פרשת יתרו: מלח, פִּרְדָּה ומעמד הר סיני – מה שומר על עם ישראל נצחי?

שנים ספורות לאחר חורבן בית המקדש השני על ידי הרומאים (בשנת 70 לספירה), התנהל עימות מרתק בין חכמי אתונה לבין חכם ישראל הגדול, רבי יהושע בן חנניה.

אתונה נודעה בעולם העתיק כמקום מושבם של חכמים ונבונים, אשר ראו עצמם כמייצגי העולם ה"מתקדם". רבי יהושע בן חנניה חי בסוף תקופת בית שני, הוא אף היה לוי ששורר בבית המקדש, והוא חווה את החורבן. בתקופה שלאחר החורבן, שימש רבי יהושע כ"דובר" היהדות הבולט ביותר.

התלמוד (בכורות ח ע"ב) מתעד חלק מהדיאלוגים שהיו בין חכמי אתונה ורבי יהושע בן חנניה, רובם התנהלו באופן של חידות סתרים ורמזים. הם דנו בסוגיות נשגבות על משמעות החיים, תפקידו של האדם בעולם, משמעות הקיום, מושג ה"עם הנבחר", והכל באמצעות משלים ורמזים.

נראה דיון אחד, אודות המלח. חכמי אתונה שאלו את רבי יהושע בן חנניה: "מילחא כי סריא, במאי מלחי לה [מלח כאשר הוא מסריח, במה מולחים אותו]? אמר להו [להם]: בסילתא דכודניתא [בשליה של פרידה]. אמרו לו: ומי איכא סילתא לכודנתא [והאם יש שליה לפרידה, הרי פרידה לא יכולה ללדת]? אמר להם: ומילחא מי סרי [וכי מלח האם הוא מסריח]?

מה עומק הוויכוח ביניהם?

המהרש"א (חידושי אגדות, שם) מבאר, שחילופי דברים אלה סימלו ויכוח עמוק – כזה שנמשך אלפי שנים ונמשך עד עצם היום הזה. הוא עוסק בשאלה החשובה: מהי הרלוונטיות של התורה והיהדות בעולם המודרני?

חכמי אתונה אמרו לרבי יהושע, שהגיע הזמן לעדכן את התורה. כאשר זקני אתונה דיברו על מלח, הם התכוונו לתורה, שהרי מלח הוא חומר משמר, והתורה היא החומר המשמר של העם היהודי – ואפילו חכמי אתונה הבינו את זה. "אין אומתנו אומה אלא בתורתיה" (רס"ג). מה ששמר, שומר וישמור על עם ישאל בתור עם, מה שמאחד אותו – זו התורה. חכמי אתונה ראו ב"חומר המשמר" הזה משהו כבר מקולקל, הם טענו שזה הפך לעובש, לישן ולא רלוונטי. היא הייתה טובה עד היום, אבל עכשיו ירושלים חרבה, בית המקדש נחרב, העם בגלות, עידן חדש מתחיל והגיע הזמן לעדכן אותה.

היהדות, טענו חכמי אתונה, ישנה וזקוקה לשיפור. אחרי הכל, אלה היו ימי הזוהר של התרבות היוונית, ואפילו יהודים רבים ראו את התורה כמיושנת. הגיע הזמן, אמרו זקני אתונה, לשנות את היהדות כדי להבטיח את הפופולריות שלה. צריך להכניס ליהדות "שדרוגים" כדי שתהפוך למרגשת ורלוונטית יותר לעידן החדש בהשארת האסתטיקה, הפילוסופיה, התרבות, האמנות והספרות היוונית.

כל המצוות שלכם – אמרו חכמי אתונה לרבי יהושע – כמו שבת, מקווה, תפילין, כשרות, לימוד תורה, מזוזה, צניעות וכדומה, לא רלוונטיות כבר. המלח צריך להיות מומלח.

השיב רבי יהושע לחכמי אתונה, שאם אתם רוצים להמליח את המלח, תשתמשו בשליה של פרדה. פרד (או פרדה) הוא צאצא כלאיים של נקבה סוס וחמור זכר. במבט ראשון, פרד נראית כמו חיה מדהימה – הוא חזק, יש לו רגליים חזקות ורחבות, הוא בעל כוח סבל רב, הוא עמיד יותר למחלות והוא ניזון ממזון פשוט יחסית. פרד לוקח את הטוב מאביו החמור ומאמו הסוסה. רבי יהושע ממשיל את הפרד למה שחכמי אתונה רוצים לעשות – יהדות "מתוקנת ומודרנית", הכלאה של תרבות יוון עם התורה.

אבל, אומר להם רבי יהושע, הבעיה הגדולה היא שלפרדה אין שליה. פרד לא יכול להתרבות, הוא עקר, וכך גם הפרדה, ומכאן שמם - "פרד".

רבי יהושע מעביר מסר חשוב לחכמי אתונה - אם תנסו לשנות את היהדות, "לעדכן" אותה ולשלב אותה עם האופנות האחרונות, זה ייראה נהדר כלפי חוץ, אולי היא תהיה אטרקטיבית לזמן קצר, אבל זה לא יחזיק מעמד בטווח הארוך. היהדות האוטנטית היא זו שתשרוד, כשם שמלח אינו יכול להתעפש. התורה, הכוח משמר של העם היהודי, תמשיך לשמור עליהם, כל עוד היא תישאר טהורה וללא הכלאות זרות.

כיום, כאלף תשע מאות שנה לאחר הוויכוח הזה, נראה שרבי יהושע צדק, כצפוי. אחד מהוגי הדעות הגדולים כתב: "המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שָׁמֵינוּ ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין, בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו, עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבה, וכיום הם יושבים בחשֵכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?" (מארק טווין).

ליהדות יש החומר המשמר החזק ביותר – התורה הקדושה שניתנה לעם ישראל בפרשה זו. התורה משמרת את עצמה באופן הטוב ביותר, כשהיא נשארת בטהרתה.

אותה שבת שהעניקה מנוחת נפש למי ששמר אותה לפני 3000 שנה, מעניקה את אותה מנוחה גם היום. המקווה העניק למשפחה היהודית את קדושתה ורעננותה לפני 2000 שנה, והוא עושה זאת גם היום. אם משה רבינו יבקר היום בקהילות היהודיות ברחבי העולם ובבתי הכנסת – הוא יכיר את הכל – את אותו ספר תורה שהוא כתב, את המזוזה, את השופר והסוכה. את הכל.

העולם מנסה לייצר פרדות חזקות, אולם הן נשארות פרדות ועקרות. העם היהודי שומר על המלח שלו, שגורם לו להיות נצחי.