האמונה של משפחת קליינרמן היא הדרך שלנו לנס

אותו חג, כמה מעברים ומספר תובנות.

חנוכה - חג של חינוך, ניסים והתנדבות. זה זמן להתפלל על ניסים, לחזק חיבורים משפחתיים ולצאת מעצמנו ולראות למי אפשר לעזור, למי אין משפחה להדליק איתה חנוכייה ואת מי עוד אפשר לשמח.

כמה רשמים מהחג האדיר שלימדו אותי מסרים משמעותיים לחיים, ואשמח לשתף גם אתכן.

הגענו לביקור אצל גיטי קליינרמן, אמא של מוישי, האדירה. במאמר מוסגר, אני לא מצליחה להבין איך היא נשארת שפויה לאור המצב. ולא רק זה, אלא היא חזקה כל כך ומלאה אמונה וביטחון בבורא עולם, היא מנהיגה את משפחתה בצורה פלאית, מעניקה תשומת לב לכל ילד. על פניו לא ניתן להבחין ששאר האחים, הם אחיו של מוישי, מרוב שהיא באמת משתדלת (ומצליחה!) להעניק להם את כל מה שהם צריכים, כדי שהם ימשיכו לתפקד באופן הנכון ביותר. כשהגענו אליהם לביקור בחנוכה, הם הכינו שלט ענק בכניסה לבית: "נס גדול היה פה. מוישי, אנחנו מחכים לנס חנוכה הפרטי שלנו". מיד אמרתי לה: "גיטי, זה יהיה נס חנוכה לא רק הפרטי שלכם, אלא של כל עם ישראל, הוא הילד של כל העם". בע"ה מקווה שעד פרסום שורות אלה הוא כבר יהיה בביתו, ואם חס וחלילה עדיין לא יחזור, נתפלל עליו שיחזור במהרה.

הנקודה שעוררה אותי היא, שהם אמרו זאת בשמחה! לא בעצב, אלא מתוך תקווה וביטחון בבורא עולם שזה מה שיקרה. כאן קיבלתי תובנה אדירה לחיים. לעיתים כשאנחנו מחכים למשהו, אנחנו רוצים שזה יקרה כאן ועכשיו, ואם ממשיכים לחכות והדבר מתמהמה לבוא - אנחנו יכולים בקלות לאבד תקווה ולהיכנס לעצבות, וכאן אני מדברת על ילד! ילד שבגיל 15 וחצי נעלם ואין לו עקבות! והם מחכים בשמחה! למה? כי הם מבינים נקודה חשובה מאוד: רק בשמחה ניוושע, לא בעצבות, אלא השמחה מקדמת אותנו אל הטוב. ואם הם מצליחים בסיטואציה כזאת לחכות כמה שיותר בשמחה, מה אנחנו נאמר...

תובנה שניה: כמו בכל שנה אנחנו הולכים ל"מבצעים" - לשמח קשישות בחנוכה. הפעם, בנוסף לילדיי, הצטרפו עוד שתי בנות שאני מלמדת באופן קבוע. לפתע קפץ הנכד של אותה קשישה לביקור מהמילואים. בדיוק דיברתי על החשיבות של פרסום ניסים בחנוכה, והוא התחיל לספר על נס מדהים שהיה לו בדיוק אתמול: הוא שמר בגזרה עם חבריו, בדרום הר חברון, ואיך שהם יצאו משטח C התחילו לזרוק עליהם בקבוקי תבערה, אבנים ועוד מרעין בישין. איכשהו הם הצליחו להיחלץ משם, כשהם נוסעים ובקושי מצליחים לראות את הדרך מרוב עשן. כשהוא חוזר לבסיס והסתכל על רכבו, מה הוא ראה שפגע בשמשה שלו? קליע שנעצר בנס! אם לא כן, הוא היה נכנס ישר לראשו. מדהים! נס גלוי! כולנו התרגשנו, וסבתא שלו הוסיפה: תדע לך שכל יום אני מתפללת עליך, נותנת צדקה, אומרת תהילים, רק שתחזרו בשלום הביתה. והוא העיד ואמר, שאכן הוא מרגיש שיש עליו שמירה מיוחדת.

חשוב לספר סיפורי ניסים. הם מרחיבים לנו את הראייה של כמה השגחה אלוקית נמצאת בחיים שלנו. כמה כוח יש לתפילה, לאמירת פרקי תהילים. ב"יום יום" מובא שאם היינו יודעים מהם כוחם של פרקי תהילים, לא היינו מפסיקים לומר אותם.

שנמשיך להתחזק ביד ה' המכוונת את העולם, לראות השגחות פרטיות ולשמוח מהניסים (גם הקטנים) שמתרחשים לנגד עינינו.

עוד נקודה שעוררה אותי היא הביחד של עם ישראל, לראות ולפגוש תמונה של הפסיפס האנושי שמרכיב את עמנו הנפלא.

כולם מתאחדים לשמוע סיפורי ניסים, ומודים לה' על הנס הגדול - שעם ישראל חי לנצח, למרות כל מה שעברנו.

עוד נקודה משמעותית ואחרונה. כתבתי אחר כך עם הבנות לרבי מליובאוויטש באגרות הקודש, ואחת מהן לקחה על עצמה להדליק נר שבת לפני שבת וחג. שכן ישנה הוראה של הרבי לא רק לנשואה להדליק נרות שבת, אלא לכל ילדה מעל גיל 3, להרבות באור רוחני בביתה. הרבי כתב לה משהו מדהים, שאת המסר הזה חשוב לי להעביר: "הדלקת נר שבת וחג זוהי סגולה מיוחדת להאיר מזלה להמשיך ברכות ה' בכל המצטרך ברוחניות ובגשמיות" . והרבי המשיך לכתוב על נרות חנוכה כמו שאנחנו מוסיפים כל יום עוד נר, כך במעשים שלנו, אנו נדרשים להוסיף בעוד מעשים טובים ובמצוות. מדהים לגלות, שככל שאנו מעניקים הלאה, אנחנו בעצם מעניקים לעצמנו. וכל נר גשמי כשמדליקים, הוא מאיר בעולם ובעיקר בנו, ומוסיף לנו שפע של אור רוחני וגשמי.

הכי מדהים, שיום למחרת אותה בחורה מתקשרת אלי ומספרת לי: "תקשיבי מורן, רק לקחתי על עצמי להדליק נרות שבת, והנה על הבקר התקשרו אלי והודיעו לי שהתקבלתי לעבודה שחיכיתי לה כבר שנה וחצי..".

שנזכה להאיר את העולם עד לגאולה האמיתית והשלמה.

גיטי קליינרמן: "נבחרתי, וזה מה שנותן לי כוח לעמוד חזקה בניסיון הזה" - לצפייה בריאיון של מורן עם אמו של מוישי לחצו כאן