הנחשים והעקרבים של ילדי הקשב – איך מונעים את קיומם?

חינוך ילדים זה דבר שדורש השקעה. עלינו לנסות תמיד לשאוף לחזק את הקשר עם הילדים, ולפעמים צריך להיות יצירתיים על מנת למצוא את הדרכים המתאימות עם כל ילד: דרך זמני איכות. דרך התעניינות והקשבה. דרך מגע. צריך פשוט לאהוב אותם, ויש לאהבה הזו כוח ריפוי אמיתי, יעיל וחזק יותר מכל תרופה בעולם. כל אחד יכול להתמקצע בזה, להתחבר לאינטואיציות הטבעיות שלו, ולמצוא דרכים יצירתיות לחיזוק הקשר שלו עם הילדים. המציאות היא, שכאשר אין קשר חזק באופן קבוע, נוצר ואקום מסוכן, שמתבטא בשעמום ובתסכול, ובעוד צורות שלילות ביטוי שונות (הצקה לאחים, חוצפה, עשיית שטויות, ובהמשך גם חבירה לחברים רעים ולמסכים). הדבר מרומז קצת בפסוק בפרשה שלנו: "הַבּוֹר רֵיק - אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל"ז כ"ד וברש"י, שם), כאשר מים אין בו – אז נחשים ועקרבים יש בו. כדי למנוע את הנחשים והעקרבים האלו, צריך למלא את הבור במים, צריך להשקיע בקשר איכותי, חוויתי ומהנה. זה החיסון שסותם את הוואקום באופן המוצלח והחיובי.

להרבה ילדים מאתגרים (במיוחד כאלו עם הפרעת קשב) יש צורך חזק לחוויות של הנאות וריגושים. הרבה הורים נלחמים קשה כדי לשנות את הטבע הזה, אבל זו מלחמה אבודה, אפשר רק לנתב אותו לכיוונים חיוביים. אנחנו נדרשים לספק להם מינון נדרש של הנאות, כי אחרת, הם יצאו לחפש את זה בעצמם בחוץ, ואז כנראה זה יהיה פחות כשר ויותר מסוכן, ועל הדרך, הם עלולים לגבש תפיסת עולם שונה או אפילו הפוכה מזו של הוריהם, ומה שהם מיצגים, כי ההורים נתפסים בעיניהם כמשביתי-שמחות וכיף, ואז אנחנו בבעיה אמיתית.

יש דוגמאות רבות לחוויות של אקשן, כמו טיולים, קומזיצים, ספורט, אופניים, מוזיקה, בריכה, וכדומה. קשה קצת לתת דוגמאות קונקרטיות, אבל יש כלל אחד שוודאי נכון תמיד: זו השקעה משתלמת. האלטרנטיבה יכול להיות הרבה יותר יקרה ותובענית, ולכן כדאי להבין שזה באמת צורך חיוני אצל הילד, לקבל ולחוות הנאות וריגושים, ואם הם לא יקבלו אצלנו מענה לצורך הזה, הם כבר יצליחו להיות יצירתיים ולמצוא הזדמנויות לסיפוק וחוויה במקומות אחרים.

הורים רבים חוששים שרף הדרישות של הילד שלהם רק ילך ויעלה עם הגיל אם הוא יחווה חוויות אקשן מגוונות. אבל זה לא נכון. להיפך, דווקא ילד שעסוק כל הזמן להילחם כדי לקבל הנאות, עלול להתחפר במאבק הזה להשיג עוד ועוד חוויות כאלו. אבל אם הילד מקבל את ההנאות והריגושים במינון הנצרך, הוא יהיה פנוי יותר להתפתחות תקינה ולהתבגרות, ולכן יש סיכוי גבוה שרף הדרישות שלו דווקא ירד עם הזמן.

כשהם קטנים יותר זה יותר קל. הם רוצים את זמני האיכות והחוויות איתנו, ולכן כדאי לתפוס את ההזדמנויות. לא מדובר כאן בפרס מותנה להתנהגותם, אלא זה התיקון, זה החיסון האמיתי לאתגרי העתיד. לא ידוע לי על סדנאות שמלמדות את זה, האחריות פה היא אישית: כל אחד במציאות חייו צריך למצוא דרכים יצירתיות ליישם את המהלך, וליצור זמנים חווייתיים כאלו עם הילדים.

יהי רצון שנצליח כולנו לצבור חוויות מקרבות עם ילדינו!