המוכר הבטיח לקונה: ’אם לא תהיה מרוצה אתן לך שלושה בחינם...’

מעשה שהיה בראובן שהגיע בשעת ערב מאוחרת בליל-שישי, אל חנותו של הירקן שמעון, ובחר לכבוד שבת קודש ירקות ופירות, כשעל כל מין ומין אמר: 'זהו לכבוד שבת', (וכנאמר במשנ"ב סי' ר"נ סק"ב: 'טוב שיאמר על כל דבר שקונה לשבת 'זהו לכבוד שבת', כי הדיבור פועל הרבה בקדושה').

לפני שערכו 'חשבון', ביקש הקונה: 'תבחר לי בבקשה אבטיח, אך אבקש שתבחר אותו בקפידה, כי בפעם האחרונה שקניתי כאן אבטיח, פתחתיו על שולחן השבת ומצאתיו רקוב, ולחינם שילמתי עליו וסחבתי אותו דרך ארוכה לביתי...'

'תסמוך עלי', הרגיעו המוכר, 'אני אבחר לך אבטיח א'-א', ויתירה מזו, אני מתחייב בפניך בתקיעת-כף, שבמקרה שלא תהיה מרוצה ממנו, אתן לך חינם אין כסף שלושה אבטיחים!'.

ובכן, המוכר בדק אבטיח ועוד אבטיח, עד שלבסוף מצא - 'אה, זה אבטיח מעולה'.

הקונה שילם, וטרם יצא מהחנות, נכנסה גברת זקנה כשבידה סל, וביקשה מהמוכר: 'תחתוך לי בבקשה חצי אבטיח'. המוכר התנצל בפניה: 'החנות עומדת להיסגר, וכעת איני פותח בשום אופן אבטיחים, כי לא יהיה לי מה לעשות עם החצי השני; אם את רוצה תיקני אבטיח שלם'. הזקנה המשיכה להפציר במוכר, ואמרה שאינה יכולה לסחוב אבטיח שלם, ואם לא תקנה היום לא תוכל לשוב למחרת, אך הלה אטם את אוזנו ומיאן לחצות עבורה אבטיח.

עתה מחליט ראובן שהגיע הזמן להתערב: 'תשמע - פנה אל המוכר - תחצה את האבטיח שלי, ותתן לה חצי'. המוכר הניח את האבטיח על השולחן, חצהו לשניים עם הסכין הגדולה, ו- - -הנה שני חצאי אבטיח רקובים וחיוורים כסיד; והמוכר - גם הוא כולו הפך לבן...

עכשיו ראובן פונה אל המוכר ומזכיר לו את התחייבותו: 'ידידי, תבחר עבורי בבקשה שלושה אבטיחים'...

המוכר הצטדק לעומתו: 'הייתי שמח מאוד לעמוד בהתחייבותי, אלא שכמדומני ההתחייבות היתה רק על מקרה שתגיע לביתך עם האבטיח, ולבסוף תתאכזב כשתגלה שהאבטיח מקולקל, אך על מקרה כזה - שאתה נוכח כאן בחנות ויכול לקבל מיד אחר תחת הראשון - לא התחייבתי. ולכן רק אם יורה לי הרב ליתן - אתן לך בשמחה!'

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

ראשית כל יש להבהיר, שעל אף שהתחייבות שהיא בגדר 'אסמכתא' אינה חלה (דהיינו, התחייבות שאדם מקבל על עצמו כלפי חבירו, מתוך הנחה מוקדמת שלא יצטרך לבסוף למלא אחר ההתחייבות, כך שאין גמירות דעת בשעת ההתחייבות לקיימה, ולכן היא אינה חלה), מכל מקום, במקרה דנן התחייבותו של המוכר חלה, כי היתה תקיעת-כף על ההתחייבות (יעויין בשו"ע חו"מ סי' ר"ז סי"ט).

ובעיקר הנידון, הנה בהשקפה ראשונה נראה, שטענת הקונה מתקבלת, שהרי רואים אנו שהמוכר אינו אמין ומקצועי, וכבר פעמיים אירע שאבטיחיו נמצאו רקובים, וממילא יכול הקונה לטעון, וכי לחינם בזבזתי את זמני בקניית האבטיח, ולבסוף שוב מצאתי שאינך מיומן ובקי מספיק, ולא בחרת אבטיח כפי שסוחר בוחר, ולכן עליך לעמוד בדבריך, כי ההתחייבות היתה על מקרה שתמצא אצלך עוולה ודופי, ואכן כך נמצא.

אולם, אף שטענה זו מתיישבת על הלב, בכל זאת, כדי להוציא ממון מהמוכר המוחזק, עדיין אין לנו ראיות ברורות שטענתו שלא על דעת כך התחייב, אינה נכונה. וכשקיים צד (אפילו רחוק), לפטור את המוחזק מלשלם, כך יש להכריע מספק. וכעין מה שמצינו במסכת ב"ק (כ"ז.), שקונה שביקש חבית, ונתן לו המוכר כד, ושב הקונה ותבע ליתן לו את מה שביקש לקנות, וטוען כנגדו המוכר: הרי במקומנו, קיים מיעוט של אנשים שקוראים לחבית 'כד', וגם אני מאותו מיעוט שקוראים לחבית כד, ולכן זה מה שנתתי לך... ואומרת הגמרא, שאכן יכול המוכר להישאר מוחזק בממון, שכן הכלל בדיני ממונות הוא ש'המוציא מחבירו עליו הראיה', ורוב אין בו די להיחשב כ'ראיה' ולהוציא ממון על פיו.

וכך גם בענייננו - אמנם הסבירות היא שצריך המוכר לקיים את התחייבותו, אך כיון שעדיין אין לפנינו ראייה ברורה על כך, ממילא נצטרך לומר 'המוציא מחבירו עליו הראיה', וטענת המוכר טענה.

לסיכום: המוכר אינו חייב ליתן לקונה שלושה אבטיחים.

אולם - סיים הרב יצחק זילברשטיין שליט"א - כשהצעתי את הדברים לפני גיסי, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, לא הסכים לדברַי, ואמר כי פשטות הדברים היא, שהבטיח המוכר שלושה אבטיחים בכל אופן, גם במקרה שימצא האבטיח רקוב בחנות. ולכן עליו לעמוד בהתחייבותו וליתן לקונה שלושה אבטיחים!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.