צומת רמות בוערת: מה עושים עם הפחד הזה?

אי אפשר לעכל את הדבר הזה,

פשוט אין מילים.

הטירוף בארץ שלנו מחזיר אותי אחורה

לשנות האימה אי שם בזמן האינתיפאדה.

בימים שפחדתי לעלות על האוטובוס,

והייתי יורדת רק מחשש שאי מי יהיה אולי מחבל,

ועוברת מדרכה בכל פעם שרואה ערבי באופק.

הימים לא פשוטים,

הכאב שורף ברמה שאי אפשר לתאר.

נשלח תפילה מעומק הלב לפצועים בגוף ובנפש

כמה לא פשוט.

זה ממש מזכיר לי את הסיפור של חוי.

היא הגיעה אלינו אחרי אסון קרלין ואסון מירון,

והרגישה פחד אימים לשלוח את הילדים למוסדות החינוך.

אלה המילים שלה בדיוק:

"אני מרגישה שהאירועים והמקרים שקורים מסביבי

לא משפיעים עלי, לא מנהלים אותי".

אלופה.

למה?

כי כשאת יודעת לעשות עבודה עם הרגשות שלך,

לא לתת להם לנהל אותך,

להיות מחוברת לעצמך,

אז גם המקרים הכי מפחידים

לא מנהלים אותך!

את מצליחה לחיות חיי שגרה,

מצליחה לשמוח,

מצליחה להאמין בה' באמת,

מצליחה להתחבר לשליחות הנשית שלך בעולם

עם כל הכוח!

אז מה עכשיו, צעד ראשון SOS?

קחי דף ועט,

תכתבי בדיוק איך את מרגישה,

איזה רגשות עולים בך,

תני מקום לרגשות שלך.

אל תדחיקי, אל תשמרי בבטן.

תני מקום לפחד,

תני מקום לדמעות.

ואח''כ קומי.

הקב''ה השאיר אותך כאן בעולם הפוך

כי הוא רוצה אותך

חזקה,

נאמנה,

טובה.

כמו שאת יודעת להיות.

באמת.

אביטל אוחיון היא מטפלת באומנויות M.A, מייסדת המרכז להתפתחות אישית "חזקה מהחיים" לנשים שרוצות להתחבר ולשמוח בחיים שלהן.