לחגוג את הנובי גוד?! "לא זוכרת כלום מהמסיבה"

נולדתי בברית המועצות ועליתי בילדותי לישראל. בתור משתייכת מגזרית לקהילה המכנה את עצמה "דור וחצי", מונח מתייחס לילדים שנולדו בברית המועצות ועלו לישראל בילדותם ולהשתייכות הדו-תרבותית שלהם, אני יכולה להזדהות חלקית עם הבלבול הנוצר בקרב עולי ברית המועצות ל"נובי גוד", ה"חג" הכל כך לא יהודי, עם חג שהוא סמל הנצרות. סמל ליום קשה ודי מסוכן ליהודי אירופה.

החג: נובי = חדש, גוד = שנה. או בתרגום מלא: חג השנה האזרחית החדשה.

איך נוצר הבלבול?

הכל היסטוריה.

עם תחילת הקומוניזם הלאים המשטר לא רק את אדמות האיכרים, המפעלים הפרטיים וחרות האזרחים, אלא גם את כל הדתות וחגיהן.

אם את החגים ה"דתיים" מדי השלטון פשוט מחק מהרפרטואר, חג המולד עבר אינטרפרטציה סובייטית – כלומר, גיור מהיר מפרוטסטנטי לקומוניסטי. עץ האשוח ניער מעליו, יחד עם פתיתי השלג, את העול ההיסטורי של קרשי העץ עליו נתלה ישו, ונשאר רק כעץ המכניס קצת טבע ירוק לבית הקפוא של אמצע החורף, המקושט בכדורי קריסטל.

אי אפשר להכחיש שחג זה היה החג האהוב ביותר על האזרח הסובייטי. ולא בכדי. היה זה החג היחיד (!) שלא היה קשור לפוליטיקה. לא יום ניצחון, לא יום הקמת משהו, ולא כלום. סתם חג משפחתי, חם, חגיגי. חג המחפה על קשיי היומיום. אף האיחול ביום זה יישמע מוזר לאוזן זרה – "איחולים לשנה חדשה ואושר חדש". סתם חג לציון סיום שנה אזרחית תמימה.

אז מה הבעיה בעצם?

הדור היהודי שלאחר המלחמה רצה רק דבר אחד. בעצם כמה דברים – שקט. שלום. שלווה. ואם אפשר – גם קורת גג למשפחה ומשהו לאכול.

בחזית השנייה שנפתחה ליהודים בברית המועצות לאחר שנים של מלחמה, רעב ומוות, לא היה זמן לריפוי ולהשתקמות מחדש כפי שהיה ליהודים בארצות הברית או בישראל. כחלק מההישרדות הייתה מחיקה כמעט טוטאלית של הזהות היהודית והזדהות עם התרבות הסובייטית. אפילו אבי, שאביו החשיב את עצמו לציוני (בסתר כמובן), חגג חג זה כיום משפחתי חגיגי, נטול מפלגתיות וקומוניזם.

אך משבגרו הוריי והחלו לבוז לתרבות הקומוניסטית, חל בהם שינוי גם בהקשר לנובי גוד. משעמדתי על דעתי, וזה היה די מוקדם, אני זוכרת את רחובות ריגה מקושטים באורות יפים על פנסי הרחוב. כאן התחיל ונגמר הקשר שלנו לראש השנה האזרחי.

עוד לפני שהוריי ידעו א' או ב', עוד לפני שמץ של הלכה או שמירת מצוות – כבר אז ידענו בגאווה יהודית בלתי מוסברת שהחג הזה לא קשור אלינו! זה חג שלהם!

1988 הייתה הפעם היחידה בה התבוססנו בשלג הכבד תוך חיפושים אחר מונית (לוקסוס בפני עצמו) פנויה (לא מצאנו, אם אתם שואלים), בכדי להגיע לסבי וסבתי. הסיבה, כך הבהירו לנו הוריי, כי בעוד מספר שבועות אנו עוזבים לישראל, וזו בעצם מעין מסיבת פרידה.

לא זוכרת כלום מהמסיבה. רק את השקית עם שלושה שוקולדים גדולים ונדירים שקיבל כל אחד מאיתנו והביא הביתה. אמא טענה שהקרם המכסה את השוקולד עשוי מחומרים שאינם כשרים. למחרת, כשיצאה לעבודה, מצאתי פתרון – חתכתי את הרצועה העליונה ואכלתי את החלק התחתון. נוצרי או יהודי – על שוקולד לא יכולתי לוותר…

ההתעקשות של עולים מחבר העמים לשעבר להכיר בחג זה כחג לאומי של יהודי רוסיה, והשוואתו למימונה המרוקאית או לחג הסיגד האתיופי – הינה השוואה שלא במקומה. חגי אמונה יהודיים שהתפתחו בתפוצות אינם אלא עוד נדבך בקשר של העם לאמונה. לירושלים. ואילו הקשר האמיץ כל כך לנובי גוד מראה אולי כי לנין, סטאלין וחבריהם עשו עבודה מצוינת, וכי הקשר לתרבות נשאר, למרבה הכאב, הרבה מעבר לנוסטלגיה.

לסיום אאחל חיבור אמיתי לכאן. לעם. ליהדות. ולארץ ישראל.

האם מותר לי לחגוג סילבסטר, רק כי כולם חוגגים? צפו:

מי בכלל חוגג סילבסטר? אנחנו חוגגים את שנת 2023, אז למה אתה כזה כבד?

האמת חייבת להיאמר: ’יום העלייה’ או ’נובי גוד’?

תגיד, אתה בא למסיבה לכבודו של... היטלר?

לא מוזר שיהודים חוגגים סילבסטר?

סילבסטר 2023: לא טוב ליהודים

האם תלך לחגיגה לזכר אדם שהשמדת יהודים הייתה בשבילו מטרה לחיים?