האם ה’ באמת דואג לי בכל רגע, וכיצד ניתן לזכות להשגחה מיוחדת?

האם מישהו שם מלמעלה מסתכל עלי? האם מישהו שם באמת רואה מה שעובר עלי, וקורה איתי בכל רגע בחיי? אחד מיסודות האמונה שמעניק שלווה נפשית הוא האמונה בהשגחת ה' עלינו. הידיעה שכל מה שקורה איתנו תוכנן עבורנו, ונועד לקדם אותנו במסלול חיינו, מעניק משמעות פנימית ונצחית לאירועים שונים ולהתמודדויות שאנו עוברים במהלך חיינו.

הידיעה שיש בורא לעולם שאוהב אותי ואני יקר וחשוב לו כבנו יחידו, והוא דואג לי ומשגיח עלי, מעניקה רוגע לנפש האדם ומשען ברגעים לא קלים.  

בתהלים (פרק ל"ג, י"ג-ט"ו) נאמר "מִשָּׁמַיִם הִבִּיט ה' רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם: מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם", וכן בנביאים (ירמיהו ל"ב, י"ט) "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו". וכן בתלמוד מובא "אין אדם נוקף [=פוצע] אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר 'מה' מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין דרכו'" (מסכת חולין, דף ז).

האם השגחת ה' עלינו היא דבר הגיוני? ואיך מבחינה שכלית ניתן לדעת שזו המציאות בשטח? דמיינו לעצמכם זוג שמתכנן להביא ילד לעולם. ההיריון תקין, וגם הלידה עוברת בשלום. והנה יוצא לו לאוויר העולם תינוק מושלם, בדיוק כמו שהם חלמו ורצו. האם יעלה על הדעת שזוג זה יחליט להפקיר את אותו תינוק, לעזוב את בית החולים בטריקת דלת ולא להתעניין ממה שקורה איתו? האם התסריט של נטישת התינוק בכלל הגיוני, בהנחה שמדובר בזוג שבריא מבחינת נפשית ובעל מסוגלות כלכלית ובריאותית, ובהנחה שהם אלה שרצו מלכתחילה להביא ילד לעולם ואוהבים אותו אהבת נפש?

והרי ה' מעיד על אהבתו הגדולה לכל אחד ואחת מאיתנו: "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים יד, א); "חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם... כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם" (דברים ז, ז-ח);" כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כג, ו) ועוד.

בורא עולם ברא את הבריאה והאנושות במטרה להטיב הטבה נצחית לנשמות הברואים. כל מה שמתרחש בבריאה מתוכנן על ידו ונועד להוביל אותנו אל אותה הטבה נצחית. נטישת האנושות ליד המקרה מנוגדת לכל התכלית של עצם בריאת האדם. ה' ברא את הבריאה מתוך תכליתיות, והפקרתה מונעת את הגעתה של הבריאה אל יעדה. 

הקב"ה לא השאיר אותנו לחיות חיי מסתורין עלומים. הוא גילה לנו את הדרך אל אותה הטבה נצחית בתורה, כפי שמופיע במספר מקומות, כגון: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם… לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם – לְטוֹב לָךְ" (דברים י', י"ב-י"ג), וכן "שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים י"ב, כ"ח) ועוד.

אם הקב"ה רצה בבריאת האנושות למען הגעתה אל מטרה מסוימת, וחפץ בהגעתנו אל תכלית החיים מתוך אהבתו אותנו, הרי שנטישתנו לאירועים מקריים ומזדמנים נוגדת כל זאת.

ה' מתוך אהבתו אלינו רוצה שנגיע אל יעדנו, לטובתנו, ולצורך כך הוא משגיח עלינו ומכוון אותנו אל יעדנו בהשגחה נסתרת עלינו. לפעמים אדם הנולד במזג עצבני, וצריך לצורך תיקונו לגבור על טבע זה באופיו יתמודד בחייו עם מצבים או אנשים מכעיסים, במטרה לעבוד על אופיו. הקונטרה שנכנסת לנו לפעמים לתוך החיים היא זו היחידה שמסוגלת להזיז אותנו מהמקום הרגיל שלנו; לפעמים אדם הרחוק מקיום תורה ומצוות חווה אירועים בחייו שיובילו אותו להתבוננות על תכלית חייו, וכן הלאה.

הבורא מנהיג את העולם, והכול קורה בהשגחתו ועל ידו. ועם זאת, כדאי לדעת שניתן לזכות להשגחה פרטית וצמודה יותר, שאין כל הברואים זוכים לה. להשגחה זו זוכים רק אלו שמעוניינים וחפצים לחיות חיים של תיקון וקיום רצון ה'. כשאדם חי את חייו עם אותה מטרה אותה הציב האלוקים עבורנו, אז הקב"ה נותן לו את היכולת להגיע ליעד זה על ידי כך שהוא מוביל אותו לכך בהשגחה מיוחדת ואישית.

לראות את ההשגחה: הרב פנגר בסיפור מצמרר על בחורה שניסתה להתאבד: