הסוד שמסתתר בנתוני משטרת ישראל: המספרים לא משקרים, האולפנים דווקא כן

התקשורת הישראלית מנהלת בימים אלו קמפיין ארסי נגד התוספת של מיליארד וחצי שקלים שדורשות המפלגות החרדיות עבור אברכי כולל ובני ישיבות, תמורת הצטרפותן לקואליציה. ראשית, אין אדם הגון אחד במדינה שלא יודע שיאיר לפיד היה נותן פי כמה וכמה לחרדים כדי שיצטרפו לקואליציה בראשותו.

שנית, אין אדם הגון אחד במדינה שלא מבין שבמקרה כזה התקשורת לא הייתה מייללת על "הסחטנות החרדית" (כידוע רק החרדים סוחטים, אין סחטנות אצל סקטורים אחרים), האולפנים לא היו נרטבים מדמעות תנין על עושק הקופה הציבורית, והפרשנים הפוליטיים היו מסבירים בטוב טעם שזה חלק מהמשחק הדמוקרטי והכרח בל יגונה לצורך הרכבת ממשלה שתזכה לאמון הכנסת.

אבל אחרי שדיברנו על הצביעות המתפרצת, בואו נדבר רגע על 'מס פשיעה'. על פי נתוני המשרד לביטחון פנים, עלות הפשיעה בישראל מוערכת ביותר מ-16 מיליארד שקל בשנה! ואלו נתונים משנת 2015. כל בר דעת מבין שהנזק הכלכלי כתוצאה מפשיעה עלה משמעותית, בהתאם לזינוק הדרמטי בנתוני הפשיעה בארץ.

למעשה, לפי החישוב הזה שילמו אזרחי ישראל בעשור האחרון 'מס פשיעה' בהיקף של 160 מיליארד שקל! ואלו רק הנזקים הכלכליים הישירים, ללא הנזקים והפגיעות בנפש המותירות צלקות איומות אצל קורבנות הפשיעה, אפילו פשיעה "קלה" כמו פריצה לבית באמצע הלילה.

היקף הפשיעה במגזר החרדי נמוך באופן משמעותי מהיקפי הפשיעה בכלל האוכלוסייה. עובדה. לפי נתוני משטרת ישראל לשנים 2014-2019, על עשרת היישובים עם שיעורי הפשיעה הנמוכים בישראל נמנים היישובים אלעד, ביתר עילית, מודיעין עילית ורכסים. בעשרת היישובים עם שיעורי הפשיעה הגבוהים ביותר בישראל אין אף עיר חרדית, למרות שמדובר ב-13% מהאוכלוסייה, עם שיעורי עוני גבוהים מהממוצע.

במדד הפשיעה בערים הגדולות מובילה תל אביב עם 67 תיקים לאלף איש, אחריה באר שבע עם 62 תיקים ובת ים עם 44 תיקים. העיר עם מספר התיקים הפליליים הנמוך ביותר בישראל היא בני ברק, עם 15 תיקים בלבד לאלף איש.

זה לא אומר שאין פשיעה בחברה החרדית, ודאי שיש, אבל הנתונים מדברים בעד עצמם. חלקה של החברה החרדית בנטל הכלכלי של הפשיעה בישראל נמוך משמעותית מחלקה היחסי באוכלוסייה. הפער התקציבי בסעיף זה עולה בהרבה על מיליארד וחצי השקלים לאברכי הכולל ותלמידי הישיבות, הממוקמים בראש סדר העדיפויות של הציבור החרדי כולו.

וזה עוד לפני שהזכרנו את אחוזי ההתנדבות הגבוהים מאוד בחברה החרדית. את מאות ארגוני הסיוע והרווחה המסייעים לרבבות פונים, מכל המגזרים, מדי שנה. את התרומות לנזקקים בסכומים חסרי תקדים, הרבה מעל הממוצע הכללי. את העובדה שהחינוך החרדי זוכה להצלחה נדירה גם במדדים ערכיים – אוניברסליים, ועוד.

כמובן שלא תשמעו על זה באולפנים ולא תקראו על כך בעיתונים, כי זה לא מתאים לאג'נדה, לשירת המקהלה, להנדסת התודעה. אבל תעשו גוגל, תחפרו קצת בנתונים שמשטרת ישראל וגופים ציבוריים נוספים נאלצים לפרסם מדי פעם. המספרים לא משקרים, האולפנים דווקא כן.

עוד משהו חשוב: בחרנו לחיות בקהילה. זה מתבטא בהרבה רבדים, אבל בעיקר בתפיסה של הפרט את עצמו כחלק מקולקטיב מאוחד, ברוח דברי חז"ל: כל ישראל ערבים זה לזה. לכן תמצאו בכל עיר חרדית מאות גמ"חים ביתיים לתרופות, למוצצים, לכלי עבודה ואפילו לבגדי תאומים...

אמנם החיים בקהילה מחייבים היצמדות לכללים ולנורמות המקובלות בתוכה, אך במקביל הם מספקים מענה לחיים על פי התורה. על הדרך זה גם נותן לנו כוח מסחרי של קבוצה, כפי שעולה מהכותרות המתרעמות על כך שהחרדים 'ברוב חוצפתם' קונים בזול ומקבלים שירות טוב יותר וכך הלאה. ברוב המקרים מדובר בתופעת לוואי חיובית של החיים כקהילה מאורגנת והומוגנית מבחינה צרכנית ותרבותית. תנסו את זה בבית. קהילה זה הטרנד הכי חם היום, אז פשוט תצטרפו לקהילה המתאימה לכם ותראו ישועות.

ולסיום, כדאי שתדעו שהרוב החרדי הדומם כמעט לא קיים בתקשורת. החרדי מהמשפט המפורסם "אם כל החרדים היו כמוך" לא מתראיין, לא מצטלם, לא מספר שום סיפור, ולא מתפרנס מהוצאת דיבה בכלל ועל חרדים בפרט.

רוב החרדים עסוקים בחייהם ובשליחותם כשומרי הגחלת וממשיכי המסורת העתיקה. הם מגדלים את ילדיהם על ברכי התורה והמצוות לתפארת עם ישראל בארץ ישראל. הם מבטיחים בדרכם את המשך השושלת היהודית ובניית עתיד האומה בנחישות, במסירות, באמונה ובאהבה.

הכותב הינו אסטרטג ומומחה לשיווק במגזר החרדי