מפתיע: שבעת המינים מקבילים לשבע תכונות יסודיות בנפש האדם

ראש השנה לאילנות נחוג כיום בחוגים רבים, יש המקדישים אותו לאהבת הארץ ולנטיעות, רבים מאד חוגגים את היום הזה באכילת מיני פירות ובברכות שונות, מנהג שמקורו הקדום הוא במגן אברהם על השולחן ערוך, ויש המקדישים התייחסות מיוחדת לשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

במבט לעומק, מה לנו ולראש השנה החל בט"ו בשבט? יש לנו ראש השנה בא' תשרי שהוא יום בריאת האדם ובו נידון האדם, ואם תרצו יש לנו גם ראש השנה נוסף - באחד בניסן עליו קראנו בפרשה שעברה 'החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה'.

ראש השנה לאילנות בעיקרו אינו אלא לענין קביעת השנה בהלכות מעשרות, ומבדיל בין פרי שחנט לפני ט"ו בשבט לפרי שחנט לאחריו.

אכן בספרי חסידות אנו מוצאים התייחסות לט"ו בשבט בהקשר המקביל את האדם ל'עץ' על משקל לשון הפסוק 'האדם עץ השדה' (דברים כ"א י"ט) המהר"ל – מתייחס בכמה מקומות להקבלה בין האדם לעץ – בתפיסה מעניינת. האדם – קובע מהר"ל – הוא עץ הפוך שרשיו נטועים למעלה בעולמות הרוחניים העליונים, בשורש נשמתו, ואילו גופו המקביל לגוף האילן - בעולם הזה.

אדם המתנתק מחיי רוח, מתורה ומצוות, הריהו כעץ נטול שרשים, מאידך ככל שהוא מעמיק את שרשיו כך עוצמתו החיונית גוברת.   

שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו

ויש להדגיש בהקשר זה את הנקודה המהותית באישיותו של האדם בה הוא מקביל לצומח: כח הצמיחה!

כל בן אנוש מכיל בתוכו תכונות לטוב ולמוטב, דעות והשקפות, ואנרגיות - היכולות להניע וגם להצמיח את אישיותו. בגיל צעיר הצמיחה בולטת ומקיפה כמעט כל אחד ואחת, לעיתים עיקר ביטויה בצמיחה גופנית ולעיתים רבות גם בצמיחה אישית, בהמשך החיים - יש הצומחים ומתפתחים ויש שצמיחתם כמעט בלתי ניכרת.

אין ספק שאדם הצומח ופורח, מלא סיפוק, אפשר לומר שרק אדם הצומח הוא חי...  

בתלמוד נאמר 'אין בית המדרש ללא חידוש', בית המדרש, מקום הלימוד של תורה שבעל פה - מצד עצם מהותו הוא מקום של 'חידוש' ויצירתיות, מקום בו המחשבה יוצרת ומתפתחת וכל אדם יכול תוך כדי לימוד לצמוח ולהצמיח בתוכו כוחות חדשים ורעננות נפשית.

אדם הקובע עיתים לתורה בלימוד עיוני בבית המדרש, לימוד ש'תופס לו את הראש' גם כשהוא לא ליד הגמרא והוא יכול להיות מוטרד משאלה תורנית במשך היום – הוא שתול ונטוע בבית המדרש ומשתייך לאלו שעליהם אמר הכתוב 'שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו', החשיבה הרעננה שלו מקרינה על כל אישיותו, תוך כדי שבכך הוא גם נעשה 'עץ הפוך' עץ ששרשיו נטועים בעולמות רוחניים נעלים.

אדמה או עץ?

בחז"ל מצאנו בזוהר הקדוש שהתלמיד חכם נקרא עץ, מקור להגדיר את האדם באשר הוא כעץ על יסוד הפסוק 'האדם עץ השדה' מופיע בילקוט שמעוני (יחזקאל רמז שנז) 'וידעו כל עצי השדה אלו הבריות כמה דאת אמר כי האדם עץ השדה' (על אף שלפי מפרשי הפשט ורש"י בכללם הכונה 'האם האדם עץ השדה?').

כאמור האדם יכול לצמוח ולפרוח, במיוחד אם הוא שתול על מבועי התורה כאמור 'שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו' אולם אדם נקרא גם אדמה וזה שורש השם אדם.

מהר"ל מתייחס גם להגדרה הזו, ובספר תפארת ישראל הוא כותב שהאדם הוא האדמה - הקרקע בה הבורא שתל את הנשמה והשכל החלקים האלוקיים באדם, כאשר האדם מממש את פוטנציאל הזרעים הללו, הוא מפתח את הנשמה והשכל שבו – הוא נחשב אדמה פוריה, ואם לא הוא נחשב 'אדמת בור'. מסיבה זו מי שלא לומד תורה 'ומייבש' את הזרעים הללו, לא נותן לשכל ולנשמה לצמוח – הוא נקרא בור!

ובכן גם עץ מצמיח פירות של חידושי תורה ומעשים טובים, וגם אדמה המצמיחה את הגרעין האלוקי שניטע בה, כמה גדלות יש באדם אם הוא מממש את הפוטנציאל שבו...

אֲדָמָה – אֶדַּמֶּ֖ה

האדם נקרא על שם האדמה כי ממנה נברא כאמור בפרשת בראשית, אבל יש בו מימד נוסף והשורש 'אדמה' מרמז גם על הפוטנציאל של אֶדַּמֶּ֖ה לְעֶלְיֽוֹן.

הרעיון של הידמות לעליון מופיע בפרשת השבוע, על הפסוק בשירת הים זה א-לי ואנוהו דרשו חז"ל 'הוי דומה לו – מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא גומל חסדים אף אתה היה גומל חסדים'. מימוש הגרעין האלוקי שניטע באדם, מימוש צלם אלקים שבו, הוא בכך שיהיה דומה לבורא במידותיו ובמיוחד במידות ההטבה החסד והרחמים.

שבעת המינים

ארצנו נשתבחה בכתובים בשבעת המינים, שאף זוכים לברכה מיוחדת בברכת הנהנין ומברכים עליהם ברכה 'מעין שלש', בברכה זו אנו מציינים בהדגשה את הציפיה לבנין ירושלים ובית המקדש 'והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה'.

האם גם כיום כאשר מינים רבים צומחים בארצנו והיא משתבחת בפירות רבים שלא היו קיימים בזמן התנ"ך והמשנה – שוב אין השבח הזה רלבנטי?

המספר שבע הינו כידוע בעל משמעות עמוקה במחשבת היהדות, ובספרות המחשבה והחסידות מצינו כי שבעת המינים הינן מקבילות של שבע תכונות יסוד בנפש. הוה אומר פירות הארץ מזינים מבחינה נפשית מערכת של תכונות יסוד שניתן לפתח ולהצמיח אותן לטוב ולמוטב.

הענקים שהיו בארץ ישראל מהוים בגודל גופם בגבהם ובכוחם - ביטוי לעוצמת הצמיחה שהינה מעניקה ליושביה – וזאת במיוחד על ידי המינים שנשתבחה בהם, צמיחה זו יכולה לבא לידי ביטוי בכחות גוף ונפש והיא מעצימה את יושבי הארץ בשבע התכונות היסודיות.

שבע אומות כנען, ניצלו את כוחות הצמיחה המגוונים של ארץ ישראל להעצמת הכוחות הגופניים לנהנתנות חושנית ולשתלטנות, הארץ הקיאה אותם...

כיבוש שבעת האומות הינו כיבוש של כל הכוחות הנפשיים הללו והכוונתם לצמיחה אישית ורוחנית בסיוע האנרגיות הטמונות בשבעת המינים המכוונים כנגדן.

מאכילת מן – לפירות הארץ

בפרשת השבוע אנו קוראים על המזון שניתן לבני ישראל במדבר, כולנו יודעים שהם אכלו 'מן' ופרשננו הקדמונים מגלים כי היה זה מזון רוחני יותר, הוא היה מזין את הצרכים הקיומיים והיתה בו גם הנאת טעם מעודנת, אבל לא היתה בו הנאה חושנית וסיפוק תאווני, הוא נקרא בלשון חז"ל 'לחם שמלאכי השרת אוכלים'. לפיכך בתלונותיהם אמרו בני ישראל 'ונפשנו יבשה אין כל', לא קל לחיות ממזון רוחני, בדרך משל נוכל לצייר זאת כמי שאוכל מזון אסטרונאוטים... לא יהיה לו חסר תזונתי אך הוא ירגיש חסר סיפוק בתאות האכילה.

עם זאת במצב רוחני גבוה זהו מזון אידיאלי הממעט את הנהנתנות שבאכילה. ובכל זאת – הכניסה לארץ ישראל והאכילה מפירותיה נחשבת עליה רוחנית! הא למדת כי בפירות הארץ קיימת אפשרות לצמיחה רוחנית כה גבוהה - הגוברת על המעלה של אכילת לחם של מלאכי השרת!