עד כמה זה הגיוני שאני כועסת על התינוקת שלי?

יש לי שאלה שמציקה לי מאוד: זה נורמאלי שאני כועסת על התינוקת שלי? היא כזו קטנה ועוד לא מבינה כלום, ואני בכל זאת מוצאת את עצמי כועסת עליה.

כן, זה נורמאלי מאוד, אבל זה קשה מאוד, ומומלץ לצאת מהמקום הזה, מסיבות רבות.

יכולות להיות סיבות מגוונות לכעס שעולה, ולפעמים זוהי הצטברות של מס' סיבות ביחד.

בנוסף לכך, פעמים רבות עולים במצבי כעס אלו רגשות קשים מאוד של אשמה, שהם מכבידים ומקשים מאוד על הנפש (לעיתים הם מודחקים מדי, כדי לא לחוש בכך וכדי לא להודות בכך).

להלן מספא דוגמאות לסיבות שונות, שהכעס עולה בגללן:

· אולי היא לא נותנת לך לישון בכלל - ואת פשוט ממוטטת, ואז זה מציף אותך, כי את לא שקולה?

· יתכן שאת כועסת על מישהו אחר שמצער אותך ולא עוזר לך מספיק איתה (למשל בת גדולה), ואת בעצם מעבירה את הכעס לתינוקת? (שם זה יוצא מסיבה מסוימת).

· יכול להיות שהיא נולדה בתקופה מאתגרת יותר עבורך, ואין לך מספיק כוחות בשבילה?

· אולי היא מזכירה לך משום מה מישהו שאת נפגעת ממנו? (למשל היא קרויה על שם...).

· ואולי...

כדאי לך מאוד לפרק את הנושא, כלומר "להבין את הכאב", להרגיע אותו ולרפד אותו בחמלה עבורך.

כמו כן, ברגע שאת מודעת למקור הכאב - יש לך יכולת גבוהה יותר לתת מענה, במידה וזה אכן אפשרי.

בד בבד, חשוב מאוד לחזור לפתח ולבנות עם התינוקת, קשר חם, יציב, אוהב וחומל - גם עבורה (שלא ייפגם בעתיד, מהקשר שמעט לקוי כעת).

אם קשה לך לעשות את זה באופן עצמאי - ממליצה מאוד על פגישות עם מטפלת מתאימה עבורך.

מאחלת לך המון קשר חם ואוהב עם ילדתך.

(מיכל וילמן - מדריכה ומלווה הורים למתבגרים צעירים וילדים רגישים ויועצת במחלקת יהלו"ם)

* * *

ילדי בן ה-10 הוא ילד חברותי מאוד. כל הזמן רודף אחרי החברים. מאז שחוזר הביתה מהלימודים מתחילים להגיע החברים. בשלב מסוים הוא מחליט ללכת אליהם, ומכריח אותנו להרשות לו. הוא לא צריך אוכל ושתיה כשהוא עם חברים, הוא כאילו מכור להם ולא יכול בלעדיהם. זו התנהגות הגיונית?

שום קיצוניות אינה לברכה. אנחנו צריכים לשאוף שילד יהיה מאוזן, ולא נוטה לצד כלשהו ובשום תחום.

גם כאן. ילד חברותי זה נפלא, ילד יותר מדי חברותי - נפלא פחות.

ובכל זאת, בל נשכח שאיננו רוצים להפרידו מחבריו, אלא רק למתן אותו. איך נוכל לעשות זאת?

רק על ידי הגבלה.

הגבילו את הילד. אמרו לו: "נפלא שיש לך חברים, אני שמח בשבילך, אבל חברים יכולים להגיע אלינו הביתה רק משעה זו ועד זו", או: "הזמן שלך עם חברים הוא משעה חמש ועד שש וחצי. בחר מה תעשה אתם באותו זמן, האם תרצה שיבואו אליך, או שתרצה ללכת אליהם?".

ילד חברותי לא אוהב שמגבילים אותו, אבל במשך הזמן תגלו כמה זה היה לברכה. הילד אמנם חברותי, אבל גם עושה דברים אחרים, נהנה מדברים אחרים ומספיק כל מה שצריך להספיק לעשות.

גבולות. זה שם המשחק.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)