהחלום השחור הזה, ואפילו מגייס לשם כך כל מיני אמרות תורניות, שה' בורא את העולם בכל רגע מחדש ויכול לברוא לו רגליים חדשות. אחר כך מגיע כעס - על הנהג הפוגע, על ה', על עצמו, ולבסוף מופיעים אבל עמוק, צער ויגון על מצבו. רק אחרי כל אלה אותו אדם מגיע להשלמה. הוא מבין שזה המצב ומתחיל לחשוב איך לחיות איתו באופן הטוב ביותר. זה יכול להגיע אחרי שנים, ומאותו רגע אדם נכנס לתהליך של שיקום. הוא מרכיב פרוטזות, מתחיל ללכת איתן, לומד איך לחזור ולתפקד בכוחות עצמו. אותו דבר קורה בנפש – כאשר אדם מאבד את הרגליים הנפשיות שלו, התהליך עובר דרך הכחשה, כעס ואבל עד להשלמה. ואז סוף סוף עולות השאלות - איך אני מושך את עצמי בכוח אדיר מהמיטה כאשר אני בדיכאון ולא מסוגל לזוז? איך מתחילים לחזור לחיים עם חרדות קשות? במקום הזה זקוקים מתמודדי הנפש לעזרה. לא לבייביסיטר שתשמור עליהם בעודם חולים ותשאיר אותם כפי שהם, אלא למי שיראה אותם כאנשים נורמטיביים, וייתן להם קביים שיסייעו להם להתחיל ללכת".

איך מתרחש תהליך השיקום?

״החלק המשמעותי ביותר הוא שיקום תעסוקתי, אשר נותן למתמודדים את היכולת לחזור למעגל העבודה. כאשר אדם יוצא לעבוד הוא צריך להתלבש, להתקלח, להתמודד ברמה החברתית, והדבר החשוב ביותר - הוא מרגיש מועיל ותורם. זה ממש כמו לקחת אדם מת ולהחיות אותו. דרגות השיקום הן שונות, יש מתמודדים שעובדים במקום מוגן עם נוכחות צמודה, ויש כאלה שיכולים לצאת לעבוד בקהילה".

מלבד הפתרון התעסוקתי, מפעילה העמותה מרפאות לבריאות הנפש. ״לצערנו, ההתמודדות מול מערכת הבריאות אינה פשוטה. כדי להגיע לפסיכיאטר, מחכים לפעמים מעל חצי שנה. כתוצאה מכך, אנשים החלו לפנות לרופאים פרטיים. הבעיה היא שאדם הגיע לרופא, שילם 1,500 ש״ח לפגישה ראשונה, קיבל תרופה, ואז היה צריך להגיע שוב למעקב, כדי לראות אם התרופה הועילה והמינון נכון. אבל היה קשה לו לממן את זה, ובמקרה של חוסר התאמה הוא הפסיק לקחת את התרופה ולא הגיע שוב. לכן הקמנו רשת מרפאות אשר נותנת טיפול זמין ללא תשלום, תוך קבלת התחייבות מקופת החולים. כך יכול כל אדם להגיע למספר פגישות אצל פסיכיאטר או כל רופא אחר כפי הנדרש. בנוסף, בתחום הטיפול הרגשי, חשוב לנו לתת לאדם את הטיפול לו הוא זקוק בעולם התרבותי בו הוא נמצא. אדם חרדי, למשל, צריך מטפל רגשי מהעולם שלו, אחרת יהיה שם פער שקשה לגשר עליו".

״הוא יכול להתחתן?״

גם משפחת המתמודד זקוקה למענה. "משפחתו של אדם המתמודד עם מורכבות נפשית עוברת בדרך כלל קושי אדיר״, מסביר הרב. ״המתמודד עצמו סובל, והוא מקרין את הסבל הזה גם אליהם. משפחה כזו זקוקה לעזרה וייעוץ - לדעת כיצד לעמוד מול החולה ולקבל מענה לשאלות העולות כתוצאה מהמציאות המטלטלת״.

השאלות העולות מקרב בני המשפחה הן לפעמים הרות גורל. "הורים שהבן שלהם רוצה להתחתן, למשל, לא יודעים מה לעשות. המחשבה הקשה על כך שיהיה עליהם להכניס לחייהם מתמודדת נפש נוספת, החשש מחוסר היציבות שעלול להתפתח וההבנה שיהא עליהם לתת מענה לילדים שייוולדו, הם לא פשוטים עבורם. מצד שני, מה הבן שלהם מבקש? הוא בסך הכל רוצה כמו כל אדם - לאהוב, לקבל אהבה, אפילו לדעת שיש מי שיאמר אחריו קדיש. מי אמר שאין לו זכות לכך? כאשר השאלות האלה מגיעות אלינו, ההכרעה היא קשה מנשוא. שאלות נוספות עולות דווקא על גירושין - האם הגיע הרגע להניח להתמודדות הבלתי נסבלת ולהיפרד מבעל או אישה חולים? והמתמודד עצמו - לא מספיק שהוא עובר סבל בל יתואר בתוכו, עכשיו תילקח ממנו גם האפשרות להיות עם ילדיו? כל מי שעוסק בתחום הנפש מבין שאי אפשר לשלוף תשובות מהמותן. אלה סוגיות קשות ביותר, הדורשות בירור מעמיק. לא פעם התייעצתי עם רבנים, והם אמרו לי ׳אנחנו לא יכולים להחליט בזה, אתה תצטרך לקבל את ההחלטה׳״.

איך מחזיקים באופן יציב מערכת נישואין של מתמודדי נפש?

״נדרשת מומחיות גדולה בעניין, וגידול ילדים במצב כזה גם הוא סוגיה בפני עצמה. לא יהיה נכון לדבר על הנושאים הרגישים האלה באופן כללי, כי כל מקרה כזה נידון לגופו. בכלל, מי שנוגע בתחום ללא הכשרה וניסיון מתאימים, יכול לגרום נזק בלתי הפיך. בריאות הנפש היא אחד הנושאים המורכבים ביותר, וצריך שם כתפיים רחבות. מה שכן אפשר לומר, הוא שאם יש מי שמוכן לשים את האמת על השולחן, בלי להסתיר דבר, הוא יכולים להגיע לחיי נישואין מתוך בחירה שמחה ואוהבת. נישואין במצב כזה יכולים להתקיים עם הרבה הדרכה ותיווך נכונים, של בני הזוג ושל המשפחה הסובבת אותם. אבל אני חוזר ומתחנן בשנית שמי שלא מבין בזה, יתרחק ולא ייתן אפילו עצות, לצערי לא פעם מגיעות אלינו משפחות אחרי שנגרם להן נזק מיועץ כזה או אחר״.

אחד המשתקמים אותו ליווה הרב מונק, הוא בחור שעבר שנים רבות עד להשלמה עם המחלה. ״זה התחיל אצלו בגיל 18, הוא נעמד באחד מימי חודש אלול באמצע בית המדרש, דפק על הבימה ופתח בדרשה חוצבת להבות", מתאר הרב. "הוא הסביר שהיה לו גילוי אליהו, ושצריך להתחזק כי המשיח עוד רגע מגיע. מאות בחורים היו שם באותה שעה, וכולם היו עדים להתקף הפסיכוטי שהוא עבר. המשגיח היה צריך להוריד אותו בכוח מהבימה, לא היתה אפשרות אחרת. הוריו הוזעקו במהירות, והחיים, שהיו עד לאותו יום רגילים לחלוטין, הפכו לסרט אימה. פתאום הבן שלהם עמד מולם פעם עם עיניים טורפות ופעם במבט בוהה. הוא קיבל תרופות קשות שערפלו אותו והגיע למחלקה סגורה. הבחור מצא את עצמו במקום שונה מהסביבה אותה הוא הכיר, עם אנשים במצבים קשים סביבו, לא יודע מה הוא עושה שם בכלל״. 

באותה נקודה הבינו הוריו כי עליהם לפנות לעזרה. ״הם הגיעו אלינו לייעוץ על מנת לדעת איך להתנהג עם הבן ולהתמודד עם המחלה שדפקה בהפתעה על דלת ביתם. מאז, נכנסנו לתקופה של 7 שנים קשות, בהן אותו בחור לא היה מוכן לקבל את העובדה שהוא חולה. הוא לא הסכים לקחת תרופות, כדי לא להגדיר את עצמו כחולה, ולא היה מוכן לעבוד במרכז השיקומי, כי מבחינתו הוא עדיין היה בחור ישיבה. שוחחנו איתו שוב ושוב, ללא הועיל. רק בסופן של אותן 7 שנים הוא הסכים להשלים עם גורלו, החל לקחת תרופות באופן מסודר, ונכנס למסגרת התעסוקתית שהצענו לו. היום הוא נשוי ומנהל חיים נורמטיביים ככל האפשר, כל זאת אחרי עבודה אישית רבה שלו ושל בני משפחתו״.

לסיום, אומר הרב מונק, ״בעבר, לא מעט אנשים פחדו לפתוח את נושא בריאות הנפש, היו אפילו כאלה שנמנעו מלטפל ביקיריהם בגלל כל החששות. לשמחתנו, כיום יש מוכנות רבה יותר לשים את הדברים על השולחן ולהתמודד איתם. יותר ויותר אנשים מטפלים במחלות נפש, לומדים איך לחיות לצידן, ולנו יש את הזכות לעזור לאותם מתמודדים לחזור לחיים של שגרה״.