טורים אישיים - כללי
היהודים שגורשו מארצות ערב ומאיראן: איפה המקום שלהם בסיפור הישראלי?
היום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן מהווה הזדמנות להעלות על נס את הפרק המפואר של יהודי המזרח בספר ההיסטוריה של העם היהודי, לספוג את הערכים שהקנו לנו ולהנחיל אותם לדורות הבאים
- שמעון רפאלי
- פורסם ו' כסלו התשפ"ג |עודכן
(אילוסטרציה: shutterstock)
ה-30 בנובמבר נקבע בחוק הישראלי כיום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. יום ציון זה נקבע באופן סמלי דווקא בתאריך זה, למחרת כ"ט בנובמבר – היום בו התקבלה בעצרת האו"ם ההחלטה על חלוקת ארץ ישראל, כאשר קהילות רבות של יהודים בארצות ערב ובאיראן החלו לעזוב את מדינותיהן אחרי פרעות שאירעו במספר מדינות מוסלמיות, הידועה שבהן בסוריה – 'פרעות חאלב'.
אחרי מלחמת העצמאות, כ-900 אלף יהודים גורשו או נמלטו מארצות ערביות ומוסלמיות. נכון להיום, הסך הכולל של היהודים החיים בארצות המזרח הוא כ-25 אלף איש.
450 אלף ערבים עזבו את מדינת ישראל בעקבות מלחמת יום העצמאות. העולם כולו מכיר היטב את סיפורם והוא לא יורד מסדר היום של הבמות העולמיות, עד כי לאו"ם יש ארגון סיוע מיוחד עבור הפלסטינים בשם אונר"א שנותן מעמד פליט גם לבני הדור השלישי. אבל על 900 אלף יהודים שגורשו או עזבו את ארצות ערב אף אחד לא שמע ולא למד את סיפורם.
ביום הזה יש לנו הזדמנות לתת ביטוי לפרק המפואר של יהודי המזרח בספר ההיסטוריה של העם היהודי. זה פרק שחסר בקורס על ההיסטוריה של הציונות. בקורס האקדמי "בין ציון לציונות" אין ולו פרק אחד שמדבר על הציונות המזרחית. סיפורם של כמעט מיליון יהודים שנמשך על פני 2,000 שנה, ונגדע תוך 25 שנה בלבד.
כמחצית מן העולים הגיעו למדינת ישראל בשנים הראשונות להקמתה, ושוכנו במעברות. במקרים רבים שובצו העולים מארצות המזרח בעבודות שלא הלמו את מעמדם החברתי והכלכלי הגבוה בארצות מוצאם ואת הכשרתם. העולים כוננו את מדינת ישראל מעפר באמונה ובתקווה יהודית-ציונית; הקימו את הערים ואת היישובים הרבים לאורך גבולותיה – מהגליל העליון ועד הנגב ודרום הארץ; סללו כבישים בעמל וביזע מתוך אהבה אמיתית של ארץ ישראל ועם ישראל, שנשענה על הוגים ומנהיגי קהילות שדחפו ופעלו למען הציונות.
גדלתי למשפחה בה שני הסבים ושתי הסבתות עלו מפרס. למרות שהיו מסודרים כלכלית, הם עזבו הכל במטרה להתיישב בירושלים. אחרי תלאות של למעלה משנה, הם הגיעו לארץ חסרי כל והתיישבו בשכונת הבוכרים בירושלים. באמונה ובהודיה עמוקה הם דיברו בכל שבת וחג על הזכות להתאחד עם שאר הגלויות של עם ישראל, על החיבור לארץ ולירושלים. כמה פעמים סבא ציון ז"ל אמר לי: תקשיב, זה נס מה שבנינו כאן, זה לא מובן מאליו שישראל הצליחה ליישב 600 אלף עולים יהודים. זה להכפיל את אוכלוסיית המדינה בתוך שש שנים. אנחנו צריכים לשמור על זה מכל משמר.
הסיפור של הסבים והסבתות שלי, יחד עם שאר סיפורי העלייה, הם הסיפור של ישראל. כמיהה של אלפי שנים לישראל ולירושלים; הגעה באוניות, בגמלים ומטוסים דרך הים, היבשה והאוויר; קשיי קליטה במעברה; והקמת חברת מופת, שהערך המוביל בה הוא ערבות הדדית. אם מישהו ייתקע עם פנצ'ר ברכב במקום שכוח, הוא ימצא מישהו שייתן לו יד. אם לאדם אין ארוחת שבת או חג, הוא ימצא את השכן שיזמין אותו. זאת ישראל, וזה ממש לא מובן מאליו.
דווקא ביום הזה חשוב להדגיש, שגם אחרי כל המחלוקות והוויכוחים בינינו אנחנו צריכים לזכור את הערכים הבסיסיים של סבותינו שהניעו אותם להקים את המדינה: אחריות ודאגה כלפי כל יהודי. תרבות שבה לזקנים מקום מרכזי וחשוב כמעבירי לפיד האש היהודי וכמרכז המשפחה. קידמה ומודרנה שעולות בקנה אחד עם מסורת ישראל. שלילת המגזריות. אלו ערכים שמדינת ישראל והחברה הישראלית כל כך זקוקות להן בעת הזו.
העבודה רבה. זה הזמן שלנו, בני הדור השלישי, לספוג את הערכים הללו מהעבר ולהנחיל אותם לדור הבא. בואו נקים ערבי סלון של סיפורי עלייה לארץ ישראל עבור הדור שלנו ועבור הדורות הבאים.
הכותב הינו מומחה להיסטוריה ויחסים בינלאומיים ומגיש הפודקאסט 'מסע בין רעיונות'.