מהי מסוגלות עצמית, וכיצד ניתן לרכוש אותה?

מהי מסוגלות עצמית, וכיצד ניתן לרכוש אותה?

הפסיכולוג החברתי בנדורה הגדיר מסוגלות עצמית כאמונה של האדם לגבי יכולתו לבצע משימה ולהתמודד עם אתגרים. אדם שיש לו מסוגלות עצמית גבוהה, יש לו היכולת להתמודד בהצלחה.

דוגמה למעגל שלילי של חוסר מסוגלות עצמית: אני לא מאמינה ביכולת שלי להבין את החומר הנלמד, וחושבת שלא אצליח להבין את המורה. התוצאה: ירידת מוטיבציה – חבל לי על המאמץ, אני לא מקשיבה בשיעור, לא מבינה את החומר, ואז אני נמנעת מהתנסויות חדשות. כך נולד חוסר אמון ביכולת שלי.

איך רוכשים מסוגלות עצמית?

א. התנסות מוצלחת בביצוע משימות יוצרת ציפיות גבוהות לגבי ההצלחה במטלות דומות בעתיד.

ב. מודולינג – כשאדם צופה בהתנסות מוצלחת של אחרים, קרוב לוודאי שיאמר לעצמו: "אם הוא יכול, גם אני יכול"...

ג. שכנוע חיצוני – עידוד מאדם אחר שהוא משמעותי לו, גורם לאדם להאמין שהוא בעל יכולת. זה לכשעצמו מעלה את תחושת המסוגלות העצמית.

ד. עוררות רגשית פיסיולוגית – ככל שרמת העוררות גבוהה, כך המסוגלות העצמית נמוכה. כשאנחנו רגועים וחווים חוויה של שליטה, תפיסת המסוגלות עולה.

איך נעודד מסוגלות?

כהורים, יש למצוא הזדמנויות שונות לחזק בילדינו את החוזקות שלהם. כדאי להחמיא על המעשה ועל העושה. לדוגמא: "איך סידרת יפה את החדר, זה אומר שאתה ילד מסודר".

כדאי גם להכין רשימה של דברים שאנחנו מאמינים שאיננו יכולים לעשות, ולעשות בכל יום משהו אחר מתוך רשימת ה"לא יכול". זה עשוי להגביר את האמונה בעצמנו.

(יפה איפרגן, MA, אשת חינוך ומטפלת CBT במחלקת "נפשי בשאלתי")

 * * *

מהי הדרך הנכונה לטפל בחרדה?

הדרך הנכונה ביותר לטפל בחרדה היא להבין מה שורשה.

חשוב להבין כי החרדה קונה לה שביתה בדמיון, ואין לה שום אחיזה במציאות, להבדיל מפחד. היא תמיד תופיע כסימפטום של בעיה, ולא כבעיה עצמה. על כן כל ניסיון להתמודד עמה לכשעצמה, מחטיא את המטרה.

החרדה היא למעשה אותה תגובה בלתי רצונית למצב מסוים כפי שמוגדר על ידי בחווייתי האישית, ולכן רק שינוי שורשי באותה הפרשנות על החוויה תגרום לסילוקה.

כך, חרדה חברתית היא תגובה לאופן שבו נחוותה החברה בעיני. ככל שאקטין עצמי בעיני – כך אחוש שאני קטן בעיני החברה, ואגדיל את כוחה למולי, מה שימנע ממני לתקשר באופן קל ופתוח, ויעורר בי חרדה כל אימת שאיחשף למערכת יחסים עמה באופן כלשהוא.

הניסיון לטפל בחרדה באופן סימפטומטי, ללא מיקוד בשינוי דפוסי חשיבה, יתרום להרגעה זמנית של הנפש, אבל כאשר הסיטואציה תשחר לפתחי שוב – סביר להניח שהתגובה תהיה אותה התגובה.

על כן מטרת הטיפול במקרה של חרדה חברתית, למשל, היא העצמת ה"אני" שבי, אשר יקל עלי את המפגש עם החברה, ולא התמקדות בהעלמת החרדה או בהקטנת עוצמתם של ההתקפים הנלווים אליה.

כך גם לגבי כל סוג של חרדה – חרדת בריאות, חרדה מבעלי חיים או ממצבים ספציפיים וכן הלאה.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)