"המחבלים המתפוצצים היו למטה. עלינו כולנו לגג, ואז..."

שלום,

שמי רנית, בת 31.

את השבת התחלתי לשמור שבת בגיל 16. 

הכול התחיל באחד מימי שישי. תמיד בימי שישי הייתי נוהגת לחפש חברות לצאת איתן, ובאחד מימי שישי יצא שכל אחת ואחת מחברותיי לא יכלה לצאת – אחת חולה, השנייה אצל הסבתא וכדומה. חשוב לציין שמעולם לא קרה שלא הייתה לפחות מישהי אחת שיכולה להיפגש.

בצהרי היום, במהלך החיפושים לתוכניות בערב, הטלוויזיה אצלנו בבית דלקה ובדיוק הייתה תוכנית "שאלות ותשובות בהלכה". וככה מאחורי הגב ובחצי אוזן וכמעט ללא הקשבה, שמעתי את דברי הרב על מעלת השבת.

בהחלטה של רגע החלטתי 'היום אני שומרת שבת! הרי גם ככה אין לי מה לעשות היום, אז מה יש לי להפסיד? ננסה, ואם לא יהיה לי טוב אפסיק'. כך הודעתי לאמי, וכל בני המשפחה כיבדו את זה.

אני זוכרת שבאותה שבת קמתי בבוקר ופשוט התחלתי לספור את הדקות והשניות, העיקר שתצא כבר השבת. לא ידעתי מה עושים בשבת, ולא הבנתי מה כל כך מהנה בשמירת שבת?!

הייתי לבד, ללא הכוונה, ללא שום ידע או חשיפה לדת.

אני זוכרת שכאשר השמש שקעה, נעמדתי במרפסת וחיפשתי שלושה כוכבים, כדי להדליק כבר טלוויזיה או טלפון.

ברגע שראיתי שלושה כוכבים המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה 'איזה כיף, סוף סוף יצאה שבת'. אבל למרות זאת, מיד הרגשתי משהו לא מוסבר, שמשהו בי חסר, ריקני.

חברות הציעו לי לצאת במוצאי שבת כ'פיצוי על אתמול', וסירבתי, כי הרגשתי מן ירידה במצב הרוח ולא היה לי חשק לכלום. כיום, אני יודעת שזה בגלל שהנשמה היתרה שמגיעה אלינו בשבת עוזבת אותנו במוצאי שבת, ואז מרגישים מן נפילה.

בגלל אותה הרגשה ריקנית במוצאי-שבת החלטתי שלמרות שלא הרגשתי עונג שבת ורק חיכיתי שהשבת תצא, עדיין אני ארצה לשמור גם את השבת הבאה. וכך עברו השבתות הראשונות בחיי - בלי כל כך טעם ובלי שמחה או עונג, אבל היה בי איזשהו דחף נורא חזק שלא רצה לוותר.

כשיצא לי לספר למכר שלי שאני שומרת שבת, הוא הציע לי ללכת לשיעורים שהרב לוגסי נותן בערבי שבתות. בהתחלתי דחיתי את הרעיון, כי לא הייתה לי שום כוונה לחזור בתשובה. רציתי להישאר כמו שאני – רק שומרת שבת, ולא יותר מזה.

אחרי שחשבתי על זה קצת אמרתי לעצמי 'מה כבר אפסיד? זה יעזור לי להעביר את הזמן בשבתות'. הלכתי לשיעור וראיתי המון חבר'ה, צעירים וצעירות, שנראים פחות או יותר כמוני. הרגשתי שם בנוח, האווירה הייתה טובה והשיעור היה מעניין. חזרתי הבית מהשיעור עם אור, קורנת מאושר על הערב הנפלא. למחרת קמתי בבוקר לאותה שיגרה משעממת ולספירת הדקות והשניות לצאת השבת, שלושה כוכבים, צאת שבת ו... שוב דכדוך במצב רוח.

וכך עברו השבתות שלי, עם שמיעת שיעור בערב שבת והשיגרה המשעממת שלמחרת.

כאשר אמי ראתה שאני רצינית בעניין ומתמידה בשמירת השבת, היא הציעה לי שנעשה קידוש יחד, וזה היה עוד צעד של התקדמות. אט אט עם הזמן התחלתי ללכת לתפילות, לעשות סעודות שבת ולהתענג על שבת קודש. כך המשכתי עד גיל 22, כשאני מגדירה את עצמי כחילונית ששומרת שבת.

בגיל 22 יצאתי לשוק העבודה מחפשת את עצמי, ובסוף מצאתי עבודה שהתאימה לי בדיוק מבחינת השעות, השכר והתפקיד כמובן. הייתי מזכירה במשרד עורכי דין גדול בתל אביב.

אותה תקופה הייתה תקופת אינתיפאדה של פיגועים ומחבלים שמתפוצצים.

באחד הימים התרחש פיגוע סמוך למשרד שלנו, ליד בנייני עזריאלי. כולנו עלינו לגג, לראות מה מתרחש באזור הפיגוע. התחלנו להתדיין על המחבלים, ולפתע אחד מעורכי הדין (שהינו יהודי) אמר: "מי אמר שאנחנו צודקים? אולי הם צודקים, והיה פה פלסטין וכבשנו אותם".

מיד הגבתי ואמרתי בסערה "כתוב בתורה שה' נתן לנו את הארץ המובטחת, ארץ ישראל", ובאותו רגע הגיעה לכיווני מתקפה של עורכי דין אתאיסטים, ואני הקטנה מנסה להוכיח להם את מציאות הבורא.

לדעתי, הוכחתי גם הוכחתי, אבל כשאדם לא מעוניין לדעת את האמת בגלל הפחד להתחייב – הוא לא באמת מוכן לשמוע.

וכך כמעט בכל יום היו ויכוחים בנושא אמונה במשרד.

בעקבות כל האנטי לדת שיש במשרד הרגשתי באותה תקופה רצון עז לטוס לאומן. ביקשתי מהמנהל שלי חופש לארבעה ימים, וזה אושר. כעת חיפשתי חברה או בת משפחה שתהיה מעוניינת לטוס איתי. והנה, באחד מערבי שבת בעונג שבת של הרב לוגסי, הרב הודיע על נסיעה מאורגנת לאומן. פתאום הרגשתי את הדם זורם בעורקיי, והתרגשות גדולה אפפה אותי. וכמובן שנרשמתי לטיול המאורגן.

יומיים לפני הטיסה סיפרתי למזכירות במשרד שאני טסה לאומן, ובמקרה המנהל שמע. לא עבר הרבה זמן, והוזמנתי לשיחה במשרדו, בה הוא אמר לי "אני נאלץ לבטל לך את החופש שהבטחתי לך".

ניסיתי להניא אותו מההחלטה הקשה, אך לא הייתה שום רגישות מצידו.

במשך אותו שבוע פניתי לרב לוגסי, וסיפרתי לו על האווירה הרוחנית שיש בעבודתי ועל התנהגות הבוס, ושאלתי אותו בעצב רב: "מה לעשות? אני רוצה להתפטר אבל מפחדת", והרב השיב בצורה חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים "תתפטרי ותמצאי עבודה טובה יותר אשר תואמת את רוח הדת ושתעשי שם את רצון השם".

מיד למחרת הגשתי למנהל מכתב התפטרות, וזה היה לפלא גדול בעיני כל העובדים שם.

כשחזרתי לארץ מאומן קיבלתי הצעת עבודה בבנק, עם עובדים שרובם שומרי תורה ומצוות, והתקיימו שם חברותות, היו תפילות, היו שני מיקרוגלים – בשרי וחלבי, וגם השכר היה יותר טוב והתנאים היו הרבה יותר מטיבים.

ומאז רק הלכתי והתחזקתי, ברוך השם.

בערב שבת הייתי הולכת לעונג שבת, ובימי שבת לתפילות ולסעודה שלישית עשירה בשירי קודש וסיפורים מחזקים. השבת שלי כבר הייתה נראית אחרת, שבת שמחה. וכשהגיע זמן שקיעה כל מה שחשבתי היה "איך כל כך מהר נגמרה לה השבת?! בבקשה עוד קצת". לא רציתי להוציא את השבת הכל כך מענגת.

וככה חזרתי בתשובה בלי לדעת בכלל שאני חוזרת בתשובה. אפילו בתהליך ההתחזקות בצניעות הרגשתי את יד ה' מלווה אותי. הייתי לפני כן לובשת את הבגדים הכי טרנדיים ואופנתיים של הציבור הכללי. בוקר אחד הסתכלתי על הארון, בחנתי את הבגדים שלי והרגשתי שבא לי חידוש, והמחשבה שעלתה לי בראש היתה "אולי אלבש שמלה שאני לובשות בשבת לבית הכנסת". קיבלתי המון תגובות באותו יום, לא נחמדות במיוחד, כמו "מה נהיית דוסה?!", "מה קרה, השתגעת?!", "גם את עברת שטיפת מוח??", "מה קרה שחזרת בתשובה? עברת משבר?". אך למרות תגובות הסביבה נותרתי חזקה ואיתנה בדרכי.

והאמת, שבכלל לא שמתי לב שאני בתהליך של תשובה, התחזקות והתקרבות לאמת. הכול היה הדרגתי, צעד אחד צעד.

תודה לה' שזיכה אותי והחזיר אותי בתשובה יד ביד, צעד צעד.

כיום השבת שלי בירושלים עיר הקודש עם בעלי וילדיי המתוקים, בקדושה, בשירים מאלפים, בעונג מעין עולם הבא, עם מטעמים, קינוחים, דברי תורה והמון שמחה.

טעמו וראו כמה נפלאה השבת שלנו. הקב"ה אומר לנו "מתנה יש לי בבית גנזיי – שבת שמה". מי לא אוהב מתנות? ועוד ממי? ממלך שהכול שלו, שיכול להביא איזו מתנה שרק ירצה, ובכל זאת הוא אומר לנו שהמתנה הטובה ביותר שהוא שומר עליה מכל משמר בבית גנזיו – שבת שמה.

תודה לה' יתברך על הזכות לשמור שבת, על שקירב אותי אליו, הרחיק אותי מכל הבלי עולם השקר וחיבר אותי אל האמת.

למה זה כל כך קריטי לשמור שבת? הרב זמיר כהן משיב. צפו:

רוצים גם אתם לזכות את הרבים, ולחזק בשמירת שבת? נשמח שתשתפו את הרבים: מה גרם לכם לשמור שבת בפעם הראשונה? מה היה הדבר שהביא אתכם, לראשונה בחייכם, לשמור את השבת?

מומלץ לספר בתחילה מעט על עצמכם (לא חובה) – שמכם, גיל, אזור מגורים, מצב משפחתי, מקצוע. כמו כן, נשמח שתרחיבו ותספרו מהי השבת עבורכם כיום.

תוכלו לכתוב לנו את השיתוף שלכם (ואם תרצו ניתן לצרף תמונה שלכם),או לשלוח סרטון קצר שלכם (יש לדאוג לאיכות צילום ושמע גבוהים),ונפרסם בהתאם לשיקול המערכת.

את השיתופים יש להעביר למייל: shuli@htv.co.il