הלכה ומצוות
3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: אני לא שונה!
למה צריך לפעמים לשחות נגד הזרם, אי יודעים מתי לחקות אחרים ומתי לא? 3 טעויות שאנשים עושים כדי להיות דומים לאחרים
- מנוחה פוקס
- פורסם י"ט חשון התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)
1. שחה נגד הזרם!
לשחות עם הזרם זה הדבר הקל ביותר. כולנו מחפשים חיים קלים, שאינם דורשים מאמץ. אבל האם זה מה שאנו צריכים לעשות?
כששוחים עם הזרם, אנחנו בעצם מולכים. כלומר, מישהו אחר מוליך אותנו.
מיהו האחר? אלו שזורמים עם הזרם.
אנחנו פשוט גולשים אחרי הכלל ושוחים לנו במתינות, כי זה הדבר הקל ביותר שאפשר לעשות.
לשחות עם הזרם, זה להרגיש הכי נוח בעולם, זה קל ונגיש ומתוק וחביב ואפילו לא טיפה מכביד, כי אנו עושים מה שלדעתנו עושה רוב העם. זה משאיר אותנו במקום שפוי.
אבל לעיתים צריך לשחות דווקא מול הזרם, נגד כיוון הזרימה.
זה לא הכי נוח, זה לא תמיד מגרה, זה כמעט תמיד דוחה, כי אין לנו כוח לשחות לכיוון ההפוך.
הכיוון ההפוך דורש השקעה רבה יותר של כוח שעלינו להפעיל ולא תמיד אנו מוכנים לכך ומסוגלים לכך. אבל כשעושים זאת, מרגישים את ההנאה והחדווה.
נולדנו לחשוב ששחייה עם הזרם היא השחייה הנכונה, כי נגד הזרם היא שחייה קשה ומלאה בחששות, אבל לפעמים דווקא החששות האלו יכולים להביא לזה שנשנה כיוון.
אז אל תטעו לחשוב שתמיד שוחים בעד, לפעמים בכל זאת צריך בחיים לשחות נגד. את ההחלטה כל אחד מאתנו יצטרך לקחת לעצמו.
טעות: עושים את מה שקל לעשות ולא את מה שצריך.
2. דמות לחיקוי!
לא פעם אנו מסתכלים על חברנו ושואלים את עצמנו: "למה הוא מצליח תדיר?", "מדוע הוא תמיד נראה טוב?", "איך זה שהוא תמיד תמיד יודע מה הוא צריך לעשות?".
השאלות הללו מובילות אותנו לזה שאנו חותרים לחקות את מה שהשני עושה. להיות כמותו בדיוק! אנחנו מתחילים לחקות אותו בכל מהלכיו.
פתאום אנו מסגלים את צורת ההליכה שלו, לפתע אנו מנכסים לעצמנו את אופן הדיבור שלו.
מבלי משים, אנחנו בודקים במראה עד כמה אנו מצליחים בזה, ונותנים לעצמנו ציון על כמה הצלחנו להיראות בדיוק כפי שהוא, כי הוא, לדעתנו, הבן אדם המושלם שהיינו רוצים כל כך להיות.
הדבר הזה מוביל לכך שתמיד נרגיש רגש של נחיתות. תמיד נחוש שאנו פחותים.
מדוע?
כי אם אנו מחקים אותו, סימן שהוא העיקר ואנו הטפל.
שהוא האמת ואנחנו החיקוי הזול.
שהוא מושלם ואנחנו סתם ניסוי.
לא. אין אדם שהוא מושלם, זה רק נראה כך. אין אדם שכולו טוב, זו רק טעות אופטית. אין.
ובכל זאת, הוא מוצא חן בעינינו?
בואו נסתכל על מה שמוצא חן בעינינו בלבד, ונעתיק רק את זה.
הוא מתנהג באצילות? בואו נעתיק את הקטע הזה.
הוא כותב באופן ספרותי ומעניין? בואו נעתיק את זה (קנאת סופרים תרבה חכמה).
הוא יודע להכין אוכל טוב? בואו ננסה להעתיק זאת.
להעתיק קטע קטן מתוך מה שהאדם, יביא אותנו להבין שאנו טובים שכפי שאנחנו, אבל גם לטובים מותר ללמוד.
טעות: סבורים שיש אדם שכולו טוב.
3. אני הנני אני!
כמה בני אדם יש שיעזו לעמוד לפני קהל עם ועדה ולומר בקול רם: "אני כזה, וזהו!", "אני יודע שאני בסדר ודי!", "אני מצוין בעיני עצמי וזה מספיק לי"?
לא הרבה אנשים מעזים לומר את המשפטים הללו, ובוודאי שלא לפני אנשים אחרים.
רובנו חושבים וסבורים שאנו פחותי ערך, ומשמיעים ברבים וגם לעצמנו את המשפטים הללו ללא הרף: "בסך הכול מי אני?", "איך אוכל להחליט משהו למען הכלל, ואני בכלל בורג קטן?", "מה אני מבין? הוא מבין הרבה יותר ממני!".
הטעות שלנו, היא שאנחנו מאמינים בזה, אבל הטעות הגדולה יותר היא שאנו משמיעים זאת, אם לאזננו, אם לאזני אחרים.
הדרך הנכונה יותר היא לעמוד מול המראה ולומר לעצמי: עשיתי את זה מצוין", "אני יכול כשאני באמת מחליט ורוצה", "אני הנני אני ואין לי אלא ליהנות מדרכי".
מה שאנו מכניסים לעצמנו בראש, זה מה שייכנס לשם.
מה שייכנס לראשינו זה מה שנהיה אנו עצמנו.
טעות: חושבים שמותר לנו לזלזל בערך עצמנו.