שלוש עצות לבת מצווה: סיון רהב-מאיר בטור מיוחד

1.    זו לא בת מצווה, זו שנת מצווה. 

מבחינה טכנית, קשה להבין מה קורה בבת מצווה. לכאורה זה רק עוד יום שמתחלף ביומן. לכאורה, שום דבר לא משתנה בעולם בין יום שני, שבו היית בת 11 ו־11 חודשים ו־29 ימים, לבין יום שלישי שבו את בת 12 בדיוק. אבל העולם לא מורכב רק ממה שאנחנו רואים בצורה פיזית. בעצם מתחת לפני השטח, עמוק בפנים, מתחולל בעולם ובך שינוי עצום ביום הזה. את הופכת מילדה – ליהודייה אחראית, מחויבת, מבוגרת. כל מצווה שלך חשובה, כל דבר שאת עושה הוא בעל משמעות גדולה יותר. אפשר להילחץ ולראות את זה כמשהו מפחיד, כעול או משימה כבדה, ואפשר לראות בזה מתנה נהדרת שזכינו בה. אנחנו חיים בדור שבו בת המצווה הופכת לשנת מצווה. משפחות רבות מחליטות לעבור תהליך ולהתכונן ביחד עם הילדה ליום המיוחד.

אחד הטיפים היפים ששמעתי, ושאני מעבירה הלאה בסדנת בת המצווה שלי, הוא לקבל על עצמי משהו קטן ואישי. אנחנו פוגשים הרבה אנשים שיש להם מצווה או מנהג שלהם, שמלווה אותם הרבה שנים: קריאת פרק תהילים, לימוד מסוים, חסד, צדקה, שמירת הלשון, הקפדה מסוימת בשבת – משהו שמייחד אותם, שהוא הוא המצווה שלהם. אפשר לבחור דבר כזה עכשיו ולהתמיד בו עד 120. יש תרי"ג מצוות, אבל אומרים שכל אחד צריך אחת מהן שהיא ה־מצווה שלו, משהו מיוחד. זו הזדמנות לנסות לחפש את מה שמיוחד לנו.

2.    לא להתרגש יותר מדיי.

קודם כול, חוגגות יקרות, יש מכנה משותף אחד לכל מי שיגיע, החברות שלך וגם הסבים והסבתות: הם כולם שם כי הם אוהבים אותך וקשורים אלייך. הם מפרגנים לך. יש בנות שמשתפות אותי בחששות לקראת האירוע, ולפעמים קשה להירדם מרוב לחץ. אז כדאי לזכור: זה לא נאום שראש הממשלה צריך לנאום בכנסת מול האופוזיציה, ולכן לא צריך לחשוש כל כך. האורחים באו לשמוח איתך, וגם אם תתבלבלי וזה לא יהיה כל כך מוצלח – הם ישמחו בך.

אחרי שזוכרים את זה, בהחלט צריך להכין נאום קצר ומעניין. אני ממליצה להשקיע מאוד בפתיחה ובסיום. הפתיחה מושכת את תשומת הלב של כולם ויוצרת סקרנות, ואילו הסיום הוא המסר המהדהד שנשאר אחרי שסיימת לדבר. את יכולה להתחבר לפרשה, לחגים, לסיפור מסוים שקרה לך, להכנה שעשית לקראת הבת־מצווה, למסר שחשוב לך להעביר. בסדנת הבת־מצווה יצא לי לעבור על נאומים רבים שהבנות הכינו, וראינו שברגע שזה מגיע מהלב, שזה באמת את – זה מרתק. זה יכול להיות על טיולים שעשית בארץ, ויכול להיות דבר תורה שמדבר אלייך או אולי רעיון ששמעת מסבא או סבתא. אבל העיקר: לקחת נשימה, לחייך ולזכור שכולם כאן בעדך. 

3.    אין דבר כזה "אירוע בלתי נשכח"
בנות רבות רוצות "בת מצווש", אירוע יקר ש"לא יישכח". ובכן, דברים לא חייבים להיות נוצצים וגדולים כדי שלא ישכחו אותם. ואגב, אגלה לכן סוד: יכול להיות שרוב האורחים בהחלט ישכחו את האירוע. יש להם ברוך השם הרבה שמחות ואירועים. לא צריך 'להמציא את הגלגל'. סעודה משפחתית יפה, או נסיעה לקברות צדיקים או לכותל המערבי, יכולים להיות משהו שכולם ייהנו ממנו. יש הרבה אירועים שבהם מנסים לעשות משהו בלתי נשכח – ובסוף הוא בלתי נשכח כיוון שהוא יוצא קצת מפדח, ורואים שהתאמצו בו יותר מדי ובזבזו עליו יותר מדי כסף. העיקר הוא לא האירוע, שיימשך זמן קצר, אלא החיים שלך מגיל 12 והלאה.
שמעתי הגדרה מקסימה: בבת־מצווה אנחנו מנסות להפוך מ"חקיינית" ל"בוחרת". חקיינית היא ילדה שלרוב עשתה מה שאומרים לה. הגננת או המורים או ההורים אמרו לך מה לעשות, ואת עשית. בירכת, התפללת, אמרת 'תודה' ו'בבקשה', עשית שיעורי בית. מעכשיו – את בוחרת. זה משמעותי, זה שלך, את מחליטה לאן לנווט הלאה, לא כמו ילדה קטנה אלא כמו בוגרת שבוחרת.
אז דווקא בלילה שבו את חוגגת בת מצווה, לא כדאי להיות חקיינית, ולחקות את כולן, אלא בוחרת, ולעשות מה שבאמת מתאים לך ולמשפחה.

לפרטים ולהרשמה לחצו כאן.