עד כמה חשוב לאמא לחבק את הילדים?

מגיל 0 השתדלתי מאוד לתת נשיקות וחיבוקים לילדים שלי. כעת הבנים, שגדלו מעט, כבר לא רוצים. בגיל 11-12 זה כבר "לא בשבילם". האם זה עדיין חשוב? ומה אפשר לתת במקום?

מובן שילד זקוק לחיבוקים ונשיקות בכל גיל, ודאי בגילאים שציינת. זהו אוויר וחמצן לכל ילד, בכל גיל.

כאשר ילד מורגל זה ברור וטבעי לו. לפעמים בגיל ההתבגרות יכולה להיות הסתייגות מסוימת, ואין מה להיבהל, זה חולף. במקום למצוא תחליף אחר, הייתי מציעה לברר עם ילדיך בלי לחשוש, ולשאול שאלות כגון, מדוע הוא לא רוצה? מה יקרה אם אמא תנשק אותך? מה מפריע לך בנשיקה? רק מאמא אתה לא אוהב, או מעוד אנשים / סבתא / אחים / אבא…?

שימי לב שאת מוכנה לקבל כל תשובה. עצם ההכלה והאפשור, השיח והדיבור על העניין – מעלים את הנושא למודעות, וכאשר הוא במודעות - זה כבר משחרר מאוד וניתן לשיפור.

אם הילד לא מורגל למגע, כדאי להתחיל בגילויי חיבה עדינים יותר, כגון מחמאות, "אני אוהבת אותך", מגע וליטוף עדין. לפעמים ילד מחכה ורוצה את זה כל כך, ולא נעים לו, בגלל גיל, או מחשבה שאולי זה קטנוני וכדומה, והוא מפגין בסירוב. לכן כדאי מאוד לנסות בעדינות לדובב, לדבר על זה אתו, והקרח יפשיר בע"ה.

(יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים)

* * *

בתי בת ה-10 עצלה מאוד. היא משהה דברים באופן קבוע, מה שצריכה לעשות היום עושה מחרתיים... חברה אמרה לי כי לתופעה זו קוראים דחיינות. האם זו תופעה מוכרת? וכיצד ניתן להתמודד איתה?

פסיכולוגית מומחית בדחיינות הגדירה דחיינות כפער בין הזמן בו מתכננים לבצע מטלה, לבין הזמן בו ניגשים לבצע אותה. דחיינות היא תופעה נרחבת.

מהם הגורמים לה?

לעיתים דוחים משימה בשל מורכבותה והקושי לעשות אותה. עדיף לנו להתעסק במטלות פשוטות, כמו משחק, או מטלות שלא דורשות מאיתנו מחשבה מעמיקה.

לעיתים זה נובע מצורך בשלמות. אם אני יודע שלא אצליח לבצע את המטלה באופן מושלם, אז אולי כדאי לא לגשת אליה?

גם דימוי עצמי נמוך גורם לדחיינות. אם התפיסה שלי את עצמי היא לא חיובית, למשל אני תופס את עצמי כלא מוכשר מספיק, אז אולי שווה לדחות את המשימה?

גורם נוסף לדחיינות הוא חרדה. אדם חרד, ביקורתי או שיפוטי כלפי עצמו, יימנע מלעשות את המטלה בזמן, שמא ישגה.

באיזה אופן ניתן להתמודד עם הדחיינות?

דרך אחת היא ליצור תיעדוף משימות, כלומר - המטלות החשובות ימוקמו בראש הרשימה. את המטלות יש לפרק למשימות פשוטות, ולהתחיל מהקל אל הכבד.

ישנן דרכים נוספות בהן תוכלו להיעזר. אם הדחיינות היא דפוס התנהגות המושרש בכם, כדאי שתפנו לטיפול. ניתן לפנות לטיפול CBT, שם תמצאו מענה מצוין בעז"ה.

(יפה איפרגן, MA, פסיכותרפיסטית, מטפלת ב-CBT במחלקת"נפשי בשאלתי")