3 משפטים ששמעתי מסבתות ושינו את חיי

משפטי החכמה של הסבתות לפעמים מצליחים להשפיע ולחלחל, ולעזור לנו להפנים מסרים חשובים. רציתי לשתף 3 מסרים כאלו, שרלוונטיים במיוחד לחינוך ילדים:

1. כשהייתי ילד, ראיתי סבתא אחת שרקמה רִקמה יפה. היא הראתה לי את הרקמה, ושאלה אותי מה דעתי. כשעניתי לה שזה יפה מאוד, היא הראתה לי את הצד השני, ושאלה אותי מה דעתי על זה. מובן שהצד השני של הרקמה נראה כבלגן אחד גדול, ולכן חייכתי ואמרתי: "בלגן". היא אמרה לי: "ככה זה העולם הזה. אנחנו רואים את הצד של הבלגן, אבל באמת יוצרים רקמה יפה ומסודרת להפליא".

שמעתי בחיי הרבה משלים והרבה דברי חיזוק, אבל הדוגמה הזו נכנסה ללבי (עובדה שאני כותב עליה כל-כך הרבה זמן אחרי). לפעמים הקשיים בחיינו רבים, לפעמים דברים נראים לא הוגנים. לפעמים כל החזיתות בחיים שלנו בוערות, למה ה' עושה לנו ככה? כנראה ככה זה בצד הזה של הרקמה, לא רואים את הסיבות והתיקונים, וצריך הרבה סבלנות ואמונה שעוד נזכה להבין ולראות את הצד השני, שנוצר בזכות כל האתגרים הללו.

(להשלים את המשל, אוסיף עוד רעיון ששמעתי, שהדרך בה אנו רוקמים היא לא את הרקמה כולה, אלא כל יום נפתח לנו רק חלון אחד מתוך התמונה השלמה, ורק עליו אנחנו יכולים לעבוד באותו יום. ולכן אסור להתיאש ממה שאתמול נפלנו, כי כל יום הוא באמת דבר חדש!).

2. סבתא שלי (עדה אברמסקי ז"ל), זכתה להאריך ימים, וכמקובל אצל אנשים שעברו את גיל תשעים - הרבה ממכריה נפטרו בחייה... היא תמיד חזרה על המשפט: "אף אחד לא חי כאן לָנֶצַח". זה לא חידוש שלה, זה כתוב בעוד ספרים ומקורות, ובאמת זו המציאות כמובן. ובכל זאת, דבריה נכנסו ללבי, אולי בעיקר בזכות הניגון האופטימי שבדבריה. זה שיש בעולם גם צרות, זה לא אמור לייאש אותנו. להיפך, "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן", לא נהיה כאן לנצח, משום שהולכים למקום אחר, יותר חשוב. זה מחייב אותנו להיות תכליתיים, להכין את עצמנו, לנצל את הזמן, להפוך את החיים למשמעותיים יותר!

יש יצר רע מיוחד שבא להשכיח מאיתנו את הפרט הקטן הזה, ולתת אווירת הפקרות ונהנתנות, או אווירת דיכאון וייאוש, או סתם חשיבוּת עצמית מוגזמת לענייני העולם. מתוך גישה כזו, קשה מאוד לחנך, קשה מאוד לחיות. צריך לזכור שלמעשים שלנו יש משמעות, ויש חשיבות גדולה לאווירה אופטימית מעצימה שעלינו להשרות!

3.      את המשפט הבא מצטט יהודי שנולד תחת השם שבתאי זיסל צימרמן (בספרו על הכרוניקות) בשם סבתא שלו, שאמרה תמיד: "כל פעם שאתה רואה יהודי, תדון אותו לכף זכות. אתה לא יודע באיזו מלחמה הוא מתמודד". גם כאן יש לדבריה מקורות קדומים יותר, אבל דבריה האותנטיים זכו להשפיע עמוקות על רבים. כולנו נלחמים ומתמודדים! ובאמת, אי אפשר לדון את חברך, כי אתה לא יודע מה המלחמות שלו.

אלו רק דוגמאות. לכו לבקר את הסבתות שלכם. תתעניינו ותקשיבו להן. יש להן הרבה חכמה רלוונטית. כדאי גם לנסות להיזכר במשפטי החכמה ששמעתם מהן. זה משתלם!