מה לא עושים אחרי שמתפללים על הישועה?

מצד אחד מוטל עלינו להתפלל לקב"ה על הדבר לו אנו נצרכים, ולהאמין בכוחה של התפילה לפעול. אנו נדרשים לבטוח בישועת השם, לקוות ולייחל לה. מצד שני, נלמד מהתלמוד (מסכת ברכות, דף לב) שאחרי תפילה בכוונה אל לנו 'לעיין בתפילה', כלומר, לצפות, שמכורח כך שהתפללנו בכוונה, להתגשמות הבקשה כעת, כי הדבר עלול להביא לידי אכזבה וכאב לב.

אז איך האמונה בכוח התפילה וביטחון בישועת השם מסתדרים למול הנושא של עיון תפילה? מצד אחד, יש להתפלל בכוונה ולהאמין בישועת השם, כפי שמופיע במקורות הבאים ועוד רבים:
1. מתוך "חידושי מרן הגרי"ז הלוי – על התורה" (הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק) על הפס': "בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך" (תהילים ל"ז) – "הכתוב מעיד כי על ידי מידת הביטחון יכולים להשיג כל דבר, כענין שנאמר 'והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך'. ביאור הדבר שאם תהיה בטחונך בה' כל כך חזק עד שתתענג על ידי זה, אז יתן לך משאלות לבך".
2. הספורנו מפרש על הפס': "זבחו זבחי צדק ובטחו אל ה'" (תהילים ד', ו') – בטחו אל ה' שייתן משאלותיכם.
3. מובא בספרו של הרב דב כ"ץ, "תנועת המוסר" (חלק א', עמ' 295), בשם רבי ישראל סלנטר כי מי שיש לו בטחון מוחלט שישיג איזה דבר, ה' ימציא לו אותו הדבר.
"הוא היה אומר שהוא בטוח שכל משאלה שאדם ישים בטחונו בה' שישיג אותה – תגיע לידו."
4. "ראוי שתהיה התקווה להשם כשיהיה בוטח בו ביטחון שלם שישלים תקוותו בלי ספק, אחר שיש יכולת בידו ואין מי שיעכב על ידו, לא כמי שמקווה דבר שמסופק בו אם יגיע ואם לא יגיע. והתקווה הזאת תחזק הלב ותשמחהו" (רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר רביעי, פרק מ"ט). 

מצד שני, בעיון תפילה הכוונה היא שאדם מפתח צפייה דרוכה מתי תתגשם תפילתו ומתאכזב ברגע שעדיין לא נענה, והבעיה היא שזה יכול להביא לשיברון לב .אז כיצד ניתן להסביר איך שני הדברים מסתדרים יחדיו?  

לבטוח בקבלתה של התפילה ובכך שישועת השם בדרך אלינו, אין משמע שיש להיות בצפייה דרוכה להתממשות הדברים, ולעמוד עם שעון על היד ולשאול "נו, למה זה עדיין לא כאן?", מה שיכול אף להרחיק את הישועה, כפי שנאמר "כל הדוחק את השעה – שעה דוחקתו", אלא לאחר התפילה יש להרפות ולחוש בשלוות נפש שהישועה תגיע בעת הנכון ובדרך הנכונה, מתוך הישענות מוחלטת על ה' ורחמיו, כפי שנאמר "הרפו ודעו כי אנוכי אלוקים".

אדם שנמצא בביטחון אמיתי שהקב"ה יושיע אותו ממצבו חש שלוות נפש אמיתית, כפי שאמר דוד המלך: "כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי". לדוגמא, אדם שמצפה לזרע בר קיימא ובוטח בביטחון מלא שהקב"ה יושיע אותו, אינו חושב כל רגע בתחושת מועקה "נו, למה זה לא קורה?!", אלא הוא רגוע ויודע שזה יקרה. ממש על הדרך המשל כמו אדם שרכש פריט מסוים דרך משלוח, ואותו פריט בדרך אליו בדואר. ברור לו שאותו פריט יגיע אליו, גם אם פיזית זה עדיין לא נמצא ברשותו. וכך אדם שנמצא במדרגת ביטחון גבוהה בישועת השם אמור להרגיש. הוא ירגיש רוגע מתוך ידיעה שזה בדרך אליו, גם אם יש "עיכובים" במשלוח. הוא לא יהיה בציפייה דרוכה, תוך תחושת לחץ ומחשבות מרובות בנושא, אלא יחוש ברוגע ובשלווה, מתוך הישענות על חסדי ורחמי השם שיושיע אותו, וזאת אם הוא בוטח בו בביטחון גמור ומלא ללא ספקות. 

יש לבטוח ולהאמין בבורא עולם שייתן לנו רק טוב, וכן להיות רגוע ולא לחוץ אימתי זה כבר יקרה. 

עוד נקודה חשובה להבהרה בעניין זה, אותה מבהיר אחד הפוסקים ב'בית ההוראה המרכזי לדיינות – דין', היא שיש הבדל בין לבטוח בה' לבין לבטוח בתפילה שלי. חז"ל מבארים שהאיסור הכרוך ב'עיון תפילה' הוא בכך שאדם חושב שכיון שהתפלל כל כך טוב מגיע לו כביכול שתתקבל תפילתו, ולכן הוא מתאכזב מאוד ומגיע למצב של שיברון לב.
אנו צריכים להזכיר לעצמנו לא לצפות לישועת השם מתוקף זכויות, תפילה בכוונה, או בזכות מצוות ומעשים טובים שעשינו, כי בסופו של דבר כל שפע שהקב"ה משפיע עלינו מגיע מתוך חסד ורחמים ורצונו של ה'. אנו לא יכולים לבוא בדרישות, אף במחשבותינו בלבד, שמגיע לנו משהו והקב"ה "צריך" עכשיו לתת לנו זאת כי התפללנו בכוונה או כי עשינו סגולה מסוימת ואמרו לנו שזה עובד או כי עשינו מעשה טוב או כי קיבלנו על עצמנו התחזקות מסוימת. כלומר, אל לנו לחשוב שמגיע לנו בזכות מצווה שעשינו או תפילה בכוונה, אלא יש לבטוח בחסד ה' שייתן לנו מתנת חינם.

למה צריך להתפלל על כל דבר? הרב זמיר כהן משיב: