הנשיא הרצוג בנאום מיוחד: "אנחנו על סף קריסה חוקתית וחברתית"

(עודכן: 20:25)

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא הערב (ראשון) נאום לאומה, בו קרא להידברות על הרפורמה המשפטית והציע עקרונות יסוד כבסיס להשגתה: "הדברים שאומר הערב יהיו נוקבים ורוויי כאב, וחלקם לא ינעם לצד כזה או אחר", פתח את דבריו. "בשבועות האחרונים פעלתי בכל כוחי כדי להביא להסכמות רחבות. שני הצדדים צריכים להבין, שאם רק צד אחד ינצח, ולא משנה איזה צד – כולנו נפסיד, מדינת ישראל תפסיד".

"צריך להפסיק את אש הקיטוב לפני שהיא תכלה אותנו. אנחנו כבר מזמן לא בוויכוח פוליטי, אלא על סף קריסה חוקתית וחברתית", הצהיר הרצוג. "כפי שנהגו נשיאי ישראל בעבר במקרים קיצוניים כאלה – אני מסרב לעמוד מנגד. אני רואה ושומע את ההפגנות בכל רחבי הארץ, קהל עצום של פטריוטים שמממשים את זכות המחאה, זכות יסוד בדמוקרטיה, ומחויבים באופן מוחלט לגורל העם והמדינה. אני מרגיש, כולנו מרגישים, שאנחנו נמצאים רגע לפני התנגשות, ואפילו התנגשות אלימה; שחבית הנפץ לפני פיצוץ, ושאנחנו על סף של 'יד איש באחיו'".

"אני מבקש, אני מתחנן, בפני כל אחת ואחד מכם. האיומים מבחוץ גדולים דיים. אלימות מכל סוג – ועל אחת כמה וכמה אלימות נגד משרתי ציבור ונבחריו – היא קו אדום שאל לנו לחצות בשום פנים ואופן. בבחירה בין התפרקות לשותפות – אני בוחר בשותפות. אנחנו בוחרים בשותפות".

הרצוג הדגיש כי "בית נבחרי העם הוא הכנסת. גם בתוך היחסים המאוזנים והרצויים בין הרשויות – זהו בית הריבון. לממשלה שנבחרת על ידי הכנסת יש זכות לממש מדיניות. מערכת היחסים בין רשויות השלטון נשענת על איזונים ובלמים, שבלעדיהם 'איש את רעהו חיים בלעו', אבל שינויים יכולים להיות מהלך לגיטימי לחלוטין. רפורמה היא גם בסיס לשינוי מבורך, לצמיחה. להתאמה למציאות. אסור לאף רשות להיות מקובעת. הרשות השופטת חייבת להיות בית למגוון הדעות בחברה הישראלית. העובדה שאין מספיק גיוון, למשל שאין שופטים ממוצא מזרחי בבית המשפט העליון, מטרידה אותי מאוד".

"הרפורמה המוצעת לא צצה יש מאין. היא תוצר של מחנה שמרגיש שהתפתח חוסר איזון בין הרשויות, ונחצו בעניין זה גבולות לאורך השנים. ולא פחות מכך – היא תוצר של כאב ותסכול עמוק, שהגיעו לשיא בהתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון. הכאב הזה של האחים והאחיות שלנו הוא אמיתי, לדחות אותו ולהתעלם ממנו זו טעות גדולה. ומהצד השני, אני מבקש להדגיש: האחריות להקשיב, לחוש את הכאבים – של כלל חלקי העם, ובוודאי כשהם באים לידי ביטוי בחרדות ובחששות עמוקים – מוטלת בראש ובראשונה על מי שאוחזים במוסדות השלטון בעת הזאת. אני סבור כי מכלול חלקי הרפורמה במתכונתה הנוכחית מעלים חשש עמוק מפוטנציאל ההשפעה שלהם לרעה על יסודותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל".

בהמשך נאומו הציג הרצוג חמישה עקרונות, כבסיס למשא ומתן שיאפשר הגעה להסכמה רחבה על הרפורמה:

1. חקיקה של חוק יסוד החקיקה, שיסדיר את היחס לחוקים במדינת ישראל, הן לחוקים רגילים, והן לחוקי יסוד, ואת מערכת היחסים של הרשות המחוקקת עם זו השופטת, ויביא ליציבות חוקתית. חוק יסוד ייכנס לספר החוקים רק לאחר שהכנסת הצביעה בעדו בהסכמה רחבה, ובתהליך שיכלול ארבע קריאות, בתנאים שיסוכמו בהידברות. לא תהיה ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד שיחוקקו באופן זה. חוק יסוד החקיקה יעגן גם את סמכותו של בית המשפט העליון להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקים שאינם חוקי יסוד, וזאת באמצעות הרכב ורוב שייקבעו בהסכמה. מנגד, תיקבע בחוק זה תכולת סמכותו של בית המחוקקים להתגבר על פסק דין שפסל חוק שהכנסת חוקקה, וזאת באמצעות רוב והליך שייקבעו בהידברות ובהסכמה.

2. העומס השיפוטי: ממשלת ישראל, בתיאום עם נשיאת בית המשפט העליון, תציג רפורמה לצמצום הפער בכל מה שקשור ליחס הכמותי בין שופטים ואזרחים, על ידי תוכנית רב-שנתית שתיכלל כבר בתקציב הקרוב.

3. האמון בין מערכת המשפט לאזרחי ישראל: בישראל נפתחים מדי שנה למעלה מ-800 אלף הליכים משפטיים חדשים, והמערכת איננה עומדת בנטל, עובדה שפוגעת ביעילות, באיכות ובאמון של האזרחים במערכת. שר המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון יסכמו על תוכנית שתאושר בהחלטת ממשלה, במטרה לסייע למערכת המשפט בהתייעלות שתשים סוף לעינויי הדין ולסחבת ותגביר את אמון הציבור.

4. בחירת השופטים: הרכב הוועדה לבחירת שופטים ישונה, כך שישקף איזון ושוויון בין הרשויות ולא יאפשר רוב מובנה לאף אחת מהן. המנגנון לבחירת שופטים צריך להישען על הסכמה ושיתופי פעולה, ולא על סבבים בלתי נגמרים של הטלות וטו. על פי ההצעה, לכל אחת משלוש הרשויות יהיה ייצוג שווה בוועדה, בנוסף לנציגי ציבור שימונו בתיאום והסכמה בין שר המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון. בתוך נציגי הרשות המחוקקת יהיה נציג אופוזיציה, שייבחר על ידי האופוזיציה. אופן בחירת נציגי הציבור יוסכם בהידברות בין הצדדים.

5. עילת הסבירות: יש מקום לשימוש בעילה זו, שהיום מוגבלת למקרים של חוסר סבירות קיצוני. הצדדים יכולים וצריכים ליצור הסכמה רחבה בנושא.

הרצוג הוסיף: "אני פונה לנציגי רשויות השלטון – יושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, שר המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון, בבקשה, מעומק ליבי – לעצור את מחול השדים. פנו להידברות, הנמיכו את החומות, בנו את הגשרים. אפשר וצריך להגיע להסכם תוך זמן קצר, על בסיס העקרונות הללו. בית הנשיא מחויב לנושא לחלוטין ופתוח בכל שעות היממה להידברות, שתקדם כל הסדר שיתוף פעולה שתבחרו".

בסיום דבריו, פנה הנשיא ליו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, ולקואליציה בבקשה "שלא להביא את החוק לקריאה ראשונה – ברקע של התנצחות, קיטוב, קונפליקט ומחלוקת שאינה לשם שמיים, ולשקול את העקרונות שהצעתי כאן היום כבסיס להמשך דיונים בוועדה – קואליציה ואופוזיציה כאחד. עוד לפני קריאה ראשונה. האתגר הגדול מכולם הוא שמירה על עם ישראל כעם אחד. כאמור, אני מחויב לכך באופן מלא, ואם יידרש – אפשר שאף אבקש להופיע בפני הוועדה באופן תקדימי וחריג, כדי להציג לעומקם את העקרונות המוצעים. אני מוכן לעשות הכול – אני שב ואומר – הכול. כדי שנצלח את המחלוקת הקשה הזאת".