אחים שלי כל הזמן רבים! מה אני עושה?

אני לא יודעת מה לעשות. שני אחים שלי, בגיל 12 ו-14, כל הזמן רבים. ההורים שלי מנסים לעשות כל מה שהם יכולים, אבל הם לא מפסיקים לריב. על פי רוב אחי הגדול מתחיל עם הקטן, לכן כמעט תמיד ההורים שלי מאשימים אותו. רציתי לשאול איך אפשר לגרום לזה שלא יריבו, וגם איך אפשר לדעת באמת מי התחיל, כי כל אחד מהם אומר שהשני התחיל אתו.

אי אפשר לדעת מי התחיל, וזה גם לא משנה.

למה אי אפשר לדעת? כי האחים תמיד יצביעו זה על זה, ויאמרו שהאחר התחיל.

מלבד זאת, אי אפשר לבודד את המריבה הנוכחית ולחשוב מי התחיל עם מי? מדוע? כי המריבה הזו קשורה גם למריבות הקודמות.

קחי לדוגמה ילד שמעצבן את אחיו. האח לא יכול להחזיר כרגע, אבל אחרי רבע שעה הוא מתפנה ויכול להחזיר, ואז הוא מתנפל על אחיו בשצף קצף. האם אפשר לדעת מה היה קודם? לא תמיד!

וכיוון שאי אפשר לדעת, לא כדאי בשום אופן להעניש את מי שנראה לנו שהתחיל.

מה לעשות במקום זאת? להפריד! כשהאחים רבים, להפריד את השניים ולשולחם לשני הצדדים! בלי לשפוט ובלי להכביר בדברים.

את אמנם האחות ולא ההורה, אבל להפריד גם את יכולה. אל תאשימי אף אחד מהם, רק בקשי מהם להיפרד, והרחיקי אותם לשני צדי החדר.

בתור אחות, את יכולה גם לדבר אל לבם. אמרי להם שאת אוהבת אותם כל כך, אבל קשה לך עם המריבות שלהם. בבקשה, הקפידו לריב פחות, כדי שיהיה לי קל יותר.

יש סיכוי שהם ייזכרו בדבריך כל פעם שיריבו ויראו אותך, ויחדלו לריב ולו בשבילך, הניטרלית.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אני פרפקציוניסטית ושואפת לשלמות בהכל, אם משהו לא שלם כפי שהייתי רוצה - זה משבש לי את היום ואת מצב הרוח. האם יש מה לעשות עם זה?

 רבים מאתנו מאמינים בשלמות, אשר הורסת כל דבר, כי המושלם אינו רק אויבו של הטוב, הוא גם אויבו של הריאליסטי, של האפשרי ושל הכייפי. "טירוף השלמות" הוא עיוות חשיבה שרבים מאיתנו נופלים בו.

אישה ששופטת את עצמה עד כדי כאב הלקאה עצמית, ביקורת קשה, התמקדות בחוסר, בנפילות ובצדדים החלשים, זה חבל כל כך. החמצה של הטוב.

לרוב, האדם גם לא אוהב את התחושות שנלוות לטירוף השלמות.

הנה חמש דרכים להתגבר על הדחף לשלמות:

1. ללמוד לטעות (ולהבין את פוטנציאל "המתנות" שמקבלים מכך בהמשך. טעויות הן קרש קפיצה).

2. לשתף בקושי (שיתוף מרגיע ומקדם. לא לפחד להראות הזדקקות).

3. לכתוב לעצמנו פעולות קטנות שעשינו, הצלחות קטנות, ולהתמקד בכל התקדמות מנקודה A ל-B.

4. לשאול את עצמנו אם פעלנו מספיק למען המטרה, ואם באנו בכוונה טובה, ולא אם התוצאה מושלמת או בדיוק כפי שרצינו. להיות בחמלה כלפי עצמנו.

5. החלפת מחשבה של "הכל או כלום" במחשבה מציאותית. לדוגמה: במקום "הארוחה שבישלתי פשוט מגעילה", תחליפו ל-"זאת לא הארוחה הכי מוצלחת שהכנתי, אבל ודאי לא מגעילה".

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)