"בגיל 31 עברתי ברית מילה, ואז התגלה לי גילוי מרעיש"

עשרה ימים חלפו מאז שיעקב (לשעבר אנטון) קונוכוב, עבר ברית מילה, וכשמשוחחים אתו על כך, ניתן לחוש את ההתרגשות העזה בקולו.

"אני בן שלושים ואחת", הוא אומר בקול חנוק, "כתינוק לא עברתי ברית מילה, כיוון שהיה זה ממש לאחר שהוסר מסך הברזל, והוריי כלל לא היו מודעים לצורך הזה. במשך כל השנים שיערתי שיגיע יום שאעבור בו ברית מילה, הבנתי גם שזה חשוב. אבל תמיד היו סיבות טובות לדחות. הייתי עסוק, זה לא התאים לי, וכן – גם קצת חששתי. אז נכון שהכרתי את הקהילה היהודית במוסקבה של הרב סנדר כץ ואשתו הרבנית שרה. גם הייתי מקושר אליהם מאוד, אבל מכאן ועד לעשות ברית מילה? הדרך עוד הייתה רחוקה".

הוא לוקח נשימה עמוקה לפני שחושף את התפנית המרגשת בחייו שהובילה אותו לא רק לעבור ברית מילה, אלא גם לגילוי מרעיש נוסף.

מרוסיה למצרים, ממצרים לישראל

"מעולם לא חשבתי שאעזוב את מוסקבה", מציין קונוכוב, "יש לי שם משפחה וגם עבודה מסודרת. אבל אז פרצה המלחמה ושינתה את כל תמונת המצב. נכון שרוסיה היא לא אוקראינה, זה לא שהרגשנו את המלחמה ברמה של סכנת חיים, אבל בשלב מסוים הבנתי שאני חייב לעזוב, ובדחיפות".

באותה עת הוא כלל לא ידע להיכן מועדת פניו, והחליט לטוס למצרים ומשם לבחון את צעדיו הבאים. כך הוא טס ממוסקבה לפורט סעיד, ומשם נסע באוטובוס במשך שעות ארוכות עד לקהיר. "כשהגעתי לקהיר הופתעתי לשמוע שבדיוק בלילה הקרוב ייכנס יום כיפור. בכלל לא ידעתי על זה", הוא אומר, ודמעות נראות בעיניו.

לדבריו, יום כיפור היה עבורו מאז ומעולם משמעותי מאוד. "במוסקבה גם היהודים שומרי המצוות וגם אלו שבמשך כל השנה רחוקים, הגיעו לבית הכנסת של הקהילה. כולם צמו, התכסו בטליתות והייתה אווירה רצינית. אף פעם לא התלבטתי אם לשמור את יום כיפור או לא, זה היה ברור לי. אבל הפעם, בגלל כל האירועים, לא שמתי לב שהתאריך הזה מתקרב. הרגשתי כזו טלטלה כשהבנתי שבעוד כמה שעות ייכנס יום כיפור. באותו רגע הפסקתי לעשות הכל, היה ברור לי שאני לא נוסע, לא מתקדם לשום מקום, חיפשתי קהילה יהודית ולא מצאתי. דרך האינטרנט איתרתי כתובת של בית כנסת יהודי, אבל כשהגעתי אליו התברר שהוא נעול. בסופו של דבר התפללתי לבד, וממש הרגשתי שהתפילות שלי עולות למעלה. אחד הדברים שהבנתי במהלך אותו יום זה שאין לי שום ספק בנוגע למקום שאני מתכוון לחיות בו – אני רוצה לעלות לארץ ישראל. זו המטרה שלי".

מיד במוצאי יום כיפור הוא יצר קשר עם גורמים שונים שהפנו אותו לרב מירושלים – הרב יצחק גרויסמן שמסייע לעולים חדשים מרוסיה ואוקראינה. הוא הדריך אותו בנוגע לכל מה שנדרש ממנו ועזר לו מבחינה לוגיסטית. "מקהיר נסעתי לטייבה", מפרט קונוחוב, "משם המשכתי למעבר לארץ ואז לאילת. מאילת נסעתי ברציפות עד ירושלים".

"הנסיעה הייתה ארוכה, מתישה, אבל מעניינת מאוד", הוא מספר, "לאורך כל הדרך שוחחתי עם הרב גרויסמן, והתברר שהוא מכיר את הרב שלי ממוסקבה ואת כל הקהילה. התנהלה בינינו שיחה ארוכה. הוא התעניין מאוד בנעשה במוסקבה, ואני התעניינתי במה שמתרחש בארץ. בשלב מסוים הגענו לדבר על נושא ברית מילה, והוא שאל בתימהון – 'איך ייתכן שלא עשית את זה?' וכששמע את החששות שלי, סיפר לי באופן אישי על מקרים של אנשים שעברו ברית בגיל מבוגר ומאוחר. אחר כך גם התארחתי אצלו בסוכות ושוב עלה הנושא. מה שבתחילה היה נראה לי רחוק ממני ובלתי אפשרי, הפך להיות פתאום הגיוני. במוצאי החג הראשון הודעתי לרב שאני מוכן לעבור את הברית בזמן הכי קרוב שאפשר, וכך – כבר ביום רביעי, חול המועד סוכות, נסענו למרפאה של ארגון 'ברית יוסף יצחק' בבת ים, ושם עברתי את הברית".

אבל איך זה ששינית את דעתך, אחרי כל כך הרבה שנים?

"פשוט הרגשתי תחושה חזקה של קרבה לבורא עולם. הרגשתי שאחרי שהקב"ה הציל אותי מהמלחמה ברוסיה, וממש כיוון אותי לישראל בדרך פלאית – אני חייב להודות לו על כך, ולא רק להודות, אלא לבצע את המצווה של הקב"ה על אדמת הארץ שלו".

גילוי מרעיש בדרך לברית

אבל זה אינו סופו של הסיפור. יעקב מציין שכאשר הוא היה בדרך למרפאה בבת ים, הוא שוחח עם הרב גרויסמן, וסיפר לו כבדרך אגב על משפחתו. "סיפרתי לו שאני בן בכור להוריי, והרב ממש קפץ והזדעק: 'אם כך, אתה צריך לעבור גם פדיון הבן ולא רק ברית מילה'. הוא שאל כמה שאלות כדי לברר אם אכן ניתן לעשות פדיון, ומהר מאוד הסתבר שיש להביא למרפאה גם כהן. זה היה כל כך מבלבל, ויחד עם זה גם מרגש מאוד". יעקב משתתק לרגע. נראה שעד עתה ההתרגשות לא עוזבת אותו. "בניגוד לתינוק שאביו פודה אותו, אני פדיתי את עצמי. הסבירו לי כל מילה ומילה מהטקסט שהייתי צריך לומר, וכך עברתי ברית מילה ופדיון באותו היום".

סעודת המצווה שנערכה לאחר מכן במקום, הייתה לדבריו מיוחדת ומלאה במשמעות. "השתתפו בסעודה אנשי הצוות של הארגון וגם הרב שליווה אותי לאורך כל הדרך. זו בעצם הייתה סעודה כפולה – גם של הברית וגם של הפדיון. לאחר מכן נסענו למודיעין עילית, וערכנו סעודה גם לאנשי הקהילה".

כיום, כעשרה ימים לאחר הברית, יעקב מציין שהוא כבר מאושש לגמרי. "בניגוד לחששות הגדולים שהיו לי - אני מרגיש מצוין וחזרתי לתפקוד רגיל לגמרי. אבל יש משהו בלב שהשתנה – אני מרגיש קשר קרוב יותר לכל היהודים, וגם לכל דבר הקשור ליהדות. בנוסף, אני מרגיש גם יותר חשק וחיבור לאדמה ולארץ. כעת כבר ברור לי מעבר לכל ספק – אני נשאר כאן, לא מתכוון לחזור לרוסיה באף שלב, ואני אומר את זה בוודאות".

ויש לו גם מסר למי שרואה את הכתבה ונמצא בפרשת דרכים בנוגע לברית מילה: "אל תתלבטו כמוני, פשוט תקומו ותעשו מעשה – תסמכו על אנשי המקצוע המתאימים ועל ריבונו של עולם. בסופו של דבר יצא מזה רק טוב, אני מבטיח לכם".