להתחתן זו עבודה. אבל מי אמר שעבודה צריכה להיות קשה ומתישה?

אחד הרגעים הכי משמחים בתור מורה, זה שהבוגרות מבקרות בחדר המורות ומחלקות הזמנות לחתונה.

לא יכולה לתאר לכן את החוויה האדירה, לפגוש נערה בכיתה ז', לראות את כל מסע חייה לנגד עיניך, ולבסוף אחרי שנים - לפגוש אותה כאמא לילדים. זאת נקודת סיפוק עילאית.

לא אשכח איך כשפעם אחת, אחת הבוגרות הגיעה לחלק לנו הזמנות, אמרתי לה תוך כדי חיבוק: "יא, איזה כיף זה להתחתן". היא הופתעה ושאלה: "כיף?!".

"הכי כיף בעולם!", אמרתי לה. "בינינו, את מעדיפה להיות לבד?". "לא", היא ענתה, "אבל את יודעת, המורה... זה קשה, כלומר זאת עבודה. הדבר האחרון שהייתי אומרת על נישואין הוא שזה כיף".

אמרתי לה שלעניות דעתי, זה לא סותר. גם להיות מורה זאת עבודה לא פשוטה בכלל, אבל היא כיפית. לא כל מה שקשה הוא מעייף ומתיש ובהכרח לא משמח. הרי זה תלוי על מה מתבייתים במבט.

זאת אקסיומה שלא מגבירה מוטיבציה ושמחה בחיים. אז למה לא לשחרר אותה?

מאז אותו מקרה, אני משתדלת שכל כלה / בוגרת / מושפעת שמתקשרת אלי בהקשר לחתונה, מיד תשמע ממני: "איזה כיף להתחתן". שתשמע שזה באמת כיף. סומכת על שאר העולם שמספר לה כמה היא צריכה לעבוד, ואיזו עבודה נדרשת כדי לשייף את המידות שלנו. העבודה מתחילה בנישואין וממשיכה ביתר שאת בגידול הילדים - וכל ילד עוזר לנו לשייף עוד פינה בנו. וב"ה שכך. 

מאמינה שכולנו שמחים שזאת העבודה שלנו, וכך אנחנו מזככים את המידות, ולא חלילה דרך ניסיון קשה במיוחד של בריאות הגוף או הנפש, לא על אף אחד, או התמודדויות קשות ומורכבות.

אם נשאל את עצמינו, אליבא דנפשי - האם אנחנו רוצים להישאר אותם אנשים כמו שהתחתנו? כמעט בטוחה שכולם יענו – "לא". ברור שנרצה להתעלות מעל עצמינו.

ובגלל שה' אוהב אותנו - הוא נותן לנו ניסיונות של ליטושים למיניהם, ולא שבירות מרסקות.

איזה משמח זה להסתכל אחורנית בחיים ולומר לעצמך - איך פעם הגבתי למאורעות, ואיך אני במקום אחר עכשיו. וכל אחת תחשוב עם עצמה איזו אמא היא היתה לילד הראשון, לעומת כל ילד נוסף? או איך הגיבה בפעם הראשונה שקלטה שבעלה לא בדיוק איך שהיא דמיינה שהוא יהיה? או פתאום לגלות איך היא מגיבה לכל מיני התנהגויות שונות של הבעל, וכעת - כמה שהיא מבינה יותר היכן להשקיע אנרגיות, והיכן להבין שלא התחתנתי כדי לשנות אותו, אלא כדי לקבל אותו כמו שאני רוצה שהוא יקבל אותי.

כשרואים את מה שמפריע, קשה לראות את כל הטוב שקיים. וכשמבינים שעדיף להתרכז במאה אחוז שלנו - במה שכן יש לנו יכולת להשתנות ולשנות - אז יהיה לנו קל ונכון יותר בחיים.

כנראה כשמסתכלים על כל התמונה בענווה, מבינים שגם לנו, בתור נשים, יש דרך לעבור, ולא רק למי שחי לצידנו.