אוכלים ים מלח? כך תפחיתו את צריכת הנתרן

מלח הוא תרכובת של נתרן כלורי, שמשמש את האדם מאז ומעולם כדי לתבל מזון, לשמר מזון ובשר, לכבישת ירקות ופירות, לחביצת גבינות ולהכשרת בשר.

למלח יש תכונות חיטוי ומרפא, כטיפול בדלקות גרון ודלקות חניכיים.

נתרן הוא מינרל חשוב מאוד לשמירה על מאזן הנוזלים בגוף. בנוסף, הוא חיוני להעברת אותות במערכת העצבים, ומשפיע על כיווץ והרפיה של שרירים בגוף.

יצרני המזון מוסיפים למאכלים מלח בכמויות גדולות כדי לשפר את הטעם ולהסתיר טעמים לא רצויים. כשמוסיפים מלח, צריך להגדיל גם את כמויות הסוכר והשמן, כדי לאזן טעמים ולתת למוצר מראה טוב ואסטטי, שימשוך את העין וייצור מצב שנקנה שוב ושוב.

כשהכול תקין והכול מתפקד, הכליות הן אלה שמווסתות את כמות הנתרן. כשצריכת הנתרן גבוהה מהרגיל, הכליות עובדות קשה, ולעיתים לא מצליחות לפנות את הנתרן. התוצאה היא הצטברות של נתרן בדם, מה שמוביל לצבירת נוזלים, לעליה בנפח הדם, ללחץ דם גבוה ולעומס על הלב. גם החיידק הליקובקטר מופיע כתוצאה מצריכה עודפת של נתרן.

בפועל, רוב האנשים אוכלים יותר מלח מהכמות שהגוף צריך. כשצעירים, הגוף חזק, ויכול לפנות. אבל זה שוחק ומחליש, ובגילאים מבוגרים - הכליות נחלשות.

הבעיה העיקרית בצריכת מלח היא שחוש הטעם מסתגל לרמת המליחות. כך מעלים את כמות המלח כדי להרגיש את המליחות. מבלי להרגיש, אנחנו צורכים כמויות ענקיות של מלח במזון מעובד, בגבינות מלוחות וברטבים כמו סויה, טריאקי, צ'ילי ואחרים.

רוב המאכלים הקנויים גורמים לצמא, שמתפרש אצל חלקנו בטעות כרעב. וזה מקשר את צריכת המלח לעודף משקל.

בעיקר צריך להיזהר מקופסאות שימורים – מלפפונים חמוצים, זיתים, וכן מפיצוחים קלויים ומלוחים, אבקות מרק, נקניקים וסלטים מוכנים.

הכול מכיל כמות גדולה של מלח שמשמש כחומר משמר, המאריך חיי מדף של מוצרים ומונע קלקול.

שימו לב שגם מזון "טבעוני", שנמצא תחת קטגורית בריאות כזו או אחרת, עלול להכיל כמויות גדולות של נתרן.

ההמלצה היא להקטין את כמות המלח בהדרגה. טעם הוא נרכש, וניתן בקלות להרגיל את בלוטות הטעם בהדרגה לפחות מלח.

צמחי תבלין שונים יעזרו בהפחתת המלח ובהסתגלות.

זוהרה שרביט היא נטורופתית N.D ומאבחנת על פי גלגל העין, בעלת ניסיון רב שנים בטיפול וייעוץ והנחיית סדנאות. להזמנת סדנא ללא עלות חייגי 073-2221290