בניה פרץ: "השיתוק שנכפה עליי בגלל הפיגוע לא יכניע אותי"

זה קרה בתחילת חודש מאי 2021. פיגוע טרור קשה אירע בצומת תפוח, וגבה את חייו של בחור הישיבה יהודה גואטה הי"ד. חברו, בניה פרץ, נפצע אנושות. "התחושה שלי לא הייתה טובה. אמרתי לו שלא ילך לשם", מספר אביו, עופר פרץ, בשיחה מיוחדת ל'הידברות'. "אבל ההשגחה העליונה רצתה אחרת", הוא מקבל על עצמו את הדין ברגש.

בניה, תלמיד הישיבה הגבוהה באיתמר, גם כן לא יכול היה להאמין שזה יקרה לו. "חששתי אומנם לעבור בצומת תפוח, בגלל העבר הלא סימפטי של המקום, אבל זה היה נראה כאילו הדבר לא נוגע באמת לחיי היום יום שלנו – לאחר שנאלצנו להגיע לשם לא פעם", הוא מספר ל'הידברות'. פרץ תכנן להישמע להוראתו של אביו, אך בדיוק הפסיד את האוטובוס ולא נותרה לו כל ברירה אלא להגיע לצומת הנפיץ.

הוא זוכר את היום הזה היטב. "ביום ראשון בשעה 17:00 הגעתי אל הצומת, בדרכי אל הישיבה. במקום פגשתי את ידידי יהודה הי"ד. לצדנו היו חברים נוספים מהישיבה. במהלך השיחה שמעתי לפתע רכב שבולם בחריקת בלמים. בקושי הספקתי להסתובב כשהחלו היריות. המחבל צעק 'אללה אכבר' והחל לירות".

יהודה גואטה נפל על הרצפה ראשון, ונפטר בתוך זמן קצר. "הוא למד איתי בשיעור, בהחלט היה בחור משכמו ומעלה", סופד לו פרץ. "יהודה היה מתמיד גדול, שתמיד נלחם ולא ויתר גם כשהיה קשה". במהרה נבין כי זהו המוטו שלוקח עמו גם בניה בהתמודדותו הקשה.

בעוד לידידו לא נותר כל סיכוי, בניה התמוטט על הקרקע כשהוא אומנם פצוע אנוש, אבל חי. הוא חטף כדור אחד בגב שהספיק לחולל נזק עצום. "שמעתי צפצופים באוזניים, וכל דקה במקום הרגישה לי כמו נצח. למזלי, כוחות ההצלה הגיעו למקום במהירות. משם הובהלתי לבית החולים, כאשר הרופאים מעדכנים אותי בדרך שהכדור פגע לי בעמוד השדרה".

לאחר הפיגוע פתחו כוחות הביטחון במצוד נרחב אחר המחבל, והצליחו לשים את ידם עליו עוד באותו שבוע. בניה לא השתתף במשפט של המחבל, שכיום כלוא באחד מבתי הכלא הביטחוניים. "הייתי מאושפז במשך תקופה ארוכה, ולא יכולתי להגיע למשפט", הוא אומר.

כשהחיים משותקים באחת

"אני שומע על הפיגוע זמן קצר לאחר שאירע ומנסה להישאר בשליטה", מספר אביו של בניה. "הבנתי שהוא אמור היה להיות באזור. כששמעתי על הפיגוע מיד התחלתי לחייג אליו. הייתה לי הרגשה פנימית שהוא מעורב באירוע. ואז מתחיל הסיוט של חיי, אני מתקשר אליו והוא לא עונה. אני מצלצל אליו אולי שלושים פעם, אבל אין תגובה. באחד המקרים גם מנתקים את השיחה, ואז אני מבין שבניה מעורב בפיגוע. בשלב מסוים יוצרים איתי קשר מהישיבה בה למד, והם אומרים לי את המשפט הקשה ביותר ששמעתי בחיי: 'בניה בין הפצועים'.

"אני עוזב הכול, יוצר קשר עם אשתי ודוהר לבית, משם אני עוזב יחד עמה לכיוון בית החולים, כשאני מתחיל לשתף אותה במתרחש. על הפציעה האנושה שמעתי כבר בדרך, וכל הזמן התפללתי שזו לא תהיה פגיעת ראש או גב. לאחר מכן אגלה שהתבדיתי. הפגיעה הייתה פגיעת גב, ואפילו פגיעה קשה".

את הרגע הקשה שבו נפגש עם בנו לראשונה לאחר הפיגוע עופר מתקשה לתאר. "זה היה מחזה לא פשוט בכלל. ראיתי את הבן שלי כשהוא שוכב מכוסה כולו, רק את העיניים יכולתי לראות. ואז הוא פונה אליי ואומר לי: 'אבא, אני לא מצליח לזוז בכלל. אני לא מרגיש את הגוף'. זה היה מעמד קשה מאוד. התאפקתי שלא להתפרק, וניסיתי להרגיע אותו. 'זה בסדר, זו רק טראומה של הגוף', אמרתי כשאני עוצר את הדמעות. אחרי זה יצאתי החוצה לרגע, והרופאה פנתה אליי ושאלה האם לתת לי אבחון. אמרתי לה: 'אני מבין, אין צורך'.

"משם העבירו את בניה לטיפול נמרץ. במהלך כל האשפוז הוא שאל מתי יוכל לחזור לישיבה. הוא שאל גם מתי יוכל להתגייס לסיירות, שהיו גם כן בתוכנית. הוא לא באמת הצליח להפנים מה קרה לו, ואני מצדי ניסיתי לעודד אותו שבעזרת השם נצא מהמקום הזה והוא יחזור לעמוד על הרגליים".

ואז הגיעה הבשורה הקשה: "בשלב מסוים הרופא המטפל מזמן אותנו אליו ואומר לנו, 'קחו את הבן שלכם מכאן, כי אין מה לעשות איתו. ככה הוא יישאר, וזה בהנחה שהוא יצליח לשרוד. אם לא – אתם מבינים לבד את המשמעות', הוסיף כשהוא מבהיר כי 'לנתח אותו לא יועיל במאומה'. כעסתי מאוד לשמוע את הדברים. פניתי אליו ואמרתי לו: 'אתה רופא, ומעליך יש את האלוקים והוא זה שיחליט ויקבע. אתה באמת לא תנתח את בניה, ואתה לא מתקרב אליו יותר. אינך יכול לחרוץ גורלות'".

עופר יצא מהפגישה עם הרופא כאוב אך חדור אמונה, והחליט לפנות לרב פירר מ'עזרא למרפא'. "הרב פירר נתן לנו טלפון של פרופ' אייל יצחייק, ובתוך זמן קצר הוא כבר היה בחדרו של בניה בבית החולים. יצחייק דווקא היה אופטימי ואמר לנו כי הוא ממליץ לנתח את בניה. חשתי אז כאילו שכינה מעליו כשהוא דיבר איתנו". עם זאת, גם לפרופ' יצחייק לא היו בשורות טובות מדי. "הוא הזהיר אותנו שעלולים להיות לבניה קשיים בנשימה. שאלתי אותו: 'יהיה אפשרי להתגבר על זה?', והוא ענה: 'אם תתנו לו את הכוח, הוא יעבור את זה'. איזו תשובה אנושית", אומר פרץ ונראה כי הוא עדיין מתרשם מהדברים.

לצד ההשתדלות הטבעית, משפחת פרץ פונה לאפיקים החשובים יותר, הרוחניים. "אנחנו מקימים משמרות תהילים, שאלתי בספר 'אגרות קודש' אם לעשות את הניתוח, וכן הפניתי שאלה בנושא לרבי דוד אבוחצירא שהגיב במשפט: 'בניה זה נס מעל לדרך הטבע'. לאחר מכן לא היו לי עוד ספקות. חזרתי לפרופ' יצחייק ואמרתי לו שאני רוצה שינתח אותו עוד היום".

הניתוח של בניה עבר בהצלחה. במהלך הניתוח, בעוד עופר שוהה בחוץ מתוח כולו, הוא קיבל  את אחת השיחות המרגשות ביותר בחייו: "זו הייתה לקוחה שלי, אישה מבוגרת כבת 75 שאביה היה חבר של בן גוריון. זו משפחה שמצהירה על עצמה כאתאיסטית, ומה האישה הזו  אומרת לי אם לא: 'המקרה שלכם נגע לי ללב, אני מכירה את בניה מאז שהיה ילד קטן. החלטתי לומר בשבילו פרקי תהילים, אני ובני המשפחה שלי'. הניצוץ היהודי נדלק בעקבות המקרה. לאחר השיחה הזו התגברה האמונה שלי שהכול יהיה טוב, בזכות הזכויות הללו של יהודים כביכול רחוקים, שכעת עושים מעשה יהודי כל כך.

"ואכן, בבוקר שלאחר הניתוח הרופא מסכם עמי את שאירע ומציין כי הכול עבר בהצלחה מיוחדת. הוא מוסיף ומחזק אותי ואומר: 'אני נתתי לבניה את האפשרות להניע את עצמו'".

באותה תקופה גם בניה מתחיל לעכל את מצבו. "לא היה קל לקבל את הבשורה", הוא מודה בפנינו. "במשך זמן רב סירבתי אפילו להבין את המצב החדש שאליו נכנסתי, אבל לאט-לאט עיכלתי את הבשורה הקשה". פרץ זוכר בעיקר את הרגעים שלאחר הניתוח, את הבשורה שדרכי הנשימה והריאות נפגעו. "מאז אני בשיקום. בתחילה בבית החולים, כולל שיקום נשימתי בחדר נמרץ, וכן הלאה. היום אני ממשיך את מאמצי השיקום במכונים פרטיים".

"נכנסת במחיצתם של צדיקים": יהודה גואטה הי"ד הובא למנוחות

"הרופא לא האמין שאשרוד או שאצליח להחזיק את הראש, היום אני עושה את שניהם"

בדומה לאביו, האמונה ניכרת גם בדבריו של בניה: "הרופא אמר שאין מה לעשות איתי, בפיזיותרפיה הזהירו אותי כי ספק גדול אם אוכל בכלל להחזיק את הראש, והיום אני מביט לאחור ורואה כיצד שתי ההערכות הללו קרסו תחת צו האלוקים. אני מצליח אפילו להחזיק את הידיים. גם היציבות הכללית בשאר חלקי הגוף הולכת ומתחזקת מיום ליום. הרופאים עדיין לא אופטימיים, כי אין להם פתרון לשיקום חוט שדרה פגוע".

איך מחזיקים מעמד במצב כזה קשה?

"האמונה חזקה מכל", הוא אומר. "זה שאני שומר תורה ומצוות מחזיק אותי היטב. וגם אני מטבעי לא מוותר. יש הרבה רגעים קשים, אבל יש גם הרבה נקודות אור כמו המשפחה והחברים שמהרגע הראשון לא מפסיקים לתמוך ולדחוף. זה מה שנותן לי את הכוחות".

עם זאת, בניה מודה כי המצב לא פשוט. "לאחר שנפצעתי איבדתי למעשה כל אפשרות לחיות חיים רגילים. לפתע לא יכולתי לאכול לבד, ובהתחלה גם לא לנשום לבד, או לעשות שורה ארוכה של דברים שכל אדם עושה אותם מדי יום מבלי לחשוב עליהם. כיום כל דבר שאני עושה זה מבחינתי עוד צעד בדרך לחזור להיות כמו בן אדם רגיל".

סדר היום של בניה אינטנסיבי: "אחרי שהשתחררתי מבית החולים נרשמתי למכוני שיקום פרטיים, ואני נוסע מדי יום למרכז, שם אני מתאמן שלוש-ארבע שעות בפיזיותרפיה. גם בבית אני מתאמן. למרות השיתוק אני משתדל להמשיך ולחיות כמו כל אדם רגיל. אומנם עזבתי את הישיבה מתוך אילוץ, אבל אני מבקר בה מדי פעם. אני גם יוצא ומטייל, מדבר עם חברים, לא נותן לזה להגביל אותי.

"החלום שלי הוא לחזור ללכת", הוא מוסיף בערגה.

בדיוק לשם כך החלו הוריו של בניה לברר על ניתוח פורץ דרך שבו מצמידים אלקטרודות חשמליות אל האזור שמעל עמוד השדרה, ואלו מגרים את חוט השדרה ומעבירים את הכוח ממנו אל הידיים והרגליים. במסגרת הבירורים שעשו, הם פגשו אישה שהצליחה לחזור ללכת בזכות הניתוח. "זה היה אחרי תשע שנים בהם הייתה על כיסא גלגלים", מדגיש בניה בתקווה. "גם אנחנו מאמינים שזה יוכל לחולל שינוי משמעותי ויאפשר לי ללכת".

כדי לעבור את הניתוח, על משפחת פרץ לגייס כ-200 אלף דולר. ההליכים שלאחר הניתוח גם הם יקרים ומורכבים, וצפויים לעלות 5,000 דולר מדי יום. לשם כך יצאו בני המשפחה בקמפיין גיוס המונים תחת הכותרת "עוזרים לבניה לחזור ללכת",  באמצעותו הם מקווים לגייס את הסכום המלא שיחזיר להם את הילד שהיה וביום אחד חייו נעצרו.

בין לבין התרחש לאחרונה אירוע מרגש במיוחד, כאשר בניה עלה לקבר יוסף הצדיק לראשונה מאז הפציעה. שם, כשהוא לצד אלפים בהם ראש הישיבה הגבוהה באיתמר הרב יהושע ואן דייק, לכד בניה את כל תשומת הלב, כשההמונים חזו בנס הרפואי כאשר הצליח להזיז את ידיו.

בדברים שאמר בניה על הקבר הוא התייחס לסיפורו של יוסף הצדיק שלדבריו מעניק לו השראה: "גם יוסף הצדיק, שהוא היה בכלא במצרים, לא הפסיק להאמין. אני באתי לפה, לשאוב כוחות מיוסף הצדיק, להאמין ולא לוותר, ובעזרת השם לחזור לעמוד על הרגליים". בשיחה עמנו הוא מספר על כך שהוא חושב רבות על יוסף הצדיק ועל מה שעבר עד שהתברר כי הכול לטובה.

גם אביו התרגש מאוד במהלך השהות בקבר: "אני מרגיש שאני נמצא בתוך חלום שמתגשם. אני חוזר הרבה שנים אחורה, כשבניה היה קטן, יושב עם הכיפה הגדולה בשולחן שבת ואנחנו שואגים את השיר 'ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך'. תמיד היה לי חלום להגיע לקבר יוסף עם כולם ביחד ולשאוג את זה, לצעוק את זה לשמיים כי פה זה עם ישראל. יעקב ביקש מיוסף 'ונשאתני מארץ מצרים', תוציא אותי מהמצרים. זו התביעה של בניה ליוסף הצדיק, תוציא אותי מהמצרים, מהמצרים שאני נמצא בהם". עופר מוסיף כי בעלייה לקבר היה גם משום מסר לממשלה, שתפעל עוד למען יישוב הארץ ולמען הנצחת זכרו של יהודה גואטה הי"ד שנרצח בפיגוע.

לסיום אומר לנו עופר פרץ: "אנחנו רוצים שבניה יהיה בעזרת השם מודל לחיקוי לכל עם ישראל, על הדרך שעבר עד שניצח את הטרור". בניה מוסיף וקורא לכל אחד ואחת שלא לוותר: "גם אם קשה ואתם לא רואים את האור שבקצה המנהרה – אתם חייב להילחם ולא לוותר אף פעם. כי בכל זאת, מעלינו נתונה שכינה, והקב"ה הוא זה שדוחף אותנו קדימה".