הורים וילדים
האם את עוסקת במשהו, או שאת סתם עוד אמא אחת?
למעלה יכולתי לשמוע את האב טיפוס החדש בתוכנית של התפתחות הילד (בן ששה חודשים) בודק תוכנית חדשה של פיתוח הקול. הרגשתי מנצחת – ניצחתי את הבירוקרטיה
- הרב יעקב מעברי
- פורסם ה' חשון התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)
בהקשר לדברי חז"ל שהנשים לא היו שותפות במעשי העגל, וכן שבזכותן נגאלנו ובזכותן עתידים אנו להיגאל, ראיתי לנכון לכתוב כאן תובנה חשובה.
אשה אחת סיפרה: "יום אחד הלכתי להוציא רישיון נהיגה ופקיד הקבלה שאל אותי במה אני עוסקת.
לא ידעתי כיצד לתייג את עבודתי כאמא ומה לענות.
בראותו אותי מהססת מה לענות, ניסה להסביר לי את כוונתו באומרו: "האם את עוסקת במשהו, או שאת סתם אחת?".
"ודאי שיש לי עבודה", עניתי, "אני אם."
ובתגובה ענה הפקיד בהחלטיות: "אנחנו לא שמים אמא בתור אופציה, נכתוב עקרת בית".
שכחתי לגמרי מאותו המקרה, עד שלא מזמן קרה לי אותו הדבר במשרד ממשלתי.
הפקידה היתה כמובן אשת קריירה יעילה בעלת מעמד גבוה ובעלת תואר מרשים: "חוקרת רשמית".
"מה עיסוקך?", שאלה הפקידה.
מה גרם לי לענות כך, איני יודעת, אבל המילים יצאו מפי בפשטות: "אֲנִי חוֹקֶרֶת בִּתְחוּם הִתְפַּתְּחוּת הַיֶּלֶד וְיַחֲסֵי הַגּוֹמְלִין בַּחֶבְרָה שֶׁלּוֹ".
הפקידה נפעמה, העט נשאר דומם באוויר והיא בהתה בי כלא מאמינה למשמע אוזניה.
חזרתי על התואר באיטיות, תוך שימת דגש על המילים החשובות ביותר, לאחר מכן נדהמתי לראות כיצד הכרזתי נכתבה באותיות של קידוש לבנה בטופס שבידה.
"הרשי לי לשאול אותך...", שאלה הפקידה בהתעניינות רבה, "במה בדיוק את עוסקת בתחום המחקר?".
בקול שליו ורגוע שמעתי את עצמי עונה לה: "יש לי תוכנית של מחקר מתמשך (לאיזו אמא אין?) במעבדה ובשטח (ביום רגיל הייתי מתייחסת לזה כאל הבית ומחוצה לו(. אני עובדת למען המחקר כולו (כל המשפחה), וכבר יש לי ארבעה פרסומים (כל ילדי). מובן שזו אחת העבודות בעלות הדרישה הכי גבוהה בשטח ההומני (האם ישנה איזו אמא שאינה מסכימה?!), ובדרך כלל אני עובדת 14 שעות ביממה (למעשה זה יותר, משהו כמו 24 שעות...). לעבודה הזאת יש הרבה יותר אתגרים מאשר לכל עבודה פשוטה, והתמורה יותר מכלכלית - היא קשורה לתחום הסיפוק האישי!".
היה אפשר להרגיש את כובד הראש שהקדישה הפקידה למילוי הטופס.
ברגע שסיימה את התהליך, קמה מן הכסא וליוותה אותי בעצמה עד לדלת.
בבואי הביתה, נרגשת ממקצועי החדש, באו לקראתי שלוה משותפותי למעבדה - בנות 13, 7 ו-3 שנים.
למעלה יכולתי לשמוע את האב טיפוס החדש בתוכנית של התפתחות הילד (בן ששה חודשים) בודק תוכנית חדשה של פיתוח הקול.
הרגשתי מנצחת – ניצחתי את הבירוקרטיה.
נכנסתי למרשם האוכלוסין כבעלת תפקיד בכיר ובלתי ניתן להחלפה באנושות, מאשר עוד "אמא אחת".
האימהות... איזו קריירה זוהרת, במיוחד כאשר היא נושאת תואר...
הערכה נכונה – משנה את כל התמונה!
אז אל תשכח להודות על מה שיש לך ועל מה שזכית וקיבלת, וכבר אמר איש חכם: "אם התפילה היחידה שאתה מדקלם כל חייך היא "תודה ל-ה' על מה שיש" – דיינו".