"זה לא משנה מה אומרים אנשים נטולי אמונה על הישועה שלך": מאותגרי פוריות בראי התהילים

אישה יקרה, חברה למסע, 

אוי, כמה אני רוצה לחבק אותך, וגם את עצמי, ולהזכיר לנו בחיבוק החם והאוהב הזה, כמה מתוקה ויפה היא התורה שלנו, וכמה מתוק ונהדר ומרומם הוא האבא שאליו אנחנו נושאות פנינו, גם ברגעים קשים אלו בהם עוד לא זכינו לחבוק תינוק משלנו. 

למה פותח דוד המלך את ספר התהילים במילים 'אשרי האיש', ומה עם האישה בעצם? איפה היא בכל הסיפור הזה? נכון שכשיש ילדים אז תפקיד האישה משתנה, אך תפקידו של האיש - בין אם יש לו ובין אם אין לו, נשאר אותו הדבר, ופה לדעתי אנחנו יכולות ללמוד שיעור גדול: לא משנה אם יש לך או אין ילדים או דברים אחרים שאת אווה ומשתוקקת אליהם, התפקיד שלך צריך להיות לך ברור לאורך כל הדרך - לעשות נחת רוח להקב"ה. 

איך עושים נחת? מגלה לי דוד המלך במילה הראשונה של ספר תהילים - אשרי. תהיי מאושרת. תהיי מאושרת בחלקך, ואל תחכי לאישורים מהחברה. תאשרי את האושר שלך, גם אם עוד לא חווית אימהות מהי. 

תתייחסי לתפקיד הנוכחי שלך כרעייה - כמו שהאיש מתייחס לתפקידו תחת מרותו של הבורא יתברך: לעשות נחת רוח. איך עושים נחת רוח? בנחת. אם את רוצה לעבור את הניסיון הזה, את חייבת שתהיה בך מידה מסוימת של נחת. גם ממה שהצלחת להשיג עד כה (ב"ה גם חתונה זה הישג נפלא שאינו ברור מאליו) וגם מעצם החיוביות שבה מתחיל דוד המלך את הספר, במילה חיובית כל כך כמו 'אשרי'. 

מפה עלינו ללמוד כמה כוח יש לחיוביות, וכמה החיוביות בעצם יכולה להפוך את כל הניסיון שלנו על פיו. 

***

החיוביות חייבת לזרום לך בעורקים ולמלא כל חלקיק בתוכך, כדי שתוכלי לנצח את הרופאים, הרפואות, הזריקות, והבשורות של 'אנשי איוב' הרשעים שכל מה שיש להם באמתחתם עבורך הן עצות רעות, שבאות לא פעם על ידי (תרבות) חטאים של חוסר אמונה (ולא רק).

***

אומר לך דוד המלך - ראי הוזהרת. אל תאמיני לאותם חוטאים, אל תשבי במושב לצים, ואל תעמדי על האדמה שהם עומדים. תתרחקי משם, ותתקרבי למי שחפץ בתורת השם. תתקרבי למי שהוגה בתורה ומחפש איך להתבונן על העולם בדרך יותר אמונית, ופחות ספקנית. 

***

החשק והרצון שלך בקב"ה צריכים להיות לא פחות מהחשק והרצון שיש לך בילד משלך, ואולי אפילו יותר כי בסופו של דבר - לעשות נחת רוח את הלא מבקשת. 

***

תהיי כמו עץ ששתול על פלגי מים: שהשורשים שלך תמיד ישאפו לינוק מחוכמת התורה (כי התורה לא סתם משולה למים), ורק את המעיינות של התורה תחפשי. כי אם תמצאי אותם, תדעי ששם גם נמצאים פירות.

ולא סתם פירות - אלא הפירות המדויקים שלך ושל אישך (אשר פריו יתן בעתו). הפרי שלכם מחכה לכם. הוא יגיע, הוא יגיע בזמן ועלהו - לא יבול. מה זה עלהו? כל מה שאת מתפללת עליו - על אותו ילד שמבטא את פרי הזוגיות שלכם - לא יבול, לא יקמול, לא יאבד. 

***

יש לך פה הבטחה לא רק לישועה, אלא גם להצלחה: כל אשר יעשה - יצליח. מי? אותו אדם, או אותה אישה, ששולחת את בעלה ללמוד תורה לשמה, כדי לעשות נחת רוח אמיתית, מבלי לצפות לקבל על כך תמורה. זה שאת רוצה ילדים זה דבר אחד, אבל זה שאת חייבת לעשות כל מה שאת יכולה כדי לשמח את השם - זה דבר אחרי לגמרי. את לא עושה את זה בשביל זה. תזכרי את זה. מדוע? כי זה ההבדל בין צדיק לבין רשע. הצדיק, מצדיק את השם על כל הבא עליו, ולא מחפש אשמים למה שקורה בחייו. 

אין כן הרשע, שמאשים את כל העולם במה שקורה לו וחושב שהכל מגיע לו. להבדיל מהצדיק ששורשיו נטועים עמוק עמוק באדמת התורה, והאמונה והיראה הם חלק אינטגרלי מאישיותו בלי קשר למה שהוא קיבל או לא קיבל - הרשע דומה למוץ - קליפות התבואה, שכל רוח של ניסיון הכי קל, מעיפה אותו מהמקום שבו עמד או ישב או העמיד פני יושב. 

***

לכן, אומר לך דוד המלך - אל תשבי עם הרשעים. כי כשיגיע רגע האמת, רגע המשפט שבו ייעשה הצדק - הרשעים לא יכללו בציבור הצדיקים, ולא באמת תהיה להם תקומה.

אז מה אם עכשיו הרופא ה'תורן' פגע בך, כשאמר לך שהסיכוי לא גבוה? תזכרי שלך זה לא משנה מה אומרים האנשים נטולי האמונה על הישועה שלך. את צריכה לזכור שאת מאמינה בא-ל אחד, והוא ורק הוא, ואין עוד מלבדו, ואפס זולתו - יכול להושיע אותך.

באמונה הזו תחזיקי חזק חזק, ואל תתני לאף אחד לקחת אותה ממך ולמכור לך אמונה אחרת בזוטות. כל מה שתחליפי תמורת האמונה שלך - אינו שווה לך. 

***

כי יודע השם - הקב"ה יודע את הדרך שבה הוא מעביר אותך, והוא יודע וידע מראש מה יהיה הקושי שלך בתוכה. הוא שומע את התפילות שלך בלילה, על כרית רטובה מדמעות, ושומע את המיית קולך בבוקר, כשאין לך מילים רק מבט שמתאווה לחבק תינוק. השם יודע הכל, הוא מכיר כל אוושה בתוכך, והוא ורק הוא יודע  ומכיר את הצדיקה שבך: זו ששוב מרימה את עצמה ליום הבא, זו ששוב מבטיחה לעצמה שלא תישבר, זו ששוב לוקחת בידיה את הסידור הישן ומתפללת בפעם המי יודע כמה על הישועה שלה, בתוך שאר ישועות עמו ישראל. 

***

אלו המעשים שעשו גם צדיקים רבים לפנייך, ואת נכללת בתוכם. תשמחי. תשמחי על הדרך שאת עוברת, בתוך הדרך שעשו כאן רבים וטובים, צדיקים אמיתיים שמסרו נפש על התפילות ו'שילמו' תמורת הישועות שלהם טבין ותקילין. תשמחי על הזכות להיות חלק מהתפילת האמהות הקדושות של עם ישראל, שהיו עקרות ונפקדו לאחר שהתפללו. 

***

בשום מקרה ובשום מצב, ולא משנה כמה את כבר הולכת בדרך הזו, אל תתפתי לקול הזה שבתוכך, שאומר לך שהרשעים חיים טוב יותר ממך. גם אם עוד לא זכית לחבוק בן משלך, זכית לחבוק את הקב"ה והוא אוהב אותך ורק אותך, כמו שאף אחד לא יאהב אותך לעולם. השם - (אוהב את) דרך הצדיקים, הוא אוהב אנשים שמתעקשים ללכת בדרכים הטובות, בדרך שבהם הלכו גם צדיקים, בדרך של אמונה ותפילה ושוב אמונה ושוב תפילה - גם אם נפלת 100 פעם בדרך. תקומי, תנקי את האבק שנדבק בך, ותמשיכי לצעוד ולזכור שאת הישועה תמיד מקבלים בדרך אחת - הדרך שבה הולכים הצדיקים. 

(טור זה מוקדש לזרע קודש לכל המצפות, בקלות, במהירות ובידיים מלאות אמן)