לא לשכוח את המפתחות: דבר תורה לפרשת אמור

"אני חייב לרדת בתחנה הזו", התחנן הרשל'ה בפני סדרן הרכבת. הסדרן משך בכתפיו, הוא אינו אשם שהרשל'ה השליימזל קנה כרטיס לרכבת שאינה עוצרת בתחנה זו.

בסוף הגה הסדרן פתרון מבריק: "הרכבת מגיעה תיכף לעיקול חד ומאטה. אני אוציא אותך מחלון הקרון הראשון, תנפנף ברגליך ותתחיל לרוץ באוויר, כשהרכבת תגיע למהירות הנמוכה ביותר לפני שתדהר שוב – אני אוריד אותך לקרקע ותמשיך לרוץ שלא תתגלגל". הרשל'ה הסכים.

כשהגיעו לעיקול הרשל'ה רץ בכל כוחו כשהסדרן מוריד אותו אט-אט ומתפלל שלא יתרסק למרגלות המסילה. הסדרן עזב, הרכבת מתקדמת והרשל'ה ממשיך לרוץ. הסדרן בקרון האחרון גילה טוב לב נדיר כלפי איש שפספס את הרכבת, והרים אותו בשנייה האחרונה פנימה...

***

קורבן העומר שהוקרב בבית המקדש, היה עשירית האיפה שעורים שעברו תהליך מסוים. לאחר שהוקרב העומר, הותרה אכילת התבואה החדשה שצמחה בשנה זו.

אגב, ספירת העומר שאנחנו סופרים לא ממש קשורה לקורבן הזה, אלא זו ספירה בציפייה לחג השבועות המתקרב, זמן מתן תורתנו. אלא שהתורה עצמה קבעה את ראשית הספירה בזמן הקרבת קורבן העומר. הספירה נמשכת חמישים יום, ואז ייחגג "חג העצרת".

במדרש רבה (ויקרא פכ"ח פ"א) נאמר על הפסוק בפרשתנו: "דבר אל בני ישראל והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, הדא הוא דכתיב [זהו שכתוב] (קהלת א): 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש'".

וכמובן שהקשר בין מנחת העומר לבין דברי קהלת טעונים ביאור.

הם היו שלושה חברים שהחליטו על טיול לארה"ב. בשונה מחבריהם שטסו למזרח, הם החליטו להכיר את התרבות המערבית שמעבר לים. לרוע מזלם, שהחל כשנאלצו ללון בקומה גבוהה מאוד במלון, כעת כששבו מטיול של שמונה וחצי שעות הליכה באחד הקניונים המרהיבים – המעלית הייתה מקולקלת.

ישראלים שכמותם יכלו להתנחל בלובי על כורסה ולתפוס שינה עד הבוקר, אלא שהם הבינו היטב שיהיה קשה לשכנע את הפקידים לתת להם את האופציה הזו. הם החליטו שעולים ברגל.

רון הבריק ראשון: "במקום לעלות בשקט ולהתנשף, יש לפנינו שלושים קומות, נחלק אותן לעשר, עשר ועשר. אני אספר בדיחות בעשר הקומות הראשונות, גיא יספר סיפורים מעניינים בעשר הקומות האמצעיות, וניר יספר דברים מעציבים בעשר הקומות האחרונות. זה יקהה מעט את הקושי".

רון סיפר בדיחות בשטף, הצחוק שלהם במדרגות הפריע מעט לכמה אורחים, אבל הם התעלמו. אם המעלית לא עובדת – שכולם יסבלו איתם.

בעשר הקומות הבאות ריתק גיא את שני האחרים בסיפורים שחלקם כבר קרה וחלקם עוד לא, סחט מהם קריאות התפעלות, וגילה כשרון חבוי. הם לא התחרטו שנתנו לו את התפקיד, ולמרות שבין קומה לקומה הם נחו כמה דקות כדי להסדיר את הנשימה – הוא לא הפסיק לדבר.

ניר לא היה בטלן. מסתבר שבשני הסבבים הקודמים הוא הקשיב רק בחצי מוח. החצי השני נתון היה לחיפוש סיפורים עצובים שהעלה מתאים שכוחים בזכרונו. העצה של רון לא הייתה מושלמת, העצב וההזדהות בהחלט הקשו עליהם דווקא בסוף...

אבל אז ניר היסב את תשומת לבם לכך שהם כבר בפתח הקומה שלהם. וטרם שכשלו לכיוון דלת החדר, הוא הודיע להם שהוא מוכרח לספר להם קטע עצוב אחרון לפני שהם ממשיכים. הם היטו אוזנם לשמע את ארבע המילים הבאות: "המפתחות אצל הפקיד בקבלה..."

כך מבאר בספר "אור פני יהושע" את דברי המדרש דלעיל – מה הקשר בין קורבן העומר לעמלו של האדם? ידעה התורה שכאשר ייכנסו ישראל לארץ, יהיו מוכרחים לעבור במעבר חד ממצב של חוסר דאגה לפרנסה, לאחר שניזונו ארבעים שנה מן המן במדבר, למצב של עובדי אדמה הטרודים מהמחיה ומן הכלכלה.

מצב שכזה עלול להביא אותם לידי זניחת התורה, המצוות וקרבת הבורא. לכך מצוה התורה על כל יהודי להביא "עומר", מדה מסוימת של מנחת שעורים שהיא זו שתתיר באכילה את התבואה החדשה שצמחה, תבואה המסמלת את מקור העושר, השפע וההנאות, יחד עם ניחוח החדש והטרי...

***

להתפרנס צריך, וגם ליהנות זה דבר שאינו פסול, כל עוד הוא נעשה בהתאם ובמידה. קורבן העומר מסמל, לצד הספירה והרצון להגיע לקבלת התורה, שאת העיקר – את המפתחות לחיי העולם הבא –  אסור לנו לשכוח למטה...

לשוב בחזרה לרכבת ממנה התאמצנו לצאת – אינו מומלץ.