אבסורד, אבל אשת פוטיפר צדקה במידה מסוימת

אני אוהבת להסתכל מחוץ לחלון. לראות את כולם באופק. רצים. רחוקים. אירוני שדווקא המרחבים מבשרים לי צמצום מבורך. מביאים עימם בהירות ודיוק רצונות. כמו מבליטים את התכלית כשאני כאן וכולם שם.

ערב שישי בשבת מברכין טבת, עיניי מטיילות בנוף שמשקיף ממלון ״ליטוב״ בכותל, מרחק כ-50 מטרים בלבד מקודש הקודשים. בלי משים אני מתמלאת קדושה שכמעט וכבדה לי מלהכיל. נהיה לי גדוש בגרון תוך שמחשבה עמומה על משה רבינו ע"ה, משתלטת לי על הלב. " כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ,וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא..." (דברים פרק ל"ב פסוק נ"ב). רגע לפני שהסתלק משה רבנו, נתן עיניו בארץ ישראל ובירך אותה, רק מעצם שהעביר מבטו עליה. מצמרר כמה עוצמה יש לעיניים שלנו, כשהן מגיעות ככלי מחזיק ברכה.

רק מבט אחד ודי…

כידוע העין רואה והלב חומד. זה בדיוק הסיפור בפרשתנו, מאבק הטומאה של אשת פוטיפר, בטהרה של יוסף הצדיק שהרחיק עד לכדי קיסמים בעיניים.

אשת פוטיפר נתנה עיניה ביוסף הצדיק. כולם מכירים את הסיפור, רצתה אותו בכל מחיר. מה שפחות מצוי בפשט זה, שהיא ראתה באצטגננות שהיא צריכה להיות עם יוסף ושהוא צריך אותה, כדי להשלים ברכת השבטים אפרים ומנשה. מה שנקרא, חמדה לקדושה.

וניסיתי לעמוד על הקושיה הזו: מה באמת מותר לעין שלנו לראות. האם אני מהמחמירים עליהן תבוא הברכה?

הבעל דבר אלוף במצוות התחבולה. הוא יבקר במלבוש החסד, ההגינות ההירואית או הקדושה. אבל האם אז מותרת ה"רְאִיָה"?

בתוך עמי אנוכי יושבת. אין ספור גבות הורמו בחוגים שאני מוסרת: "הרבנית, בוואטסאפ / אינסטגרם יש גם המון חיזוקים", "אל תגזימי, בנישואים שניים חייבים לראות את האקס – למען הילדים", "קיצוניות זה דבר נורא, ביוטיוב יש מלא שיעורי תורה", וכו'.

אז נכון, הרע מעורבב עם הטוב אבל איפה הגבול?

אם תגלו חלילה, שעלרְאִיָה אחת בודדת כרטיס כניסתכם לארץ המובטחת יפסל? כן, כן, ממש כך. תדמיינו לעצמכם שהשלום בית שלכם, או הקידום בעבודה, או הזרע קודש בר קימא – יקומו או יפלו אם תסתכלו או לא תסתכלו? שלפי זה צינורות השפע בחייכם יפתחו או יסתמו! לפי מבט אחד קטנטן בלבד...

ידוע שמרְאִיָה מתחממים הלבבות ואחריהן נמשכים המעשים, והיצר עבורנו מתרץ תירוצים.

תודה לא-ל הגיבור בסיפור שלנו – יודע שהכל על כתפיו, עד לכדי ביאת משיח צדקנו.

וב"ה, יוסף בשלו. למרות שמרגיש הוא לפרקים כאריה בכלוב, הוא דבק בד' ושומר עיניו ובריתו.

ואני תוהה מה עבר על הצדיק באותם רגעים, כשאשת פוטיפר לא מוותרת. כשהיא עשתה הכל כדי שגם הוא יתן עיניה בו. שיסתכל עליה. רק ירדם בשמירה לשנייה ויסתכל לרגע! הרי זה כל מה שדרוש כדי לחדור לרקמה האנושית הרכה ביותר השוכנת במוחנו, הלא היא התת-מודע. כי די ברְאִיָה אחת, כדי להחטיא אף את הגדול שבגדולים, לא כל שכן את בני ימינו, ודי לחכימא ברמיזה...

המראות הללו עולים לנו ללא התראה! בתפילה, בחלומות, בשטיפת כלים או בסתם סעודה עם האישה.

והנה משחית שהפך את הברכה.

הימצא בדורנו כיוסף הצדיק או יהושע בן נון?

אבסורד, אבל אשת פוטיפר צדקה במידה מסוימת. משהו בהדף נשמתה, אכן היה קשור בזה של יוסף, אלא שהיא הקדימה את זמנה.

כתוב בספר הגלגולים של המהרמ"ע, שרחב היתה גלגול של אשת פוטיפר, ויהושע בן נון גלגול של יוסף הצדיק.

יוסף היה משביר לכל אחיו במצרים, אך לא הנהיג את ישראל. בברכת יעקב ליוסף באחרית ימיו, נאמר: "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל". המשמעות הפשוטה היא, שמן הכח שניתן לו ליוסף מידיו של הקב"ה, זכה הוא להיות זן ומכלכל את יעקב וביתו, ומרן החיד"א מחדש, שהברכה נתקיימה בשלמותה – אך ורק כאשר יהושע הנהיג את ישראל, ובכך השלים את תפקידו של יוסף.

מצמרר.

ומסביר המרח"ו, שיוסף הבין שאם יקל ראש במבט אחד בודד, עלולה חוליה בשרשרת משיח צדקנו להינתק עד עולם. כגודל האחריות, כן גודל הפיתוי והניסיון, אך הוא נזהר ולא נפל ברשתה של אשת פוטיפר,

לא הסתכל ולא ראה, ומתוך כך זכה שבדור ההמשך יבוא יהושע ויישא את רחב בהיתר, בזכותו.

כי יש חשבונות שמים שנוגעים לתיקון השלם של כל הדורות. אפרים הוא צאצא של יוסף הצדיק, ורחב באה מתמר אמם של פרץ וזרח, שמהם עתיד לצאת משיח בן דוד המכונה "בן פרצי". וזה מחייב.

איזה מוסר ומופת אדיר זה עבור כל אחד ואחת מאיתנו! מי יודע מאיזו ראיה נשמרנו והתגברנו – שאחראית על הגאולה ממש!

תודה לך קוני על תשובת המשקל.

ואם כבר רחב, אי אפשר בלי מילה על הדמות המקראית שאני הכי מעריצה. אחת מארבעת הנשים היפות בתנ״ך, שחז"ל תיארוה כבעלת כוחות פיתוי "על טבעיים", התקיימה מפריצות במקצוע העתיק והבזוי בתבל, ראתה במקומות החשוכים והנמוכים שידע המין האנושי. ובכן, איזה סיכוי יש כבר לאותה אחת שכזו…

המהרש"א מקשה ב״חידושי אגדות״: איך יתכן ש״קדֵֵשּׁה הפכה לקדוֹשָּׁה״, ויצאו ממנה 8 נביאים? זה פשוט בלתי נתפס.

ובכן גברותי ורבותי, התשובה לכך היא - תשובת המשקל! כשאדם מתקן בדיוק במקום שקלקל. בלי זיופים. בלי מצמוצים.

וכמה תקווה זה מפיח בנו, בני ובנות הדור למַלְכוּת, שגם מהמקום הכי נמוך – אפשר לנסוק הכי גבוה אם רק נשים לנגד עינינו "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", כרחב הצדיקה. כי בדור בו הכפייה החילונית חוגגת, דור שבו הרְאִיָה מנציחה ומקיימת אותנו (חלילה), מבקשים דווקא מאיתנו - לגדול. להסית את המבט ולהרחיב את הכלי לברכה, ויהא המחיר אשר יהא.

ממש עוד רגע, ירד על העולם חנוכה תשפ"ג. ה"מקורית" שבתוכי, תתכונן לרְאִיָה אולי החשובה ביותר בתבל עבור כל בעל תשובה באשר הוא שם: אש החנוכייה.

הסתכלות בנרותיו, מסוגלים בע"ה למחוק מראות עבר לא רצויים.

ואני, אוֹרָהּ יִסְכָּה בת דינה ושמואל יעקב, רק אשב שם, כמו "ילדה טובה ירושלים", ואסתכל. רק אראה ואתבונן בם, חזק חזק, בתמימות ובפשטות. אתן להם לחנך אותי מחדש. לנרות הללו שאנו מדליקים, ואתחנן בליבי על נפשי, שתיטהר. לפצות על שנים שפספסתי מהרְאִיָה הברוכה הזאת, כי לא זכיתי לגרסא דינקותא.

ואבקש. אבקש מהאור אין סוף על עמו ישראל, את שבעלי שיחיה תמיד מטפטף: ״גברים זה תורה, נשים זו צניעות״. וזה המראה הראוי והמחמיא ביותר שם בנוף, על כולנו אמן סלה.

חג אורים שמח.

הטורים מוקדשים לעילוי נשמתדוּוִידבן שלמה יעקב ותמריל לביתשווארץזצ"ל.

רוצים להזמין את אוֹרָהּ יִסְכָּהלערבנשי מרגש בביתכן? (ללאתשלום).

חייגו לטל: 0073-222129 או במייל aviva@htv.co.il