"חיפשתי שירים, מצאתי אמונה": הזמר שחיפש את האמת מגיל 5

"אני כותב, מלחין ושר כבר עשרות שנים, ובכל זאת רק כעת בגיל 42 אני מוציא לראשונה את אלבום הבכורה שלי", כשעומרי בן עקיבא אומר את המשפט הזה ניכר שהוא מתרגש. זה לא רק האלבום המקצועי והמושקע שיוצא בימים אלו, אלא גם העובדה שהאלבום הזה מביא עמו את סיפור חייו – סיפור של התחזקות והתקרבות לבורא, עם סיום מפתיע וסייעתא דשמיא גדולה.

"כששואלים אותי על סיפור התשובה שלי, אני תמיד מפנה לשיר הראשון באלבום הנקרא 'קול חדש'", הוא מציין. "זהו שיר שמספר על סוג אחר של בעלי תשובה, אלו שפחות נוצצים אך לאו דווקא פחות יקרים. שהרי לא כל סיפורי התשובה הם סביב מקרה קיצוני או אירוע מכונן או נס מדהים. הסיפור שלי אולי פשוט, אבל דווקא בשל כך אני רואה בו כל כך הרבה השגחה פרטית, שאי אפשר לא להתרגש ממנה".

חיפושים עד קצה העולם

המקרה הראשון בו זכור לעמרי שהוא הרגיש את קיומה של ישות עליונה בחייו היה כבר בגיל חמש. "הייתי עם אחי בלונה פארק ונותרו לנו חמישה שקלים אחרונים כדי לעלות על המכוניות המתנגשות", הוא נזכר, "אחי ויתר לי ואני עליתי, אבל בלב הרגשתי לא בנוח עם זה שאחי לא ייהנה, וזו הייתה הפעם הראשונה בה נשאתי תפילה לבורא עולם, ללא מילים: 'אני רוצה למצוא עוד חמישה שקלים, כדי שגם אחי יוכל ליהנות...' רגע לאחר מכן ראיתי על הרצפה מטבע של חמישה שקלים. אני זוכר את התחושה המדהימה כשאני מרגיש שיש מישהו שמקשיב לי ומבין אותי.

"חלפו מאז שנים רבות, ומידי פעם היו לי עוד ועוד הבזקים בהם הרגשתי שמישהו שומר עליי מלמעלה. זה לא שגדלתי בבית מרוחק ממש, דווקא שמרנו שבת, אך באופן חלקי בלבד, גם הנחתי תפילין בבר מצוה, אך לא המשכתי להניח לאחר מכן. עשיתי רק מה שהרגשתי שאני חייב ובחלק גדול מהמצוות זלזלתי. בצבא כבר הרגשתי לא מחובר בכלל והיו לי המון קושיות, אמנם יצאתי מנקודת הנחה שיש כוח עליון כלשהו שברא את העולם, אבל לא הצלחתי להבין מה הקשר בין קיומו של אותו כוח לבין העובדה שקיום התורה והמצוות הם חלק מרצונו. כך המשכתי לשאול את עצמי כל הזמן שאלות על מהות החיים ועל התכלית של האדם והבריאה".

אחרי הצבא יצא עמרי למסע בהודו שהיה מבחינתו מטלטל ומשנה חיים. "לאורך כל הטיול מצאתי את עצמי נמצא במוקד המעגל מבחינה חברתית. אבל  בסופו של דבר כל שיחה ומפגש הגיעו לכך שאני שואל את הסובבים שאלות על אמונה ועל תכלית. כיום, במבט לאחור, אני יודע שהיה לי רצון חזק שמישהו ישכנע אותי שאין בורא, וכך אוכל סוף-סוף להשתחרר מהשאלה הקיומית שמרחפת עליי כבר מגיל קטן, וסוף סוף אוכל לחיות בשלווה כמו כולם".

אבל הוא לא מצא מישהו שישכנע אותו בכך, ואף יותר מזה, האמונה המשיכה לפגוש אותו שוב ושוב לאורך הטיול, ברגעים קטנים וגדולים.

"אני זוכר שנסענו באוטובוס נסיעה ארוכה, עם נהג כבן 20, חבריי ישנו לאורך כל הדרך, ואילו אני הבטתי מהחלון וראיתי וואדי עמוק מימין וצוק ענק משמאל, ואני חושב במשך שמונה שעות שאם רק נגיע למחוז חפצנו, זה בוודאי יוכיח שיש כוח עליון ששומר עלינו. בכלל, במשך כל הטיול חוויתי תהליך של התבוננות מתוך שקט וללא הפרעות של החיים. זה גרם לי להבין מה באמת מונע ממני להתקרב. הבנתי שהבעיה היא שאנחנו מצויים בתוך עולם הנתון בתנועה מתמדת, גם אנחנו רצים, ממהרים, ואין לנו זמן כדי להתבונן בבריאה ומתוך כך להכיר בבורא. שם הגעתי סוף-סוף לתודעה שאכן יש כוח עליון, אך הקשר שלו לדת עדיין לא היה ברור לי. במילים אחרות – די חזרתי לנקודת ההתחלה".

לבד עם המחשבות

עמרי זוכר את עצמו יושב במסעדה בהודו עם כמה חברים ישראלים ועוד כמה גויים, כשכולם סועדים את ליבם "כולם אכלו בשר, עוף ויתר המוצרים שבתפריט, ואני היחיד שהקפדתי לגעת רק בירקות ובביצים. כמובן שכיום אני יודע שגם זה לא נקרא 'להקפיד', אך אז חשבתי שזה בסדר. הגויים שישבו אתנו התעניינו מדוע איני נוגע במאכלים הבשריים, וניסיתי להסביר להם באנגלית מהי בהמה טהורה, ואת סימני הטהרה – מפריס פרסה, מעלה גרה וכדומה. זה בעיקר הצחיק אותם. הם ניסו לשאול אותי שאלות על כך, ולא היה לי מושג מה לענות. לא יודע למה, אבל השאלות שלהם המשיכו לנקר בי לאורך כל הטיול, וגם אחרי שחזרתי לארץ. הרגשתי שאני רוצה להבין את הסיבה שבשלה שומרים כשרות, לא רק לעשות זאת כי כך כולם עושים. חיפשתי תשובות, ולא מצאתי".

איך הרגשת עם כל התהיות האלו?

"הרגשתי ריקנות ועצבות גדולה. הדבר היחיד שעזר לי לאורך כל השנים הוא המוזיקה והשירים שיצרתי. למעשה, מאז שאני זוכר את עצמי אני שר, כותב שירים ומלחין. דרך השירים ניסיתי תמיד לשתף גם אחרים בתהיות שיש לי ולהנציח תובנות על החיים באמצעות קפסולות של מילים ושירים. כך הסתובבתי עם הגיטרה ויצרתי שירים על גבי שירים, כשאני חולם תמיד להוציא אותם באלבום ולבסוף גונז את הרעיון. רק כיום, כשאני מוציא את האלבום החדש משירים שחלקם עברו שינוי מהותי מחול לקודש, אני מבין איך שבהשגחה פרטית מנע ממני הקב"ה לצאת עם השירים הללו קודם לכן. הם פשוט לא היו עושים את ייעודם".

גם בארץ המשיך עמרי לחוש את הריקנות והעצבות. "המשכתי לגשש סביבי, לנסות למצוא מישהו שיחכים אותי, ואז פגשתי שליח חב"ד צעיר שהכרתי בהודו – ברוך מקמל ז"ל, התיידדנו והרגשתי נוח לשתף אותו בתחושותיי. בתגובה הוא המליץ לי להניח תפילין וטען שכך אצליח ליישב את המוח ולתת לעצמי פתח של קדושה. בחרתי לנסות".

מאותו רגע, כפי שעמרי מציין, נפתחו לו שערי תפילה והוא התחבר מאוד לאמונה שבתוכו. "אני לא יודע להסביר את המהפך שחוויתי, אבל בזכות התפילין הרגשתי שאני מתחבר יותר לאותיות שבסידור, פתאום הצלחתי להתפלל, האמונה פשוט צצה מאליה".

זמן מה לאחר מכן נודע לו שחבר טוב שהיה אתו בטיול וחזר לארץ אחריו, חזר בתשובה, "שוחחתי אתו והוא הזמין אותי לשבת לישיבת חב"ד בה הוא למד ברמת אביב. לקח לי זמן לקבל אומץ ולהגיע לישיבה, אך לבסוף זה קרה ונעניתי להזמנה".

מסע של ניגונים

עד היום זוכר עמרי את השבת הראשונה שלו בישיבה. "הייתה זו פרשת שמיני, הלכתי לטבול במקווה יחד עם כל הבחורים ולפני תפילת מנחה שמענו שיחה בנושא המהות של בהמה טהורה, מפריס פרסה ומעלה גרה לפי רוח החסידות.

"הרגשתי שכולי רועד", הוא נזכר, "זו הייתה ממש השגחה פרטית – הנה פעם ראשונה שאני עושה פעולה ממשית כדי להתקרב לאלוקים, והנה אני מקבל תשובה לשאלה שהייתה תקועה לי בראש במשך כל הטיול, ובה נתקלתי דווקא על ידי גויים.

"בכלל, חוויתי שבת מיוחדת בעוצמתה, ופגשתי בישיבה אנשים שרק מחילופי המבטים שלנו הרגשתי כלפיהם חיבור עמוק. התחלתי להבין שיש כאן אנשים שמצויים בשלבים שונים של התשובה אך מרגישים בדיוק כמוני, וכולנו מצויים בתהליך דומה של חיפוש אחר האמת, מתוך כוונה פשוטה של פתיחות ורצון להבין את תכלית קיומנו".

במוצאי אותה שבת הוא קיבל על עצמו את הקבלה הראשונה – לימוד יומי של תניא, חומש ותהילים. שנה לאחר מכן קרה הבלתי יאומן, כאשר הוא חזר לאותה ישיבה, והפעם כתלמיד מהמניין. "קיבלתי גם אישור מיוחד לנגן בגיטרה שעה ביום", הוא נזכר בחיוך, "אבל מהר מאוד הבנתי שהשירים המקוריים שלי לא יוכלו להישאר בדיוק כפי שנכתבו, אז העברתי את כולם תהליך של שינוי- מחול לקודש. כעת, באלבום הבכורה אני מוציא שני שירים מאותה תקופה – 'קול חדש' ו'מי זה דופק שם בדלת'".

עמרי כיום בן 42, נשוי ואב לשישה ילדים. מאז שהתחתן הוא מתגורר בטבריה ופועל במגוון דרכים כדי לחזק את הקהילה בעיר. לפני כשש שנים הוא הקים תלמוד תורה בטבריה, אותו הוא מנהל עד היום, כשבכובעו השני הוא ממשיך להלחין, לכתוב ולשיר.

ומה גרם לך לצאת כעת באלבום?

"תמיד ידעתי שאוציא אלבום, אך תמיד גם היו דברים חשובים יותר, כמו פעולות של קירוב וחינוך.  בנוסף הייתה לי התלבטות אם אכן הרצון לפרסם את שיריי מגיע מתוך מקום של 'תשמעו ותראו אותי', או באמת ממקום פנימי של שליחות שאני מרגיש את עצמי מחויב לה. זהו בירור שנמשך אצלי במשך שנים. התפנית התחוללה כשראיתי תגובה שנכתבה לשולי רנד, בה סיפרה מישהי שהיא התחילה לשמור שבת בזכות אחד משיריו, וכן שמתי לב שיוצרים נוספים יוצאים החוצה עם מסרים עמוקים.

עם שמוליק דניאל ועמית יצחק

"ואז הכל צף מחדש", הוא אומר, "פתאום הגיעו הכתיבה, הלחנים, הגיטרה והשירים שהתחברו להם יחד. במקביל, גם הבירור שלי עם עצמי הגיע לסיומו. בהחלטה משותפת עם אשתי הגענו למסקנה שהגענו לרגע הנכון כדי להתקדם. כמובן שזה לא קרה ביום אחד, אלא נדרש תהליך, יחד עם המפיק המוכשר שמוליק דניאל שנוצר בינינו ברוך ה' חיבור מדהים. כך יצאנו לדרך, עם אווירה מיוחדת ומרגשת וטובי הנגנים. בנוסף, גם יצאתי במופע יחיד מרתק - דיבור פתוח משולב בשירים ועד מופע שלם עם הרכב נגנים מלא.

"אני מרגיש שלא רק השירים שלי עברו מסע", הוא אומר לסיום, "אלא גם אני חוויתי דרך ארוכה ומאתגרת, עם כל כך הרבה תובנות. אני שמח לשתף אותן בשיריי, באלבום הבכורה שלי, הלוואי שהם ישפיעו על כולם רק לטובה, לפחות כפי שהשפיעו עליי".