ידידיה מאיר: עזות הפנים בקאמבק של נפתלי בנט

1. כבר ביום ההוא שבו נפתלי בנט פינה את מקומו והעניק את תפקיד ראש הממשלה, לפני הזמן שנקבע, ליאיר לפיד ה"מענטש", היה ברור לי שהוא בעצם מתחיל את הקאמבק שלו חזרה. למה היה ברור? משתי סיבות עיקריות: קודם כול, הוא איש צעיר. רחוק מאוד מהגיל שבו אומרים, טוב, אקדיש מעתה את זמני לנכדים. ודבר שני, אולי בעצם ראשון: בנט שאפתן וחסר מעצורים. האקזיט של "ממשלת הריפוי" עם השמאל הקיצוני והערבים לא הלך? בסדר, נתארגן מחדש וננסה סטארט־אפ אחר. הלקוחות הרי ישכחו ויקנו ממני שוב את הפיתוח החדש. איך הוא אמר שם, בסוף נאום הפרידה? "הזמן ישקיט הכול".

ובכל זאת, בנט הצליח להפתיע אותי. לא חשבתי שהוא יעשה את זה בכזאת עזות מצח. סליחה על הביטוי הארכאי משהו, "עזות מצח", אבל אין בעברית החדשה תיאור אחר להתנהלות שלו בימים אלה. הנחתי שהוא ייעלם לכמה שנים ואז, אולי אחרי עידן נתניהו, יפציע שוב בחיינו כ"בנט החדש" עם קמפיין ברוח "הייתי צעיר ופזיז ועשיתי טעויות, אבל עכשיו אני חוזר אליכם מבוגר ושקול אז תבחרו בי". ממש דמיינתי את זה קורה בעוד כמה שנים. בדיוק כמו שדמיינתי את התמיכה שמהלך כזה יכול להביא לו מאותם תמימים שהלכו אחריו בסיבוב הראשון. מה, אתם לא מאמינים בכוחה של התשובה? הם יגידו לנו. תסתכלו עליו בעין טובה. וחוץ מזה, הוא מביא איתו ניסיון של ראש ממשלה לשעבר. והצדיקים הטהורים אינם קובלים וכו'.

2. אבל בנט בחר להתחיל את הקאמבק הפוליטי שלו אחרת לגמרי: הוא כתב מאמר ל"ניו יורק טיימס", המזוהה מאוד עם השמאל בארצות הברית. רבים לעגו על עצם כתיבת המאמר. צחקו על קריירת ההרצאות שהוא מנסה להשיק לעצמו בעולם כ"ראש ממשלת ישראל לשעבר" (נראה אותו מצליח לארגן לעצמו מסע הרצאות כזה בארץ). אבל נדמה לי שלא מספיק הזדעזעו כאן מחומרת הדברים שנכתבו במאמר.

"לפני שנה וחצי קיבלתי החלטה קשה: להיפרד מהבסיס הפוליטי שלי ולהרכיב ממשלה עם אנשים שלא יכולתי לדמיין שאעבוד עמם בחלומותי הפרועים ביותר", כתב בנט, "באותו הרגע, הפכתי לראש הממשלה של הממשלה המגוונת ביותר בהיסטוריה של ישראל. ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, שפועלים יחד. קראנו לעצמנו 'ממשלת רצון טוב'. הוכחנו לעצמנו ולאלו שמחוץ לקואליציה שלנו, שאנשים עם דעות פוליטיות שונות באופן קיצוני יכולים לעבוד היטב יחד. העולם מקוטב יותר מאי פעם. המודל שהצגנו הוא של שיתוף פעולה ואחדות. של התעלות מעל השבט שלך לטובת האומה".

ענק. הרי יום אחד של עבודה בשקט לא היה לממשלה הזו, שגם רוב בכנסת לא היה לה. הם לא הפסיקו לריב, לא הצליחו להעביר החלטות, ובעיקר לא זכו מעולם לרוב ולתמיכה מהעם. אז למה הממשלה "המגוונת ביותר בהיסטוריה של ישראל" נפלה? בגלל שלא היה לה בעצם מנדט? בגלל שהיא הדירה ורמסה את רוב עם ישראל? מה פתאום. "לאחר שנה של התקדמות", מספר בנט לקוראים האמריקנים, "הממשלה שלי קרסה תחת לחץ בלתי פוסק ומחאה ציבורית ברשתות החברתיות... קבוצות מאורגנות הקימו מאהלים מטרים מהבתים של חברי הכנסת והטרידו אותם ואת בני משפחותיהם חודשים... הממשלה שלי עשתה עבודה גרועה מאוד בלהדוף את הכמות האדירה של מידע כוזב שהופץ ברחבי ישראל במגזריות עיוורת. הקמפיין נגדה הצליח והביא את הממשלה שלי לסופה".

3. בואו נחזור רגע שנה וחצי אחורה: בשנייה שבנט ושקד עברו צד וחברו לגוש השמאל ולערבים, הם אימצו על מלא את הטרמינולוגיה הוותיקה של השמאל. זאת שבמשך שנים, ובפרט מאז רצח רבין, צובעת את מחאת הימין בצבעים אלימים ומסיתים ובכך שוללת את עצם הלגיטימציה שלה. ראינו וחווינו את זה היטב בתקופת הממשלה היוצאת באין־ספור ראיונות, נאומים ופוסטים. אבל עכשיו את מה שהוא עשה לימין באמצעות תקשורת השמאל – עושה בנט למדינת ישראל כולה בתקשורת העולמית. וזה מזעזע. אי אפשר להסתפק רק בלעג.

"כשראש ממשלה לשעבר מסביר לאליטה המדינית והדיפלומטית במערב, בטור ב'ניו יורק טיימס', שמכונת הרעל הכריעה את 'ממשלת הרצון הטוב' ועלתה לשלטון – זה אדמה חרוכה", כתב השבוע ד"ר איתן אורקיבי ב'ישראל היום'. "זה לקבע בקהילה הבין־לאומית את הנרטיב שלפיו ניצחון הימין בישראל הוא פרי תעמולת פייק־ניוז והסתה; כלומר ניצחון לא לגיטימי. זה להניח לבנת חבלה בדיפלומטיה הציבורית של ישראל ולעודד ביודעין את העוינות כלפיה בדעת הקהל העולמית. זה בעיקר לחבל, באופן חסר תקדים אולי בהיסטוריה הפוליטית של ישראל, ביחסי החוץ של ישראל. זו כמעט קריאה מובלעת לאי־שיתוף פעולה מדיני עם הממשלה הלא־לגיטימית של ישראל".

4. אבל מסתבר שללכלך עלינו בחו"ל כעדר פרימיטיביים מוסתים שלא הבינו עד כמה הממשלה שלו מדהימה – זה היה רק תחילת הקאמבק. ימים ספורים אחר כך עבר בנט הנמרץ מהטיפול בזירה הבין־לאומית לטיפול בזירה המקומית. יש לו הרבה זמן. הוא החל להגיש תביעות דיבה נגד צייצנים שפרסמו ברשתות מידע שקרי עליו. את המהלך ליווה פוסט ארוך ומרגש של בנט שכותרתו "סליחה, אבא ואמא". הוא כותב שם בין היתר כך: "בשנה וחצי האחרונות מכונת הרעל הפעילה נגדי, נגד משפחתי וחברי שורה של קמפיינים נבזיים ושקריים... אחד הקמפיינים היותר מכוערים היה לצייר אותי כלא יהודי. כן, אני, נפתלי בנט, ראש ממשלת ישראל דאז, כביכול אינני יהודי... הייתי עסוק מעל ראשי בניהול ענייני המדינה ואמרתי לאמא להתעלם. שגיתי. קמפיין זה, וגם האחרים, תפסו אחיזה רצינית בקרב מאות אלפי ישראלים טובים. מכונת הרעל הצליחה. מיליוני ישראלים האמינו לשקרים... אז העובדות: אני יהודי גאה. הורי יהודים גאים וכך אבות אבותיהם".

5. היהודי הגאה הזה הולך מרוב גאווה יהודית אל מתנגדינו בארצות הברית וכותב בעיתון שלהם סיפורים על מדינת היהודים הלא יציבה שאזרחיה הנבערים הפילו שלטון חזק רק בגלל שהאמינו למידע שקרי. ואז הוא מתחיל לתבוע אנשים אלמוניים לחלוטין, בסכומים אסטרונומיים לחלוטין, תוך שהוא מבקש מהם להתנצל כדי "לנקות את השיח". לנקות? כמה שנים ייקח לנקות את מה שאתה לכלכת במערכת הפוליטית?

רבים תהו ושאלו למה בנט עושה את זה. הרי זה מביך. אתם מדמיינים את אריאל שרון או אהוד ברק רודפים אחרי משה מחדרה וגלית מחולון כי כתבו נגדם משהו? מדמיינים את שמעון פרס מחפש את מי שהדהד את השמועה שיש לו אמא ערבייה? בנט חושב שזה מוסיף לו כבוד?

לדעתי הסיפור הזה מעיד קודם כול על המצב הנפשי שבו הוא נמצא בימים אלה. מבחוץ כנראה נשמעים קולות הפירוק של מערכות האבטחה, והאיש שנזרק מהמערכת הפוליטית בבושת פנים יושב בבית לבד מול מסך המחשב ומחפש (או נעזר בתחקירנים) ציוצים ופוסטים של אנשים לא חשובים שהפיצו עליו פייק ביזארי. איך כתב העיתונאי חיים הר־זהב? "זה מאוד עלוב כשנבחר ציבור בכיר תובע אזרח כי אמר עליו דברים מגעילים, לרבות שקרים. אין ספק שחופש הביטוי לא נועד כדי להפיץ שקרים וקללות, אבל גם אין ספק שאין דינו של ראש ממשלה כדינו של אדם מן היישוב".

6. ייאמר מיד מה שמובן מאליו: אני נגד הפצת פייק. ואתם יודעים מה? אולי דווקא יצא משהו טוב מהסיפור הזה, כי עכשיו אנשים יחשבו פעמיים לפני שהם מציפים את הרשת, דבר יום ביומו, בשקרים על פוליטיקאים, אנשי ציבור, אנשי בריאות הציבור או עיתונאים (כמוני). זה נכון לכל הצדדים ולכל המפלגות. אבל הרי בנט לא באמת הפך פה לפרזנטור החדש של קמפיין "לשון הרע לא מדבר אלי". הוא בקמפיין אחר. המהלך הזה של התביעות מצטרף לאותו קמפיין שבו הוא משמיץ בעיני העולם את חוסר היציבות במדינת ישראל. והתכלית בשני המהלכים הללו אחת: לקבע בתודעה ש"ממשלת הרצון הטוב" הנפלאה שהוקמה פה, נפלה רק בגלל פרסומי פייק. לגרום לאנשים לחשוב שבנט היה ראש ממשלה ראוי, ואפילו נאצל, ש"התעלה מעל השבט שלו לטובת האומה" (איזה טיעון נבזי. כאילו השבט שבחר בבנט ורומה, לא רוצה את טובת האומה), אבל הופל מהשלטון בגלל אספסוף שהאמין למכונת הרעל שהפיצה שקרים.

הלוחם בשקרים הקטנים עושה זאת תוך התעלמות מהשקר הגדול, העצום, שלו. נפתלי, אתה לא הודחת מראשות הממשלה בגלל סרטונים שטענו שאמא שלך לא יהודייה (אגב, לא שמעתי עליהם עד לפני כמה ימים, כשהתחלת לתבוע. וכמוני עוד ישראלים רבים. ותראה מה זה: בכל זאת התנגדנו נחרצות לממשלה המסוכנת שלך). אתה הודחת מראשות הממשלה כי לא היה לך רוב בציבור. כי לא הייתה לך תמיכה ולגיטימציה לעבור מימין לשמאל בן לילה. כי לקחת קולות של מצביעי ימינה והקמת איתם ממשלה עם תנועת האחים המוסלמים.

7. אתה יכול לתבוע דיבה עד סוף ימיך כל מיני פרופילים פיקטיביים על כל מיני קשקושים פיקטיביים, אבל לא תוכל לתבוע דיבה לעולם על האמת הפשוטה והברורה הזו: אחרי ברית האחים ההיא עם לפיד, אמרת שזו הייתה הטעות הפוליטית החמורה ביותר שלך, והבטחת לא לחזור עליה כי למדת לקח. הבטחת להיכנס רק לממשלת ימין וקראת למפלגה שלך ימינה, כדי לאגף את נתניהו מימין. הבטחת לא להמליץ על לפיד לראשות הממשלה, לא ברוטציה ולא בכלל ("הוא איש שמאל ואני איש ימין"). הבטחת לא ללכת עם מרצ. הבטחת לא ללכת עם רע"ם ("תנועה־אחות של חמאס"). התייצבת באולפני ערוץ 20 ערב הבחירות, החתמת את עצמך על מסמך התחייבויות כזה, ולעגת לנתניהו שלא בא לחתום.

את כל ההבטחות האלה, ועוד רבות - הפרת. לקחת קולות של עשרות אלפי מצביעי ימין ותמימים והקמת איתם ממשלה שהכניסה את האג'נדה הקיצונית של מרב מיכאלי וניצן הורוביץ למוקדי קבלת ההחלטות. אתה הכשרת שותפות של מפלגות תומכות טרור בכל קואליציה עתידית. אין דרך חזרה. רק בגלל ששברת את המחסום הזה, לפיד כבר סופר בגוש שלו את בל"ד ואת המשותפת, ולא פוסל אותן. כשאתה מסכים לרע"ם, הוא מסכים גם לאיימן עודה.

8. והנה עוד כמה פרסומים חמורים, שמשום מה לא תבעת עליהן דיבה: שמרית מאיר, היועצת המדינית שלך, פרשה ואמרה בריאיון שהיית כל כך לחוץ וסחיט, שהסכמת להישען על המשותפת בהצבעות. היא טענה שהיית מוכן לעשות הכול כולל הכול כדי לשרוד, בעוד היא התנגדה. לא תבעת אותה.

העיתונאי זאב קם דיווח שבגלל לחצים של מנסור עבאס, ההחלטה למסור דירות לחיילים משוחררים בדואים שונתה, תחת הממשלה שלך, כדי לא לתגמל חלילה צעירים בדואים שמתגייסים לצה"ל. לא תבעת אותו.

זו רק דוגמית למדיניות שפעלה תחת הנהגתך בכל התחומים. איש התקשורת יותם זמרי שהצביע לך חשף התכתבות שבה הבטחת לו שאתה בטוח לא תלך עם השמאל והוספת שבניגוד לאריאל שרון "לי יש אלוקים". לא תבעת אותו. אתה פשוט יודע שהם שלושתם צודקים.

שנמשיך? כי אלה באמת רק כמה דוגמאות. קל לקחת את הדיון לשאלה אם אמא שלך יהודייה (ברור שכן), ולא לשאלה מה עולל הבן שלה למדינת היהודים.

9. והכי משגעים אותי אלה שאוכלים את הספין הזה. "כולנו יחד, מימין ומשמאל, חייבים להתאמץ לשמור על לשוננו, על המקלדת שלנו. אין לנו ארץ אחרת", חותם בנט את הפוסט המרגש־מניפולטיבי שלו וטראח, אלפי גולשים, בהם גם אנשי ימין שבנט מכר את הקול שלהם רק לפני רגע, עושים לו לייק נרגש.

זה כנראה פשוט חזק מהם, אה? העין קוראת את השורה "אין לנו ארץ אחרת" ועוד כמה משפטים קיטשיים על אחדות – והיד נשלחת מעצמה אל כפתור הלייק. מה עם קצת חוש ביקורת, חברים? נכון, קבל האמת ממי שאמרה, אבל גם את השקר צריך לקבל ממי שאמרו? אתם לא מבינים שבנט ברגעים אלה מתחיל את הסיבוב הבא שלו עליכם, וכל לייק שלכם מגביר את הסיכוי שהנה הוא חוזר? בחייאת, קצת איפוק. תספרו עד עשר לפני שאתם עושים לייק. חייבים להתאמץ לשמור על המקלדת שלנו. אין לנו ארץ אחרת.