תחקיר מטלטל: כל האמת על חוק השבות

מעת לעת שבה ועולה המחלוקת סביב סוגיית חוק השבות, ובמיוחד ביחס לשאלת 'מיהו יהודי', לשיח הציבורי והפוליטי בישראל.

לפני שנדון בפרטי הנושא, נתאר בקצרה את המצב הקיים כיום על פי חוק השבות.

ההיסטוריה של חוק השבות

חוק השבות אושר בכנסת בשנת 1950 (תש"י). החוק קבע אז כי "כל יהודי זכאי לעלות לישראל".

בתחילה, לא הגדיר החוק בפירוש את המושג 'יהודי'. משכך, הורה שר הפנים דאז ישראל בר-יהודה לפקידי משרד הפנים, כי כל ילד שהוריו יבקשו לרשום אותו כיהודי – יירשם ככזה. בעקבות הוראה זו התעורר משבר פוליטי, שהביא לפרישתה של מפלגת המפד"ל מהקואליציה.

בשנת 1958 התקיים דיון ראשון באשר לשאלה 'מיהו יהודי', ובסופו הוחלט כי "אדם מבוגר יירשם כיהודי, אם הצהיר על כך בתום-לב".

לאחר שהתברר שההחלטה אינה פותרת את המחלוקת בין הצדדים, פנה ראש הממשלה דוד בן-גוריון ל-50 אישים שנחשבו בעיניו ל'חכמי ישראל' – אנשי רוח דתיים וחילוניים מהארץ ומהעולם, בבקשה שיביעו את דעתם ביחס לנושא. 45 מהם נענו לשאלתו; רוב מובהק של 37 תמך בעמדה הדתית-אורתודוקסית לפיה ההלכה היא הבסיס היחיד להגדרת 'יהודי'. 8 בלבד טענו שהיהדות נקבעת על בסיס זהות אתנית, תרבותית או לאומית.

בסוף 1959 מונה איש המפד"ל, חבר הכנסת חיים משה שפירא, לתפקיד שר הפנים. הוא שינה את הנהלים, וקבע כי "רק מי שהוא בן לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה – יוכל להירשם כיהודי".

בשנת 1968, בנימין שליט, שנישא בחו"ל לאישה שאינה יהודייה, ביקש לרשום את ילדיו כחסרי דת אך בעלי לאום יהודי, ובקשתו נדחתה. בתגובה עתר שליט לבג"ץ, בנימוק שהוא מתכוון לגדל את ילדיו בישראל ולחנכם כיהודים. בג"ץ קיבל את העתירה ברוב של חמישה שופטים מול ארבעה. הנימוק העיקרי לכך היה ש"המושג 'יהודי' בחוק אינו נתון לפרשנות 'הלכתית' משום שהחוק 'חילוני' במהותו".

בעקבות בג"ץ שליט התעוררה סערה ציבורית. בשנת 1970 (תש"ל) תוקן חוק השבות, ונקבע כי "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".

חברי הכנסת יעקב שמשון שפירא ומשה קול הוסיפו, כי החוק יחול גם על בת זוגו וילדיו של יהודי, וכן על מי שאחד מסביו – שלו או של בן הזוג – היה יהודי. [בעניין זה יש לציין, כי החוק החריג את מי שהיה יהודי והמיר את דתו מרצון]. בסופו של דבר העניקה המפד"ל את הסכמתה המאולצת למתן זכות עלייה לנכדי יהודים, מתוך ציפייה כי "רק מעטים יבקשו לעלות על סמך היותם 'נכד של יהודי'".

למי ניתנת הסמכות לגייר?

גם לאחר שהחוק הגדיר 'מיהו יהודי', נותרה שאלה פתוחה: המפלגות הדתיות דרשו, כי הסמכות לגייר תיקבע לפי כללי ההלכה האורתודוקסית ו/או הרבנות הראשית לישראל, בעוד זרמים אחרים כמו היהדות הקונסרבטיבית והיהדות הרפורמית דרשו שגם להם תינתן סמכות זו.

ב-1985 אירגן הוועד למען שלמות העם עצומה שעליה חתמו כמיליון איש, ובה בקשה משר החוץ יצחק שמיר לתקן את החוק, כך שרק מי שהתגייר על פי ההלכה ייחשב ליהודי.

בשנת 1995 הכריע בג"ץ בפסק דין "אליאן (חוה) פסרו גולדשטיין", כי "יש להפריד בין הקביעה ההלכתית האורתודוקסית לבין הקביעה המנהלית, באשר לשאלה 'מיהו יהודי'". בכך נתן בית המשפט גושפנקה לגיורים שנעשו שלא במסגרת ההלכה.

זוג – או פרד

שאלה נוספת שהתעוררה במשך השנים: האם לא-יהודי שהתחתן עם יהודי אזרח ישראל זכאי לעלייה במסגרת חוק השבות.

במשך שנים רבות נקט משרד הפנים במדיניות לפיה גם בן-זוג של יהודי אזרח ישראל זכאי לעלייה. בשנת 1995 שינה המשרד את הנהלים, והפסיק להכיר בו כזכאי. ב-1999 הדבר נקבע אף בפסיקה שניתנה עלידי בית המשפט העליון בהרכב בראשות השופט מישאל חשין.

(צילום: shutterstock)

סטארט-אפ ישראלי: 'גוי יהודי'

חוק השבות במתכונתו הנוכחית מעניק למי שאינם יהודים את האפשרות לעלות לישראל במידה והוכיחו את קיומו של אבא, סבא או סבתא יהודיים של אחד מבני הזוג המבקשים לעשות 'עלייה'. כאמור, ההסכמה לחוק ניתנה משום שהתקווה הייתה שהשימוש בסעיפים אלו יהיה מועט ביותר.

ואכן, מאז שחוקק החוק ב-1970 ועד סוף שנות ה-80 נעשה בסעיף זה שימוש מועט מאוד, ולכן לא התעורר דיון ציבורי רחב בנושא.

אלא שעם התחדשות העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90, עלו לישראל לא-יהודים רבים מכוח היותם 'נכד של יהודי'; מאז, שבה ועלתה הדרישה לשנות את החוק, ובכך להפחית את מספרם של הלא-יהודים העולים לישראל מכוחו.

המצדדים בחוק כפי שהוא בנוסחו כיום מנמקים זאת בטענה הבאה: בחוקי נירנברג שהתקבלו על בסיס תורת הגזע הנאצית נקבע, כי גם אדם שאינו יהודי על פי ההלכה אלא רק ממוצא יהודי – מוגדר ככזה.

לעומתם, המתנגדים לנוסח הנוכחי טוענים כי העלאת גויים באופן המוני לישראל ושילובם באוכלוסייה היהודית הכללית תגרום להתבוללות המונית, ותהווה סכנה של ממש לשמירת המשך הזהות והמסורת של העם היהודי בארץ ישראל.

ביחס לטענה לפיה הנאצים הגדירו יהודי גם מי שאיננו כזה על פי ההלכה, משיבים המתנגדים:

א. ודאי שהנאצים הם לא אלו שיקבעו ויגדירו לנו 'מיהו יהודי'; יהדותו של אדם נקבעת אך ורק על פי כללי ההלכה היהודית, שנשמרו באדיקות ובמסירות במשך אלפי שנים.

ב. אפילו חוקי נירנברג הגדירו כיהודי רק את: 1. מי שיש לו לפחות שלושה סבים יהודים. 2. מי שיש לו שני סבים יהודים וגם משתייך לקהילה היהודית או נשוי ליהודייה או שנולד תוך כדי עבירה על חוקי הגזע הנאציים [בנוסף, הומצאה הגדרה נוספת: מִישְׁלִינְג – בן תערובת, שהגדירה בעלי מעמד ביניים – לא 'יהודים' ולא 'ארים', והיחס אליהם היה מעורב]; חוק השבות מרחיב את ההגדרה ל'יהודי' הרבה מעבר להגדרה הנאצית

ג. רק במידה וקיימת סכנה ממשית ומוחשית לחייהם של אנשים בעלי מוצא יהודי, יש לשקול היתר עלייה זמני שיינתן כ'הוראת שעה'; כיום, אין סכנה לאנשים ממוצא יהודי, ואין כל סיבה להעלותם.

רוסיה פינת ישראל

להלן לקט של נתונים ומספרים, השופכים אור על תמונת המצב העגומה של העלייה מברית המועצות לשעבר:

1. במהלך העלייה מברית המועצות לשעבר היגרו לישראל מאות אלפי אנשים, כאשר בתחילת שנת 2000 הגיע מספרם למיליון בני-אדם.

כ-77% מסך העולים שהגיעו לישראל בין השנים שנים 1990-2015 היגרו מברית-המועצות לשעבר: 1,040,000 מתוך 1,343,000.

2. על פי נתוני משרד הפנים, כ-30% מקרב העולים בתחילת שנות ה-90 לא היו יהודים על פי ההלכה; שיעור זה גדל מאוד בשנותיה האחרונות של העלייה, והגיע ל-59% בשנת 2002.

נכון לשנת 2016, 85% מקרב העולים החדשים מרוסיה שגילם פחות מארבעים היו לא-יהודים על פי ההלכה.

בשנת 2020 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), כי שיעור היהודים מקרב העולים מברית המועצות לשעבר צנח לכ-28% בלבד.

בהקשר זה נציין עוד, כי על פי נתוני הלמ"ס מספר העולים לישראל מכל העולם ב-2018 עמד על 32,600, כאשר רק 12,600 מתוכם יהודים.

3. ב-2014, כ-72% מאוכלוסיית העולים מברית המועצות לשעבר המתגוררים בישראל היו יהודים, וכ-28% היו לא-יהודים.

מנתונים שהתפרסמו על ידי משרד הקליטה עולה כי ב-2008 חיו בישראל כ-320,000 (!) איש שאינם יהודים על פי ההלכה, אשר היגרו לארץ מכוח חוק השבות והם ממוצא חבר המדינות דוברות הרוסית.

לפי הערכת המדען הראשי של משרד הקליטה, בשנת 2036 מספר העולים וצאצאיהם שאינם יהודים על פי ההלכה צפוי להגיע לכ-1,000,000 (!).

(צילום: shutterstock)

פייק-יהדות

כל אלו הם המספרים ה'פורמליים', בעוד המספרים הלא-רשמיים מצביעים על אחוזים גבוהים בהרבה מאלו המדווחים, וזאת מהסיבות הבאות: תעודות רבות המוכיחות את זיקת העולים ליהדות – מזויפות ולא אמינות; רבים מהעולים אימצו לעצמם זהויות שאולות; חלק גדול ממסמכי הנישואין ומסמכי הגיור הינם פיקטיביים ואינם משקפים כוונת אמת; ועוד.

סל קליטה – וחסל

מלבד עצם הפגיעה האנושה באופי המדינה כמדינה יהודית, נטען גם שרבים מן העולים הלא-יהודים אינם חשים בקשר מהותי לעם היהודי, אלא מנצלים את התנאים הסוציאליים המשופרים שמעניקה המדינה לעולים: זכות לקבלת סל קליטה, הקלות במיסוי, סיוע ברכישת דירה ועוד.

יש להוסיף, כי קיים תנאי בסיסי בחוק, לפיו על האדם העולה להביע את רצונו להשתקע בישראל. לפי מחקרים שונים, חלקם של העולים מחבר המדינות שמהגרים לאחר תקופת-מה מישראל למדינות אחרות – גבוה ביותר, ועומד על כ-50% מסך כלל היורדים. מספרם כיום מוערך ביותר מ-150,000 יורדים.

לשם דוגמה בלבד, נציין כאן פרט אחד בלבד מתוך מחקר מקיף שנערך בקרב העולים ב-2009 על ידי פרופ' אלעזר לשם.

המחקר נועד לבחון את 'השתלבות עולי ברית המועצות לשעבר בשנים 1990-2005 בישראל'. הנחקרים נשאלו: "כאשר אתה מגדיר את זהותך העיקרית/בלעדית, איך אתה מרגיש את עצמך?". ואלו התשובות שהתקבלו, בפילוח ליהודים ושאינם-יהודים:

* עולים יהודים [מי שרשום כיהודי בתעודת הזהות הישראלית ובן/בת לאם יהודייה, אשר היה רשום כיהודי בדרכונו בברית המועצות לשעבר]: יהודי – 52.9%; ישראלי – 30.7%; רוסי – 16.4%.

* עולים שאינם יהודים [מי שאינו עונה על הקריטריונים שצוינו]: רוסי – 45.7%; ישראלי – 41.5%; יהודי – 12.8%.

החוק לייבוא גויים

בשנת 2014 היו בעולם כ-23 מיליון זכאי חוק השבות, מתוכם כ-9 מיליון שאינם יהודים על פי ההלכה האורתודוקסית.

פרופסור סרג'ו דלה-פרגולה, הנחשב לאחד הדמוגרפים החשובים ביותר של הקהילות היהודיות בעולם, פרסם בשנת 2022 כי כ-18 מיליון איש בעולם הם זכאי חוק השבות, אך למעלה מ-50% – קרוב ל-10 מיליון איש – אינם יהודים.

בנוסף מתברר, כי בכל שנה נוספים עוד לא-יהודים זכאים, ואילו מספר היהודים הזכאים הולך ופוחת בעקביות: בעשור האחרון נוספו כ-2,000,000 זכאי עלייה לא-יהודים, ורק 400,000 יהודים.

"פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים"

קצרה היריעה מלהביא את מלוא הטענות כבדות המשקל נגד חוק השבות. אולם נדמה שדי במעט הנתונים שהבאנו בשביל להבין את מקצת ההשלכות הקשות והכואבות של חוק זה במתכונתו הנוכחית.

הגיע הזמן לתקן את העיוות ההיסטורי, ולנעול את שעריה של מדינת ישראל בפני גויים המנצלים את תנאי החיים בישראל ומגיעים אליה ללא כל זיקה ושייכות לעם היהודי, לתרבותו ולערכיו. לאחר מכן, יש להתפנות ולהעניק את מלוא תשומת הלב הציבורית לנזקים האיומים שכבר נעשו ולנסות לתקנם עד כמה שניתן.

אמנם "נצח ישראל לא ישקר", אך נדמה שאותם המעוניינים לקעקע את היסודות של העם היהודי, להפוך את מדינת ישראל ל'מדינת כל אזרחיה' ובכך 'לנצח' כביכול את עם ישראל – כן משקרים. לצערנו הרב – הם משקרים אותנו, אך בעיקר את עצמם...

ברוח זו נחתום את הדברים בתפילה השגורה בפי כל יהודי שומר תורה ומצוות: שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל הָאוֹמְרִים 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל'.