"אשת חבר": הרבנית ימימה מזרחי סופדת לרבנית שולמית אזרחי

אנחנו עומדות בתחילת חודש טבת.

האם ידעת שבעבר, היו מתענים בח', ט', ו-י' בטבת?

שלושה ימים של תענית!

למה - כי בשמונה בטבת [...] החושך בא לעולם שלושה ימים.

כך שאם את מרגישה שהימים האלה מוחשכים יותר,

זה אכן כך.

.

וזו חשיכה חזקה בהרבה,

מפני שהיא מגיעה אחרי כל האור הענק של חנוכה.

ה"שפת אמת" אומר שאלמלא חנוכה היה זולג לתוך הטבת,

חס וחלילה זה היה חודש לא טוב.

ואיזה נס זה: מדליקים ל"ו נרות בחנוכה (לא כולל השמשים) -

ו' (6) כנגד ששת הימים האחרונים של כסלו,

ו-ל' (30 נרות) כנגד שלושים הימים של טבת.

אז תדעו לכן שהאור של נרות החנוכה עדיין איתנו.

.

אז על מה מתענים בטבת?

חלק ממשמעות התענית הוא תענית צדיקים.

בטבת אנו צמים גם על מותם של עזרא ונחמיה,

המנהיגים הגדולים שתמכו בעם

אחרי שעבר שואה נוראה.

ממש כמו הרב חיים דרוקמן זצ"ל שנפטר השבוע,

שהגיע מהחושך ומהתופת לארץ ישראל

ונתן כאן הדרכה לאנשים שממש התחילו את המדינה הזו.

.

אבל היום נספוד לצדיקה הגדולה,

הרבנית שולמית אזרחי

שנפטרה גם היא השבוע.

על נשים כמותה אנחנו רגילים לומר את הביטוי "אשת חבר",

אבל נראה לי שלא פחות מזה,

הרב ברוך אזרחי היה איש של חברה.

אישה כל כך חכמה, כל כך מלאת תובנות,

כל כך מסוגלת וכזו דוגמא ומופת של אישה גדולה.

"אין מושלמת ממך", ספד לה אישהּ בדמעות.

הבוקר, בגלל האבל,

הרב אזרחי הגדול, שייבדל לחיים ארוכים

לא יכול לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב בעולם:

ללמוד תורה.

אז אנחנו נלמד מתורתו.

נלמד מתוך הספר "ברכת מרדכי" השלם,

שאת העריכה הלשונית שלו עשתה הרבנית שולמית.

הרב אזרחי מביא פסוק מדהים מתוך פרשתנו, "ויגש".

כאשר רואה פרעה את יעקב, הוא שואל אותו: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ?

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה:

יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.

מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי

וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.

בפסוקים האלה יש 33 מילים.

המדרש אומר: כשיעקב אמר מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי,

אמר לו הקב"ה – אני מילַּטְתיךָ מעשיו. ומלבן.

החזרתי לך את דינה, את יוסף

ואתה – מתרעם על חייך שהם מְעַט וְרָעִים?

חייך, שכמניין התיבות שיש בפסוק הזה, כך יחסכו משנותיך.

לפי המדרש, בגלל התלונה של יעקב על חייו,

נגרעות משנותיו 33 שנים.

אבא שלו, יצחק, חי 180 שנה

ויעקב חי "רק" 147.

גורעים ממנו את מספר המילים בפסוקים האלה,

שבהם הציג את חייו באור שלילי.

.

ושואל הרב אזרחי בחוכמה כזאת גדולה:

מילא שנוריד מחייו של יעקב כמספר המילים שהוא התלונן:

"מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם".

למה מפחיתים גם את המילים מהפסוק הקודם,

שהן בכלל ציטוט השאלה של פרעה?

למה השאלה של פרעה נגרעת משנותיו של יעקב?

והוא עונה כל כך יפה:

התורה לא רק תובעת מיעקב לא להתלונן על חייו.

היא גם תובעת ממנו לא להסתובב בעולם

עם פנים שגורמות לאנשים לשאול אותו על כך.

כמה פעמים יוצא לך להסתובב בעולם עם פנים כל כך עצובות,

שגורמות לאנשים לשאול אותך: מה קרה?

למה את נראית ככה? מה זאת עשה ה' לך?

זה הדבר הכי קשה בעולם: אל תיראי כמו שאת מרגישה.

וזה אחד המאמצים האדירים, אני חושבת,

של הרבנית שולמית אזרחי.

היא עברה חיים ושנים כל כך לא פשוטות,

ואף פעם אי אפשר היה לראות את זה עליה.

אבלה בליבה, צהלתה על פניה.

אבל רגע. התלונה של יעקב היא לא "התפנקות",

היא לא סתם.

הוא באמת עבר בחיים שלו כאלה צרות איומות.

אז לכאורה, מה הטענה כלפיו?

הוא הרי עבר תלאות נוראות, נוראות!

האם אין בהן כדי להלבין שערותיו של אדם?

האם זה עוול, כשמצטערים וסובלים?

אלא שהקב"ה תובע מאיתנו להיות גם אנשי סביבה.

נכון, לפעמים, אין לך ברירה. אין לך שליטה.

לפעמים את מגיעה עם הפנים הנפולות האלה למקום העבודה,

לרחוב, הביתה.

קצת מוזנחת, קצת לא מוארת

וזה בסדר, אנחנו בני אדם.

אבל את לא יכולה להסתובב ככה תמיד.

אנחנו לא יכולים להסתובב בעולם כמו ילדים וילדות

שאבא שלהם, הגדול, הזניח אותם.

אני יודעת שזה מסר שפחות נשמע בדור הזה.

כל הזמן אומרים לך: תוציאי, תוציאי, תדברי

כל מה שיש לך תנקזי,

תביעי את מלוא מנעד הרגשות.

אבל הדור האציל ההוא, שנשמע לנו כיום קצת מיושן,

אומר לנו: אל תוציאו הכול על כולם.

לכו ותאירו, זה ירפא בראש ובראשונה אתכם בעצמכם.

תנסו, אומר הרב אזרחי, להיות כמו יוסף.

ברור שהוא דאג מאוד. כמה הוא הצטער. כמה הוא בכה.

אבל תמיד הוא הסתובב כך שאבלו בליבו וצהלתו על פניו.

אני חושבת שהדברים האלה הם אולי ההספד הכי מופלא

של הרב אזרחי לאשתו, הרבנית שולמית.

תמיד מוארת, תמיד מושיטה יד,

תמיד מסתירה בביתה את הקושי

ויוצאת החוצה עם האור הגדול הזה, לרפא את העולם.

וגם זה שיעור.