לסמוך רק על עצמי, וגם זה בספק...

בחיים אנו סובבים לא מעט סביב שאלת האמון.

ישנם תחומים שבהם אנו חייבים לתת אמון. כמו למשל, הבנק שבו הכסף שלנו (אם יש כזה...), המטפלת של הילד, חברת ייצור המזון שאנו אוכלים, ואפילו על נהג האוטובוס שלא יתרסק איתנו לאיזה ואדי...

הקונפליקט של האמון מגיע כאשר יש לנו אופציה לבחור שלא לסמוך, כמו למשל: זוגיות.

בזוגיות ישנם כל כך הרבה תחומים בהם אנו מעלים חשד, או אפילו רק מרגישים ומתעלמים, שאם לא נבסס את האמון הזה לא נוכל להתעלם לאורך זמן, וזה יפוצץ לנו את המערכת.

אנו צריכים להאמין שכאשר בן הזוג אומר שהוא בעבודה, שהוא אכן שם ולא ב...

צריך להאמין שבן הזוג לא משתמש בכספים המשותפים שלנו בצורה לא נכונה,

אנו צריכים להאמין שהוא אכן שומר על הילדים,

וצריכים לסמוך עליו שהוא באמת אוהב אותנו.

הוא התעלם מאיתנו היום והיה חסר סבלנות? לא נורא. זה רק בגלל שיש לו דברים על הראש, ולא מסיבות של חוסר אהבה.

הוא לא הציע עזרה גם כשהיינו זקוקים לה במיוחד? זה כי עברו עליו דברים קשים יותר, או שהוא לא באמת הבין את הסיטואציה שבה היינו שרויים.

אם היינו חושדים יותר מידי שהמניעים למהלכיו של בן הזוג הם לא מניעי אהבה טהורה, והבנאדם לא באמת רוצה בטובתנו, היינו משתגעים.

וזה מה שקורה הרבה פעמים, לכל זוג, ברמה כזו או אחרת.

אנחנו חשדנים בטבענו. אז נכון שאי שם לפני כך וכך שנים כרתנו ברית תחת חופתנו והרגשנו שאין שום דבר שיכול לעמעם את האהבה, אבל אט אט אנו נחשפים לנקודות בהן אנו עומדים משתוממים ואפילו כועסים ופגועים מול התנהגות של הצד השני, שלולי ידענו בכל לבנו שאכן ישנה אהבה, היינו מפרשים זאת בצורה מכוערת מאוד ולא מחמיאה.

ואז נסדקת לה המחשבה, ופתאום נכנס הנחש הזה שנקרא: "ואולי באמת?".

אולי באמת כבר אין שם, בלב השני, אהבה? אולי נכנסו כאן אינטרסים נוספים אישיים, ואפילו שנאה או כעס, ואנחנו כמו נאיביים עוד עומדים ומוחאים כפיים לאהבה שאיננה?

לא בהכרח שכך המחשבה המפורשת, אבל ההתנהגות שלנו תהיה פתאום עצבנית ודרוכה עוד לפני שנדע שהסיבה לשינוי שלנו היא פרשנות רעה ומכוערת על מעשיו של בן הזוג.

אנו צריכים הוכחות כל העת, לאורך כל חיינו, כי אכן גם הצד השני עסוק בנו. לדעת שכאשר נצטרך – נוכל לשלוף מעצמנו פרשנויות טובות גם כאשר בדרך הטבע היינו מפרשים אחרת, לדעת שאכן אנו לא נאיביים, ויש לנו הוכחות ביד כי אכן כך הוא.

הד"ר ג'ון מרדכי גוטמן ייסד את המושג "בנק האהבה", בו כביכול יש לנו "חשבון בנק" אצל בן הזוג, בו אנו "מפקידים" מעשים ומחוות כלפי בן הזוג, ומאידך, "מושכים" בזמנים בהם אנו זקוקים להיות קצת אנוכיים, ושהצד השני יוותר על עצמו.

ההקשר המקורי של המושג מדבר יותר על מערכות יחסים פוריות ויציבות וניתוח של אושר, טיב הקשר וכו'.

ואני רוצה למקד את הפוקוס בנושא האמון.

כאשר אנו "מפקידים" בחשבון בנק האהבה שלנו, אנו לא רק יכולים "למשוך" טכנית בגלל שהפקדנו. זהו לא באמת בנק שיש לנו יתרה לניצול רק כי הפקדנו. ההפקדה הרגשית במחוות ובמעשים הינה בעצם ההוכחה שבן הזוג שלנו צריך עבור אותו הקול הלא סומך הזה שבתוכו, ויכול להרגיע אותו באמת.

אם ה"הפקדה" תיעשה באופן טכני בלבד, בצורה של התחשבנות (פרגנתי לך היום לצאת לבריכה ואני הייתי עם הילדים, אז מחר אתה נותן לי), זה לא באמת יעשה את העבודה. בן הזוג ימשיך להיות חשדן ומתוסכל. חובה לעשות את ההפקדות ממקום אמיתי שאוהב. ואם זה לא אמיתי? אז אל תפקידו!

ומה אם באמת יש לנו ספיקות, ואנו לא מקבלים אל "חשבון הבנק" הרגשי שלנו הפקדות?

אל תרמו את עצמכם שאתם אהובים אם אתם לא. אל תסמכו. אם יש ספיקות, שואלים! מדברים! מוציאים את הכל החוצה.

אל תסמכו על אף אחד. מי שמרגיש ספקות ובולע ומכריח את עצמו לסמוך, בסוף מתפוצץ, וכבר אין דרך חזרה.

אבל בצורה עדינה!

השתדלו להפחית בהאשמות. דברו על עצמכם. ספרו שאתם רוצים לדעת שבאמת ישנה אהבה, ואז תוכלו להכיל קצת יותר.

ואל תסמכו אפילו על עצמכם. אתם בטוחים שאתם אוהבים בצורה מושלמת, ורק חסר לכם שיפור ההתנהגות אצל הצד השני. אל תסמכו על זה. פתחו את הנושא בכנות ובאמת, ותופתעו לגלות כי גם הצד שכנגד מאכיל את עצמו בתירוצים כאלה ואחרים על התנהגותכם, ולא תמיד מצליח לגמרי.

בהצלחה!

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.C