מוח מול לב: מה אמר האדמו"ר מחב"ד לזיגמונד פרויד?

בשנה שאחרי שנת השמיטה, מצווה התורה להתקהל בבית המקדש אנשים נשים וטף. גם בימינו כשעוד לא נבנה הבית, יש בשנת ה"הקהל" כוחות מיוחדים, שאיתם אנו יכולים "להקהיל", לאסוף ולחבר את כל כוחות נפשנו מצד אחד, ומצד שני להתקהל ולהתחבר עם הזולת מתוך אהבת ישראל ואחדות, ולהתעורר ביראת שמים.

כידוע, עיקר העבודה מתחילה בתוכנו. אבל איך מתקהלים בתוכי? איך מחברים את כל החלקים השונים שבי?

ידוע שישנן שתי מערכות עיקריות בגוף, מוח ולב. שתיהן נחוצות וחשובות. אי אפשר להתקיים רק עם אחת מהן, לכן ה' ברא לנו את שתיהן. אך מצד שני, קשה כל כך - שתיהן רוצות לשלוט בעת ובעונה אחת בתודעתנו.

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכונאליזה, שוחח פעם עם האדמור הרש"ב, ושאל אותו בדיוק את השאלה שאנו שואלים: "איך מחברים בין שני עולמות שונים ומנוגדים כל כך? המוח קר ומיושב, והלב לוהט ובוער".

האדמור הרש"ב ענה לפרויד ש"צריך לחברם כך שהאור שבמוח יאיר בלב, על ידי כך, שהמוח יסביר ללב מה עליו לרצות, ועל הלב להוציא לפועל את הבנות המוח על ידי חיות והתלהבות של הלב."

איזו תשובה מעוררת להתבוננות.

ה' לא רוצה שנבטל מערכת אחת בתוכנו, אלא שניתן מקום לשתי המערכות החשובות הנ"ל. אבל כן צריך לדעת מהו הסדר הנכון, מי שולט במי.

וזוהי העבודה הנכונה, שהמוח ישלוט על הלב. כמו רוכב – המוח – שרוכב על הסוס – הלב.

לא כדאי לחשוב מה יקרה אם אדם יחליף את הסדר, והסוס ירכב על הרוכב...

התורה הקדושה מעניקה לנו סדר בעבודה שלנו, התאמה מיוחדת עבור הבריאה האדירה, היהודי. לשניהם נותנים מקום, שהרי אי אפשר לבטל כוח שה' הכניס בתוכנו. אך כל אחד יודע את מקומו ותפקידו כראוי.

אחרי שהמוח משדר ללב את התובנות שהוא מבין מהלימוד, מההתבוננות, הלב מקבל את המידע, ומרגיש אותו – מעבד אותו ברמת החוויה. כך שאם למדנו דבר תורה מחזק, לא נשאיר אותו רק ברובד המחשבה, אלא נעורר את לבנו, בכך שנתבונן בידיעה החדשה, איך היא תורמת לחיי, מה היא מחדשת לי ומביאה לי בחיים. כך, כשהלב מתפעל, הדיבורים והמעשים יהיו בהכרח עם יותר חיות ושמחה.

דוגמא נוספת: לפעמים מרגישים חוסר חשק להתפלל. הלב קר ויבש כמו השכל, וקשה מאוד לעורר אותו. מה עושים? בדרך כלל מידת הרחמנות עוזרת לנו לעוררו מחדש - כאשר נחשוב על המצב הגלותי, על השכינה שבצער, או על מישהי שקשה לה ונרחם עליה. ממידת הרחמים קל ללב להתחיל, משהו בו מתעורר ואז קל יותר לנתב את הרגש למקום של געגוע לה', להשתוקק להתקרב אליו מחדש, לבחור בכל רגע נתון להיות מאוחד אתו. שהרי כל יצור נברא מתגעגע ומשתוקק להתחבר לה'. רק שלפעמים התחושה המרוממת הזאת רדומה ולא מגיעה לידי מימוש, ועל ידי ההתבוננות של המוח – שמראה ללב מה עליו לחשוב כדי להוליד רגש מסוים, שבו הוא מעוניין – הלב מתעורר, מתרגש ושב לתפילה בצורה נלהבת יותר, ועם חיות.

אלה רק דוגמאות אחדות לחיבור ושילוב, לאיחוד בין מוח ללב. שנזכה ליישם ולהתעורר בלב ונפש חפצה לעבוד את ה' מתוך שמחה.