המסר מדור המבול: מי שאינו עומד בדיבורו – מחריב את העולם

במשפט העברי קיים מושג המגדיר התייחסות לאדם שהקנה חפץ לחברו בקנין שאינו מועיל על פי דין, והמוכר בא לחזור בו בעילה זו שהקנין לא תקף. נאמר על כך שאמנם הביטול בר תוקף אולם על המבטל חלה ההגדרה והאיום 'מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה ומן המצרים בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו' (בבא מציעא דף מח עמוד א).

וכך נפסק להלכה ברמב"ם הלכות מכירה פרק ז': מי שנתן הדמים ולא משך הפירות, אף על פי שלא נקנו המטלטלין כמו שביארנו, כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע ואפילו נתן הערבון כל החוזר מקבל מי שפרע. וכיצד מקבל מי שפרע, אוררין אותו בבית דין ואומרין מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו, ואחר כך יחזור הדמים.

לדעת חלק מהפוסקים זה נאמר גם על מי שלא עשה קנין כלל, אלא רק הבטיח הבטחה שהשני סומך עליה והוא אינו עומד בה.

ההקבלה לדור הפלגה די מובנת, מאחר ודור הפלגה ניצלו לרעה את התקשורת והיחסים הבינאישיים שהיו ביניהם, וכתוצאה מכך נענשו שכח הדיבור שלהם נפגע והם לא הבינו איש את שפת רעהו, כנאמר בפרשתנו שהקב"ה אמר הבה נרדה ונבלה שם שפתם.

גם זה המפר את האמון שנוצר בדיבור מקבל את העונש שמיועד לדור הפלגה, ויש להניח שעונשו יהיה בכך שיפגע מבחינה חברתית, יאבד את מקומו בחברה וכדומה. זהו עונש מידתי ומתאים.

אולם עלינו להבין מה הקשר בין מי שאינו עומד בדיבורו לדור המבול?

ניתן אולי לומר, שזה שאינו עומד בדיבורו מחריב את העולם!

כשם שדור המבול החריבו את העולם במעשיהם, ועל כך נענשו שנאבדו בעצמם - בתוך אותו חורבן, כך ייענש מי שאינו עומד בדיבורו בהיותו חלק מעולם בלתי תקין שאי אפשר לחיות בו חיים תקינים.

בלי פוליטיקה – שיעור בחכמת חיים

אנחנו לא מדברים ולא כותבים פוליטיקה אבל מוכרחים ללמוד חכמת חיים מהמציאות.

בשנתיים האחרונות למדנו - עד היכן ניתן לשכלל את המצב של 'אינו עומד בדיבורו' עד כדי אומנות ממש... חוסר הבושה מפתיע בכל פעם מחדש...

זה קיים בשני עברי המיתרס, אולי לא אצל כולם, אבל הפוליטיקה משחיתה ברמה כזו שלפעמים כל ההבדל הוא כמה מצליחים להסתיר את אי האמינות.

גזל 'חוקי'

בספר 'דף על הדף' בבא מציעא דף מח עמוד א' כותב בשם ספר טללי אורות בשם מרן רבי אלעזר מנחם שך ז"ל לבאר באופן אחר את הדמיון לדור המבול. הוא מסביר על פי המובא במדרש, שאף על פי שנאמר על אנשי דור המבול "כי מלאה הארץ חמס", מכל מקום לא עסקו בגזל בריש גלי, אלא דאגו להסוות את מעשיהם מתחת למעטה "חוקי". כלפי חוץ הכל היה כשר, אך הישרות היתה מהם והלאה; והתוצאה היתה - חמס... רק הקדוש ברוך הוא ידע, שמבפנים הכל מושחת: "ותשחת הארץ לפני האלקים".

לכן מזהירים את החוזר בו מדיבורו: דע לך, אמנם לא חתמת, לא עשית קנין, אבל הרי סמכו על המילה שלך, ואתה אינך מכבד את הבטחתך, אם כן גם אם על פי שורת הדין הצדק עמך, אך רחוק אתה מישרות, וממילא סופך יהיה כסופם של אנשי דור המבול!

ומי שנפרע מן המצרים

לפי הסבר זה נוכל קצת להבין גם את הדמיון למצרים, שמוזכר כדוגמה נוספת בדברי הגמרא 'מי שפרע מן המצרים בים.

גם המצרים לא החילו את הגזירות באופן בלתי חוקי בעליל. הם הציעו התנדבות, כנראה לטווח ארוך, ומי שהתנדב כבר חייב. (כך זה גם כיום בהתנדבויות מסויימות...) שבט לוי שמעולם לא התנדב נשאר מחוץ לשעבוד!

גם ההתנהלות הזו משמשת כיסוי לצבועים. הכל חוקי הכל תקין, יש יועמשי"ם שמאשרים... כמובן לא לכל אחד, ולא בל ענין תלוי אם זה מתאים לאג'נדה.

אז אנחנו כבר מכירים את דור המבול, וגם קצת את ההתנהלות ה'חוקית' בשעבוד מצרים, עלינו להאריך את טווח הזיכרון של מה שחווינו בשנים האחרונות כדי לראות את הכפילים של השיטות הללו, ובעיקר לזכור את המלחמה בדת ובמסורת היהודית שהפכה למקצוע של נשים וגברים כאחד – המנסים לבנות דרכה את הצלחתם הפוליטית ולא מבינים כי הם נכנסים לקבוצה המשמשת דוגמה ל'מי שפרע'...