על הקשר בין בריאות נפשית לחינוך ילדים?

כאשר מצבו הנפשי של ילד יציב ומאוזן, נפשו תהווה קרקע פורייה לקליטת זרעי החינוך המעשי, ילד שמצבו בריא ומאוזן, הוא ילד מלא שמחת חיים, היודע להתחשב באחרים, שאינו מנסה למשול או לשלוט באחרים, הוא מעריך את תכונותיו ואת מה שיש לו, ושמח בחלקו.

חוסר איזון ויציבות בבריאות הנפש יכול להתבטא בדימוי עצמי נמוך ולקוי, בתחושת חוסר מסוגלות ונחיתות של דכדוך (זו לא ענווה, שהיא מידה טובה, אלא לקות וחוסר איזון), בפחדים מופרזים, בלחצים נפשיים או בעצבות קבועה.

כדי לבנות את בריאות הנפש ואת האיזון הנכון בנפש ילדינו, צריכים אנו להחזיק בשילוב של שני מסלולים הנראים לעיתים כסותרים זה את זה ומתנגשים זה בזה, אך לאמיתו של דבר הם משתלבים ומשלימים זה את זה באופן נפלא. והם:

א. מתן יחס חם, אוהב ומכבד – באופן קבוע.

ב. הצבת גבולות וגדרים ברורים – בעת הצורך.

ילד שגדל מבלי לקבל חום ואהבה ותשומת לב מהוריו, גם אם אינו סובל מביזיונות והשפלות, חש בודד ומאוים מעצם נוכחות העולם הגדול מול עצמו הקטן.

ואילו ילד שגדל בתחושה שהכל מותר ללא גבולות, מלבד הנזק החינוכי הבא לידי ביטוי בהתנהגותו המזיקה ומציקה לסביבתו, הוא גם חש מפוחד ומאוים מהנהגת אנשי העולם כלפיו, שהרי אין גבולות...

אולם ילד שגדל בסביבה חמה, אוהבת ותומכת, מתוך הכרה ברורה שיש גבולות וגדרים שאין לעוברם, גדל בריא בנפשו ומאוזן באישיותו.

יסוד נכבד זה מופיע בדברי חז"ל בתלמוד (סנהדרין קז ע"ב) כי בחינוך ילדים: "לעולם תהא שמאל דוחה, וימין מקרבת".

שמאל מייצגת את היד החלשה, וימין את היד החזקה. ומלמדים חז"ל בדבריהם, שכדי לחנך ילד, לא די בקירוב בלבד, אלא פעמים שצריך גם ריחוק. כלומר להשתמש ב"תמרור עצור", דבר שאצל הילד מתפרש כדחייה. אולם ריחוק הילד צריך לבוא ביד החלשה, ואילו הקירוב ביד החזקה. ובמילים אחרות: על הדחייה להיות מעט ובעדינות, ועל הקירוב להיות בשפע רב ובעוצמה. ואין הביאור בזה רק לומר שאם אתמול השתמשנו בשמאל הדוחה, נשתמש היום בימין המקרבת, אלא גם: באותה שיחה שבה השמאל דוחה, תהיה הימין מקרבת.

על הילד לדעת כי יש גדרים וגבולות, לא כל דבר מותר, ולא כל משאלה העולה בדעתו אמורה להתבצע על ידי הוריו. אולם הדרישות מהילד – כאשר עלינו לדרוש ממנו, והסירובים לבקשותיו – כאשר עלינו לסרב לו, יבואו תמיד בדרך מכובדת ולא פוגענית. ובמקביל, על מנת לבנות אותו עם נפש בריאה, יש להעניק לו שפע חום ואהבה, תשומת לב וגישה מכבדת.

לפיכך, גם בעת תוכחה, הילד אמור לחוש כי הוא נשאר באותו מקום ובאותו מעמד של אהוב ורצוי אצל ההורה והמחנך בדיוק כמו לפני כן, אלא שהעמידוהו על הטוב והנכון, על ידי תוכחה מהולה בשבח. תוכחה במה שדרוש תיקון, ושבח על הטוב שבו. כך מתרומם הוא לתובנה שטוב לו להשתנות לטובה בבחינת: "הוֹכַח לְחָכָם - וְיֶאֱהָבֶךָּ" (משלי ט', ח').

משום כך הקדימו את השמאל לימין. לומר שגם כאשר קיים הכרח להשתמש בשמאל הדוחה, בגמר העברת המסר הנדרש לחינוך, יש לעבור לימין המקרבת מיד כשמתאפשר, כדי לאזן את תחושת הריחוק שקיבל הילד בעת הדחייה.