סיון רהב מאיר: בין איילת שקד לבנימין נתניהו, הסיפור שלנו הוא הרבה יותר גדול

1. אומרים שאדם צריך ללמוד לקח מכל דבר שהוא רואה. שכל תופעה חיצונית יכולה ללמד אותנו משהו מוסרי, פנימה. אז אחרי כל הפרשנויות הפוליטית, זכינו בימים אלה גם לשיעורים רבים על האדם, מידותיו, הצלחותיו וכישלונותיו. הפוליטיקאים שלנו הם סדנת קואוצ'ינג אחת גדולה.

נפתח בבנט ושקד. שני המועמדים הצעירים והמבטיחים להנהיג את הימין ביצעו השמדת ערך מוחלטת למנייה המשותפת, ושניהם בבית כעת, מחוץ למערכת. אנשיהם נבעטו גם הם: ניר אורבך, אביר קארה, שירלי פינטו, יום טוב כלפון, סטלה ויינשטיין. לא יאמן איך כל הגוף ששמו "ימינה" התאדה. האם זה בגלל שאצה לשניהם הדרך לפסגה והם לא יכלו להתאפק? האם זה בגלל נטישת הבייס, הפרת הבטחות בחירות וחבירה לגוש השני, מול הבוחרים הנדהמים? לא אשכח איך שמרתי את איילת שקד בסלולרי שלי תחת השם "איילת – ישראל שלי". זה שם העמותה שהקימה אותה צעירה נמרצת. זמן קצר אחר כך היא כבר הייתה שרת משפטים, אבל לא שיניתי את שמה באנשי הקשר שלי, כתזכורת למהירות המטאורית שבה התקדמה. לא אשכח גם את הערב החגיגי של מגזין "פורבס" שבו נבחרו חמישים הנשים המשפיעות בישראל. שקד דורגה במקום הראשון. חזרתי הביתה בתחושה שאיתה חזרו כל המשתתפות: אחרי ביבי, תהיה פה ראש ממשלה ימנית-חילונית. לא משנה לאיזו מפלגה הצבעתם, ראוי להתבונן בצמד הזה ולנתח מה המסר.

נמשיך אל מירב מיכאלי. גם אוהדיה דיברו השבוע על ההיבריס. על הגאווה. על ההתעקשות. "כוחי ועוצם ידי" או "אני ואפסי עוד", תבחרו אתם את הציטוט המתאים. העבודה ומרצ רצו בנפרד למרות תחנוניה של מרצ, גם המפלגות הערביות התפצלו לשלוש ואפילו לא חתמו על הסכמי עודפים, והתוצאות בהתאם. ההתעקשות לבדל את עצמך ממי שדומה לך, גורמת לך להפסיד בסוף למי ששונה ממך לגמרי. מי שהצליח להתגבר על היצר הזה – הרוויח.

נסיים בנתניהו. אפשר לתעב, אפשר להעריץ, אבל אי אפשר להתעלם מהתופעה. האיש פנומן. שבע ייפול ביבי וקם. בגיל 73, הוא הותיר אבק ללפיד וגנץ באנרגיה שבה ניהל את הקמפיין. יועציו הצעירים רדפו אחריו כשצילם עוד סרטון טיקטוק שבו הוא מעיר בוחרים שלו מהשינה כדי שיעופו כבר לקלפי, או מנסה לסרוג, או לבנות מגדל מכוסות. בין מסעות ה"ביבי-בא", הוא ניהל שידורים חיים בפייסבוק גם מהרכב, בין תחנה לתחנה. האובססיה שלו לחבר את כל חלקי הגוש, כדי שאף קול לא ילך לאיבוד, היא חלק מהוורקוהוליזם הזה. הוא נכנס בעצמו לתוככי המגזר החרדי, כשחשב שצריך להעיר גם אותו. מי שמנצח הוא הרבה פעמים זה שיותר רוצה לנצח. ונתניהו רצה. אני מכירה כמה אנשים שהנחישות, התשוקה והרעב של נתניהו גרמו להם לחשוב על חלומות חייהם הצנועים יותר (לסיים תואר שני, לא להגיע לראשות ממשלה) ולקבל השראה.

2. ובאמצע השבוע, משב רוח רענן. ועדת השמות העירונית בירושלים הודיעה רשמית על 16 שמות שיונצחו בקרוב ברחובות ובאתרים בעיר. ופתאום, בהודעה פשוטה לעיתונות, נפרסה יריעה רחבה, בת מאות ואלפי שנים: חיים גורי, איש הכתיבה הירושלמי, איש הפלמ"ח, חתן פרס ישראל, הוא אחד מאלה שרחוב ייקרא על שמם. וגם משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון. והרב יצחק יעקב לויכטר, ממקימי שכונת בית וגן ומנהל בית הספר המיתולוגי "לויכטר", ניצול שואה שסיפורו המרגש מונצח בספרים של תלמידו, העולה הצעיר ממצרים הרב חיים סבתו. ונחמה אדלשטיין, המורה הדגולה לתנ"ך. לא, לא נחמה ליבוביץ' המפורסמת. אדלשטיין חינכה דורות בעיר, דתיים וחילוניים, ללימוד משמעותי בחוג התנ"ך שהובילה.

והנה בחירה מפתיעה: יהודה ותמר כדורי, תושבי שכונת ארמון הנציב שנרצחו בפיגוע. שניהם סייעו רבות לנזקקים בעיר. תחילה חשדו בילדיהם במעורבות ברצח הנורא, עד שהתברר, אחרי שלוש שנים וחצי, שמדובר בפיגוע.

וגם דבורה דוסט, שמהבית הירושלמי שלה שידרה מחתרת האצ"ל את שידורי הרדיו של "קול ציון הלוחמת". וגם הרב יצחק שלמה זילברמן, מייסד שיטת לימוד ושינון מיוחדת שנקרא על שמו עוד בחייו ("שיטת זילברמן"). אגב, הוא גם האיש שהחזיר בתשובה את אורי זוהר.

גם מיקומים להנצחה נקבעו השבוע: המחזאי והסטיריקן אפרים קישון, העולה החדש מהונגריה שתיאר בהומור ובאהבה את ישראל הנבנית, יונצח באזור שכונת פת. הרב אלעזר גלבשטיין, דור שביעי בירושלים, ממשקמי בית העלמין בהר הזיתים, יונצח באזור שאליו הקדיש את חייו.

זה מסוג ההודעות הטכניות, שדובר העירייה משגר למערכות, אבל לי זה הזכיר את מה שנוטים לשכוח. הסיפור שלנו כאן הרבה יותר גדול ומעורר השראה ממה שנדמה ביום יום.

3. אנחנו לא רק אחרי הבחירות, אנחנו אחרי פרשת לך לך:

• פרשת השבוע, פרשת "לך לך", היא הפרשה השלישית בתורה, אחרי בראשית ונח. אפשר לומר שאנחנו מתחילים מבראשית, בפעם השלישית. הניסוי האוניברסלי, הגלובלי, של גן עדן, תיבת נח ומגדל בבל – נכשל. צריך עולם שיש בו עמים, מדינות וזהויות. צריך את אברהם.
• אברהם אבינו ושרה אימנו עולים לראשונה על בימת ההיסטוריה, ולמעשה לא יורדים ממנה עד היום. אם היה מצעד משפיענים על האנושות, הם היו במקום הראשון. מיליארדים בעולם רואים עצמם כממשיכי דרכם.
• אברהם ושרה הם העולים החדשים הראשונים. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", נאמר לאברהם – והוא הלך לארץ ישראל. בעקבותיו, לאורך הדורות, הגיעו מיליונים.
• המצווה הראשונה שאברהם מקיים, והיא גם המצווה היחידה בפרשה, היא ברית מילה. גם עליה כמעט מאה אחוז מצאצאיו מקפידים עד היום.
• כדאי לזכור: בזמן אמת לא קראו לו אברהם אבינו. קראו לו בטח אברהם ההזוי, התמהוני. העולם כולו עבד עבודה זרה והאמין באלילים, והוא לימד את בשורת המונותאיזם, הצדקה והחסד, האמונה והאופטימיות.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".