המדריך לשמחה במשפחה: זה מה שניקח איתנו מחגי תשרי

אנחנו נמצאים בסופו של חודש תשרי, לאחר שעברנו חודש גדוש בחגים וזמנים של שמחה. ידוע שלכל חג וחג במעגל השנה שלנו יש את השפע הרוחני שלו, וכל אדם לפי עבודת ה' שלו מקבל את אותו השפע. אחת הברכות אותה אנו מוסיפים בתפילת העמידה של החגים היא: "והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ושלום". והשיאנו מלשון השאה=המשכה, שאותו שפע רוחני שיורד לעולם באותו החג ימשיך איתנו כל השנה.

התורה מצווה אותנו: "ושמחת בחגך והיית אך שמח". מילא לצוות על שמירת שבת, ברית מילה, צניעות וכו', אבל יעלה על הדעת שצריך לצוות על השמחה? וכי יש מישהו שלא רוצה להיות שמח? וגם אם כן צריך לצוות מכל סיבה שהיא, האם אפשר בכלל לצוות על השמחה, הלא זה דבר המסור ללב? ושאלה אחרונה: מה פירוש המילה "אך" בציווי "והיית אך שמח"?

השמחה הינה חיונית ואף קריטית לכל אדם באשר הוא. גם אם יש לאדם שפע כלכלי, בריאות, משפחה וכל טוב, לא בהכרח הוא יהיה שרוי בשמחה. כדי להגיע לשמחה ולשלוות נפש פנימית האדם זקוק לעבודה מתמדת ולא קלה. ובכלל, אחד היסודות הבסיסיים והחיוניים ביותר בעבודת ה' זה השמחה, מכיוון שעבודת ה' אינה יכולה להתבצע בשלימות אלא מתוך שמחת הנפש. עד כדי כך שהתורה עצמה אומרת שקיום המצוות שלא בשמחה אינו נחשב, כפי שכותבת התורה בפרשת "כי תבוא", הידועה גם כפרשת הקללות. שם התורה מונה את כל הברכות לעושים רצונו של מקום, וכל הקללות חלילה לעוברי רצונו. התורה מונה 98 קללות, ומסכמת את הסיבה לקללות במשפט אחד: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל"(דברים כ"ח, מ"ז).

בספר עטרה למלך מובא שנחמיה היה שר המשקים אצל מלך פרס. לאחר שקיבל את הבשורה שחומת ירושלים נפרצה ושערי ירושלים הועלו באש, לבש שק ואפר. בהגיעו כך אל הארמון, אמר לו המלך: "למה פניך רעים? הרי אינך חולה, אין זה כי אם רוע לב". מסבירים המפרשים את טענתו של מלך פרס - אם פניך כך נפולות, סימן שאתה לא מרוצה מהמלכות שלי, אחרת היית עם פנים שוחקות, לא משנה מה עובר עליך. אדם שעובד אצל המלך צריך לעשות זאת בשמחה, אחרת זה מראה שאין לו אהבה למלך.

שאלנו מדוע התורה מצווה עלינו לשמוח. לכאורה צריך לצוות על שמירת שבת וכו', דברים שמצריכים מאיתנו מאמץ. ועוד, הרי שמחה היא דבר המסור ללב, וכי שייך לצוות על האדם לשמוח? אלא כדי להגיע לשמחה צריך מאמץ - לא פחות, ואולי אף יותר, משמירת שבת (כמו שכותב הרמב"ם: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא"). אלא שהדרך להגיע לשם היא דרך הלב, ואת זה כן שייך לצוות על האדם, כמו שכתוב בתורה (דברים י', ט"ז) "ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד". אחת התכונות הבולטות הנדרשות לשם כך היא כמובן הענווה, כיוון שרק ע"י ההסתפקות במועט ניתן להגיע לשמחה, בבחינת "איזהו עשיר השמח בחלקו". לכן כתוב "ושמחת בחגך והיית אך שמח" - אתה רוצה לשמוח בחג? זה חייב לעבור דרך "והיית אך שמח" – המילה "אך" כידוע מרמזת על מיעוט, על ידי שאדם מתנהג בענווה, ממילא כך הוא יוכל להגיע לשמחה.

ואם תמיד היה קשה להגיע לשמחה, אז בדורנו על אחת כמה וכמה, בהיות חיינו מאתגרים מאוד, בפרט בנושא שלום בית וחינוך הילדים. ובחגים, פעמים שבמקום שתתעצם השמחה, מתעצמות המחלוקות. לכן כמה עלינו לתת את הדעת לחשיבות של השלום בבית. כמה חשוב שנפנים שההגעה ליעד הזה של שמחה בבית הוא יעד שמצריך מאיתנו עבודה, מצריך מחשבה. הרבה אנשים שאננים וחושבים שיהיה בסדר, ושלכולם יש בעיות, ועוד כל מיני טענות שמראות על בריחה מהתמודדות או חלילה על יאוש. אז בואו ונחליט שאנחנו הולכים להוביל את התא המשפחתי שלנו למקום של שמחה. איך עושים זאת?

שמים את הערך של שמחה בבית בראש סדרי העדיפויות שלנו. הרבה אנשים אומרים לעצמם, אני אסיים את העבודה ואז אני אתפנה לילדים, עוד שיחת טלפון אחת וכו' וכו' וכך הזמן בורח לנו מבלי שנשים לב. לכן על מנת שנגיע למטרה עלינו ראשית להפנים את החשיבות של ההגעה אל היעד, עם כל מה שכרוך בזה.

משקיעים בזוגיות. זוגיות יציבה וטובה מצריכה תחזוקה מתמדת, ובמקרים סבוכים יותר – גם סיוע מאיש מקצוע. חשוב לבדוק יחד, הבעל והאישה, את מצב הזוגיות, ולקבל החלטות בהתאם.

חושבים על הילדים. חינוך ילדים בדורנו אינו מה שהיה בדורות הקודמים. חשוב לשים לב מה הכי נכון עבור כל ילד בפני עצמו, בלי השוואות, בלי אפליות, עם הרבה עידוד, זמן איכות ומחמאות. וגם כאן, לשבת יחד ולהגיע להחלטות בהתאם.

הודיה לקב"ה על העבר ותפילה על העתיד. אחד הדברים שיותר מצריכים חיזוק זה הנושא של התמקדות בטוב. לרבים מאיתנו מעט מן החושך מסלק הרבה מן האור. הגדולה היא להתמקד בטוב בכדי לקבל כוחות להמשיך הלאה. לכן חשוב להודות לקב"ה על מה שיש, ולא חסר! וכמובן מעטפת של תפילה לעתיד חייבת להיות באמתחתנו תמיד.

המשך חיים מלאים בשמחה!

הרב אליהו נקש הוא מנהל מחלקת שלום בית בהידברות.