יהודה אייזיקוביץ
בעקבות הפסקת מופע הבדרן: גם לסאטירה יש גבולות
התקרית בתל אביב, בה הופסק מופע סאטירה בשל מחאות הקהל, מוכיחה שיש גבול לזלזול וקהילות לא חייבות לסבול סאטירה שפוגעת בערכים שלהן
- יהודה אייזיקוביץ
- פורסם ב' טבת התשפ"ג |עודכן
אסי כהן (צילום: משה שי / פלאש 90)
הסערה התקשורתית סביב הפסקת הופעתו של הבדרן אסי כהן מסרבת לדעוך. האירוע התרחש במהלך הופעה של כהן בפני עובדי ומתנדבי עיריית תל אביב. בשלב מסוים החל הבדרן להשמיע בדיחות שפגעו בקהילה הצמחונית, וחלק מהקהל שנמנה על הקהילה נעלב מהבדיחות ומאוד לא אהב את ההומור הפוגעני. תוך השמעת קריאות "בוז" החלו הנוכחים לקום ממקומותיהם ולצאת בהפגנתיות מהאולם. אחד מהאנשים המוחים ניגש אל הבדרן, ולחש באוזנו דבר מה שגרם לו להפסיק את המופע דקות ספורות אחרי שהתחיל ולרדת מהבמה.
האירוע החריג זכה לחשיפה תקשורתית והציף את הרשתות בדיונים סביב השאלה האם ההתנהגות של הקהל בהופעה הייתה ראויה, האם הבדרן אכן היה צריך להפסיק את המופע והאם ראוי להציב גבולות בין מה שראוי לשמש כנושא לסאטירה למה שלא. כפי שניתן היה לצפות, רבים מהאומנים צידדו בכהן ויצאו נגד הקהל בטענה כי אין להגביל את חופש האומנות. אך היו קולות שטענו, כי מופע בידור נועד בראש ובראשונה לספק לקהל חוויה חיובית ומהנה, ולכן כאשר ההופעה הופכת לחוויה שלילית ומשפילה – זכותו של הציבור לעצור אותה.
לצד הדיון הפילוסופי על גבולות חופש האומנות, מהתקרית עולה נושא חשוב נוסף. הרב חיים נבון הפנה את הזרקור לעניין מטריד ומכעיס מאוד עבור חלק גדול מהציבור הדתי והמסורתי בישראל, כשכתב בציניות "אסי כהן נאלץ לקטוע את הופעתו בתל אביב, בגלל מחאות הקהל, אחרי שסיפר בדיחה על צמחונים. עם כל הכבוד, זו אשמתו של כהן, כי הוא היה צריך להגביל את עצמו לנושאים שמותר ורצוי ללעוג להם: דתיים, מתנחלים, ימניים, תנ"ך, ארץ ישראל, אבות האומה, מסורת, דברים כאלה. אבל לצחוק על צמחונים?! עדיין יש דברים קדושים בעולם הזה".
לטובת למי שהספיק לשכוח, נזכיר כי במשך מספר שנים מתנהל מאבק עיקש נגד שידור הסדרה "היהודים באים" בתאגיד השידור הציבורי "כאן". המאבק כולל מחאה ציבורית רחבה, במסגרתה אף נערכה הפגנת המונים מול בניין התאגיד בירושלים, בקריאה להוריד מהמסך את הסדרה הסאטירית שלועגת בקביעות ומבזה באופן מזעזע את מנהיגי האומה היהודית ודמויות ההוד שלה. ככל שניסו לפעול על מנת להפסיק את השידורים הפוגעניים, המטרה טרם הושגה. בצד השני טוענים בשם חופש האומנות כי התוכנית ראויה לשידור, וכי הדרישה לבטל את שידורה הוא ניסיון פסול של גורמים דתיים לכפות את דעתם על הציבור הרחב.
תאגיד שידור ציבורי אינו גוף פרטי שיכול להחליט על פי דעתו מה ראוי לשדר ומה לא. ההיפך הוא הנכון. התאגיד נועד לשרת את כלל הציבור ולספק לו תוכן חיובי ולא פוגעני. העובדה כי הציבור הדתי והמסורתי רואה בתוכן המשודר עלבון ופגיעה חמורה בערכיו מחייבת את התאגיד להפסיק את המופע המביש.
על רקע המאבק נגד התאגיד, האירוע בתל אביב חידד את הנקודה וחיזק את ההבנה כי על פגיעה בערכים של קהילה במסווה של סאטירה לא עוברים בשתיקה. התגובה הדרמטית של הקהילה הצמחונית מול הלעג והפגיעה בערכיה ממחישה את האמת הפשוטה: אין מי שמוכן לסבול לעג כלפי הערכים החשובים לו, וסאטירה לא יכולה לשמש הצדקה לפגיעה בערכים אלו.
עד כמה שהדברים נכונים כלפי קהילת הצמחונים, האמת הפשוטה הזאת בוודאי נכונה ביחס לטענת הציבור הדתי והמסורתי המונה חלק עיקרי מהאוכלוסייה בישראל. בפרט כאשר תאגיד השידור הציבורי ממומן מכספי המיסים של כלל הציבור, ומשכך הוא מחויב להתאים את תכניו לכלל הציבור, ובוודאי שלא לפגוע בו.