אחת ולתמיד: כמה השתדלות צריך לעשות?

ידוע משלו של ה'חפץ חיים' כי השתדלות הינה דומה להתנהגותו של נוסע הנמצא ברכבת, ומנסה בכוחו הדל להאיץ את מהירות הרכבת על ידו דחיפתו את הקרון מפנים. למעשה, השתדלות זה כמו לדחוף את קיר הקרון של רכבת נוסעת. אולי נדמה לאדם שהוא באמת משפיע על מהירותה של הרכבת אבל אין זו אלא אשליה בלבד.

האדם אכן מחויב בביצוע השתדלות, ואחת מן הסיבות לכך היא שהקב"ה לא רוצה להנהיג אותנו בהנהגה ניסית, אלא בדרך הטבע. רק על ידי הנהגה טבעית, שבה האלוקיות בבריאה היא נסתרת ניתנת לאדם בחירה חופשית של גילוי האלוקיות. כפי שנאמר 'עולם מלשון העלם', כלומר זה לא יהיה עולם של מבחני אמונה ובחירה של נאמנות לה' אם הכול ברור וגלוי. ההשתדלות הינה מסך שנועד לכסות את השפע שה' מוריד עלינו, אך אינה פועלת במציאות כלום.

סיבה נוספת לכך שהקב"ה מצווה אותנו לחיות בדרך הטבע היא כדי לבחון אותנו האם למרות הפעולות שאנו עושים אנו מאמינים שהכול מגיע בלבד ממנו, ולא מהשדכניות או מהרופאים או מההשקעה שלנו בעבודה או מהחבר שעזר עם פרוטקציות, אלא שהכול זה סך הכול שליחים, צינורות שמעבירים את השפע שהקב"ה מעניק. וישנן סיבות נוספות לכך שה' רוצה להנהיג אותנו בדרך של טבע, אבל בשורה התחתונה ה' רוצה שנעשה השתדלות. ישנם אומנם צדיקים ובעלי דרגה רוחנית גבוהה, שהגיעו לדרגת ביטחון מושלמת וגבוהה ביותר שאינם זקוקים לביצוע השתדלות, וזאת משום שעבורם טבע ונס זה הינו הך.

אז כמה השתדלות אנשים רגילים כמונו צריכים לעשות? מצודת דוד מפרש על הפסוק "יהי חסדך עלינו כאשר יחלנו לך" (תהילים, לג, כב): "כאשר - כפי התקווה כן יהיה החסד". כלומר שהנהגת החסד של הקב"ה עם האדם תלויה ברמת הייחול והתקווה שתולים בה'. ולכן, רמת ההשתדלות תלויה ברמת הביטחון שיש לאדם בבורא עולם. ככל שאדם בוטח יותר בה', כך הוא יזכה יותר לסיוע משמים ויזדקק פחות לפעולות מעשיות של השתדלות.

ישנם כאלה שרמת האמונה והביטחון שלהם בה' היא נמוכה, והם לא מאמינים שיקבלו דבר מסוים לו הם זקוקים כל עוד הם לא מתאמצים להשיגו. ולכן אם יינתן להם משמים אותו הדבר בו הם חפצים ללא מאמץ גדול מצידם, הרי שהדבר ייחשב בעיניהם כנס, ומשום שאין הקב"ה רוצה להנהיג בדרך נס – לא יינתן להם הדבר לו הם זקוקים אילולא אותו מאמץ גדול מצידם. ולכן מוטל על אותו אדם לעשות פעולת השתדלות על מנת שלא ייחשב בעיניהם הדבר כנס. על כן, אדם בעל ביטחון נמוך יצטרך לעשות השתדלות גדולה יותר מאשר אדם בעל אמונה ובטחון גבוהים.

לדוגמא, אם אדם בוטח שה' ישלח לו פרנסה שתספיק לכל צרכיו דרך 6 שעות עבודה ביום, אז אין הוא צריך להרבות מעבר לכך בשעות עבודה, ויבטח שאותה השתדלות שהוא עושה היא הצינור דרכו יעביר לו הקב"ה את כל צרכיו. ואילו אדם אחר המאמין בליבו שבמציאות של היום לא ניתן לסיים את החודש ללא השקעה של 9 שעות עבודה ביום בתוספת שעות נוספות לסירוגין, יהיה חייב להשקיע זמן זה בעבודתו, ולעשות השתדלות גדולה זו. וזאת משום שהקב"ה מנהיג אותו בהתאם לרמת הביטחון של האדם בו. כלומר, משום שאותו אדם לא מאמין שה' יזמן לו די צורכו אלא דרך יום עבודה ארוך, כך הקב"ה בהתאם מנהיג אותו.
וככל שהאדם יתחזק ברמת בטחונו בה', יוכל למעט בהשתדלות, כי לאמיתו של דבר הבורא לא צריך את ההשתדלות שלנו כדי להעניק לנו את חפצנו, אלא שתלה הדבר בגודל אמונתנו בו.

רבנו בחיי כותב בספרו 'חובת הלבבות' על מי שכלל לא מאמין בקב"ה "מי שבוטח בזולת ה', מסיר האלוקים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו". אדם שלא מאמין כלל בה', הקב"ה לא משגיח עליו ומפקיר אותו להנהגת הטבע. לדוגמא, אם הוא ילך לרופא מוצלח – יש סיכוי טוב יותר שהטיפול יצליח, ואם ילך לרופא רע – הטיפול לא יצליח. כלומר אין הוא זוכה לסיוע משמים, והכול מנוהל עמו על פי הטבע והסטטיסטיקות.

ובאופן כללי, רבי אברהם בן הרמב"ם מבאר בספרו 'המספיק לעובדי השם' (פרק הביטחון) על מידת ההשתדלות הראויה, כי האדם הרגיל לא צריך להיות להוט מדי אחר מאמץ ההשתדלות, ולהקדיש לכך את כל מעיינותיו. כלומר לא צריך להפריז ולהגזים, אלא לעשות את מה שסביר.

ויש לציין כי האמור כאן הוא רק בעניינים גשמיים, אבל ברוחניות על האדם להתאמץ ככל יכולתו, ומשם ה' יעזור בעדו. כלומר, אדם שרוצה להיות בקיא בש"ס, לא יאמר לעצמו "אני אעשה השתדלות מועטה של לימוד של שעה בשבוע, ואבטח בה' שיעזור לי להיות בקיא בש"ס". בהתקדמות רוחנית על האדם להתאמץ ולעמול ככל יכולתו.

עשית השתדלות? זו הסיבה שמכאן והלאה אין לך מה לדאוג. הרב זמיר כהן במסר קצר ומחזק:

למה הקב"ה רוצה שנעשה השתדלות, וכיצד זוכים למתנות שמים? הרב יגאל כהן משיב:

 היכן נגמרת ההשתדלות ומתחילה האמונה? הרב יגאל כהן בהרצאת חובה על אמונה וביטחון: