נוער מתמודד
כדי להצליח בחינוך, צריך דורון, תפילה ומלחמה
כדי להצליח בחינוך, יש לפעול בכל שלוש הזירות האלו: גם להתפלל, גם לדאוג שהמצבר שלנו יהיה מלא, וגם ללמוד את הכלים הרלוונטיים
- הרב דן טיומקין
- פורסם י"ז כסלו התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)
מסופר בפרשה שכאשר יעקב אבינו הכין עצמו למפגש עם עשיו, הוא התכונן לשלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה. יעקב אבינו התפלל, אבל גם שלח לאחיו דורון, עדרים עדרים של בהמות כדי לפייסו, וגם התכונן למלחמה, כלומר, עשה השתדלות נצרכת, על ידי כך שחילק את מחנהו לשני מחנות.
ברמב"ן ובעוד ספרים מובא, שהדבר בא ללמד אותנו את דרכי ההתמודדות עם היצר הרע. מסתבר שאי אפשר לנצחו, אלא על ידי צירוף אותם שלוש פעולות: דורון תפילה ומלחמה. יש כאן כסא עם שלוש רגלים, ואי אפשר לנצח את היצר רק בזירה אחת, אלא צריך כאן צירוף של כל שלושת החזיתות האלו. בהקשר של חינוך ילדים, יש כאן כמה לימודים חשובים במיוחד:
"תפילה" – אי אפשר להצליח בחינוך בלי לעורר רחמי שמים. יש זמנים מסוגלים יותר, יש תפילות קבועות (תפילת השל"ה, הנוסח שרבינו האר"י תיקן לאלשיך הקדוש שבנו יצא לתרבות רעה, או הנוסח שהאדמו"ר באר מים חיים תיקן על בנו שיצא לתרבות רעה), ואפשר פשוט להתפלל מהלב, להתפלל ולומר לקב"ה: שלושה שותפים באדם, אנו מנסים לעשות את חלקנו, ואתה השותף שלנו בילד הזה, אנא עזור לנו ושלח לילד המשותף שלנו שליחים נכונים וטובים ועזור לו לעשות בחירות טובות.
"דורון" – זה סוד רגיש מאד של פיוס מערכות הגוף. אדם שלא חי בשלום עם עצמו, לא יוכל להיות בישוב דעת, להגיב נכון גם מול ילדיו. ולכן, צריך לעצור ולהתבונן איך משחררים קיטור בצורה מבוקרת, כמו שנאמר בפסוק במשלי (כ"ה, כ"א): "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם", וביאר המהרש"א (סוכה נא ע"ב), שזו הדרך להילחם עם היצר, כמו שאמרו חז"ל: יצר הרע - שמאל דוחה וימין מקרבת, וזה שאמרו: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ", תן לו קצת תאותו, ובזה ישלים עמך עכ"ל. חז"ל נתנו בזה עוד דוגמאות (כמו 'מים אחרונים'), וזו עצה מוצלחת בכל מלחמת היצר, להשביע את העקשנות באיזה דבר קטן חיצוני (הרב דסלר זצ"ל במכתב מאליהו, ח"א דף רס"ג), כי כשאנו רגועים ושמחים, יש לנו כוחות להגיב נכון מול ילדינו.
"מלחמה" – זה סוד ההשתדלות הטבעית הנצרכת. כאן לימד אותנו יעקב אבינו, שלא מוותרים על אף יהודי: יעקב חזר בגלל פכים קטנים, והכונה היא שיעקב חס גם על אלו שהתרחקו במעשיהם מדרך התורה, שבקרבם פנימה עדיין לוחשת הגחלת של הנקודה הפנימית. "וזהו שנשתייר על 'פכים קטנים' היינו שלא רצה לותר אפילו על הרחוקים, לפי שבישראל קיימת נקודה פנימית אשר לא יוכל שום חושך להחשיכה" (האדמו"ר מאוז'רוב, הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין זצ"ל, בספרו באר משה, וישלח, מאמר ט"ז).
מהי ההשתדלות הנצרכת בדבר זה? יש סט כלים שלם של חינוך שמתאים גם לקרב את אלו שהתרחקו, עם הרבה עבותות של אהבה. יש מסורת מגדולי ישראל איך מיישמים את הכללים האלו גם במצבים הקשים (והרב אורי זוהר זצ"ל הקדיש את שנותיו האחרונות ללמד ולהפיץ את סט הכלים הזה).
אז כדי להצליח בחינוך, יש לפעול בכל שלוש הזירות האלו: גם להתפלל, גם לדאוג שהמצבר שלנו יהיה מלא, וגם ללמוד את הכלים הרלוונטיים!