האם מותר לאשה להתאפר איפור קבוע?

ראשית נקדים, כי רבים המה המתהלכים ברחובות עם קעקועים למיניהם, ותקופה ארוכה שלצערנו הרב פשתה המספחת הזאת אצל נערים רבים ואף אצל נערות, והם כמתפארים בזה, ובוחרים כל מיני ציורים שונים ומשונים כדי להביע את רגשותיהם ואורח חייהם. אך יש לדעת, כי כתובת קעקע הוא איסור חמור על פי התורה, כמו שנאמר (ויקרא י"ט כ"ח): "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'". ובגמרא מסכת סנהדרין (קג ע"ב) ובמדרש רבה (פרשת מצורע אות י"ט) תיארו חז"ל הקדושים את עונשו של המלך יהויקים שהיה רשע שלא היה כמותו, ועשה הכל אך ורק במטרה להכעיס את בורא עולם. ומה עשה לו נבוכדנצר? רבי יהודה אומר, נטלו והחזירו בכל ערי יהודה וישב עליו בריחיים והרגו, והרג חמור וקרעו בבטנו והכניסו אברים אברים לתוכו, וכמו שהתנבא עליו הנביא ירמיה (כ"ב, י"ט): "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם". רבי נחמיה אומר, נטלו והחזירו בכל ערי ישראל והרגו, והיה מחתך ממנו חתיכות קטנות קטנות כמו זיתים ומשליך לכלבים, ולמה עונש כזה חמור על מעשיו הקשים שעשה, כמו שנאמר (מלכים ב' כ"ד ה'): "וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה". שואלת הגמרא מה זה "וכל אשר עשה"? "שנמצאת כתובת קעקע חקוקה על בשרו". ע"כ. נמצא שמכל העבירות החמורות והנוראות שעשה כמסופר שם בחז"ל, מצא הנביא לנכון להדגיש את העניין של כתובת קעקע, להראותנו כמה חומרה יש בדבר זה.

אחי ורעי היקרים והאהובים, אשרי השם לב למעשיו ולא הולך אחר הזרם הקלוקל, כי מי הפתי להכניס את עצמו לעוון כה חמור ונורא, הרי ראינו שמכל העוונות הקשים ביותר של יהויקים הרשע, הדגיש הנביא דווקא את עוון זה של כתובת קעקע, ללמדנו כמה חמור הוא וכמה מצער בזה את הקדוש ברוך הוא יותר משאר עבירות, באשר חוקק על גופו נגד רצון השם יתברך, והרי זה בבחינת מה שנאמר (יחזקאל ל"ב, כ"ז): "וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם". אבל להיפך, אדם השומע לקול השם יתברך, וחדל מעשות כדברים האלה, בוודאי שגופו מקודש וטהור יותר, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.

ועל כל פנים, מי שכבר טעה וחקק על בשרו כיתובים וצורות שונות ומשונות, טוב ונכון שיזדרז להסיר את זה בהקדם על ידי טיפול בלייזר, כי לא נאה ולא יאה להסתובב עם כתם כזה חמור שנעשה נגד ציווי השם יתברך, בורא העולם ישתבח שמו ויתעלה כבוד הדרו.

תיקון לנפטר

מי שלא ידע את חומרת העניין, והלך ועשה כתובת קעקע ונפטר, מן הראוי שקרוביו יעשו לו בדחיפות "תיקון נפטרים", כדי להצילו מעוונותיו ובפרט מעוון חמור ונורא זה.

איפור קבוע מותר או אסור?

עתה נעבור לעצם השאלה בענין איפור קבוע לנשים, איפור זה עושים אותו, על ידי שמזריקים צבע לתוך עור השפתיים או הגבות וכדומה, ונצבע העור למשך תקופה ארוכה של שנתיים שלש או יותר, האם מותר לעשות כן או שיש בזה איסור תורה של "כתובת קעקע"?

האם קעקוע "לעולם" דווקא?

רש"י בפרשת קדושים (י"ט, כ"ח) כתב בזו הלשון: כתובת קעקע, כתב השקוע שאינו נמחק "לעולם". וכן פירש רש"י במסכת גיטין (כ ע"ב), כתובת קעקע אינה נמחקת "עולמית". וכן כתבו האור זרוע והארחות חיים, כתובת קעקע אינו נמחק "לעולם". וכן כתבו הכל בו, ורבנו הלל בפירושו על תורת כהנים, וספר החינוך, שהוא כתב שאינו נמחק "לעולם". ולשון הריב"ן והריטב"א: שנראה שם "כל הימים". ואולם הנימוקי יוסף כתב, שכתובת הקעקע ניכרת שם זמן גדול. וכן כתב רבנו יהונתן מלוניל שהכתובת קעקע ניכרת שם זמנים רבים. ולהלכה נראה כדעת רוב הפוסקים, שעיקר איסור כתובת קעקע מן התורה, הוא דוקא כשנשאר "לעולם". אלא שאף אם אינו נשאר לעולם, חכמים אסרו לעשותו.

האם קעקוע לשם עבודה זרה דווקא?

נקודה נוספת שנחלקו בה רבותינו הראשונים, לדעת הרי"ף והרא"ש, אינו חייב מן התורה עד שיקעקע שם עבודה זרה, וכדעת רבי שמעון בגמרא (מסכת מכות כא ע"א). וכן מפורש בתוספתא (מכות פ"ג ה"ט): "ואינו חייב עד שיקעקע בדיו וכחול לעבודת כוכבים". אך רבים מהראשונים פסקו כדעת חכמים, שחייב מהתורה גם אם לא כתב שם עבודה זרה. וזו לשון הרמב"ם (פרק י"ב מהלכות עבודה זרה הלכה י"א): כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרוט על בשרו, וימלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים. וזה היה מנהג העובדי כוכבים שרושמים עצמם לעבודה זרה שלהם, כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה. ומעת שירשום באחד מן הדברים הרושמים אחר שישרוט באיזה מקום מן הגוף, בין איש בין אישה, לוקה. עכ"ל. ואולם כתבו הפוסקים, שאם עושה לצורך ממש, לא אסרה תורה, ולכן הרושם על עבדו קעקוע כדי שלא יברח, אינו חייב.

ולפי זה, כיון שבדרך כלל באיפור קבוע, החוט החשמלי שנעשה בו האיפור, חודר רק בשכבה העליונה של העור, מה שאין כן בכתובת קעקע שמחדירים את המחט בעומק עד לאחר שתי שכבות של העור, ולכן הוא נשאר לעולם. נמצא אפוא שבאיפור קבוע, יש כמה קולות לצרפן להלכה: א. שאין האיפור לעולם, אלא רק לשנתיים או שלש שנים עד ארבע שנים. ב. לדעת רבים מהפוסקים אינו חייב עד שיקעקע דווקא אותיות, ולא בהעברה של דיו או צבע בלבד. ג. לדעת כמה פוסקים אינו חייב עד שיכתוב שם עבודה זרה. ובצירוף כל זה, יש להתיר במקום צורך בדבר.

כבוד הבריות

על כן, מי שיש בפניו צלקת והוא מתבייש ממנה, יש להקל לו לעשות איפור קבוע בצבע העור, שהצלקת לא תהיה נראית כל כך, כי גדול כבוד הבריות, וכמו שכתבו התוספות (מסכת שבת נ ע"ב), שאפילו אם אין לו צער אחר אלא שמתבייש ללכת כך אצל בני אדם, אין לך צער גדול מזה. עי"ש. וכן פסק בשו"ת שרגא המאיר, כי גדול כבוד הבריות. גם הגאון רבי עזרא בצרי שליט"א דן באשה שאין לה שערות בגבות עיניה, והיא מתביישת מזה, והרופאים רוצים לעשות לה איפור בצורה של שערות על ידי חקיקה וצבע במקום גבות עיניה, והתיר בזה בצירוף כל הספיקות הנ"ל, משום שגדול כבוד הבריות. והגאון רבי אביגדור נבנצאל שליט"א צידד להתיר באיפור לנשים אפילו לשם נוי ויופי, כיוון שאין כאן צורת אותיות, וגם איננו "לעולם". ואף שיש חולקים על דבריהם, פסק מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, שהעושה כן אפילו רק לנוי וליופי, יש לה על מה לסמוך. ומכל מקום אם עושים כן כדי לכסות ולטשטש צלקת או להשלים צורת שערות בגבות העין, יש להתיר אף לכתחילה, כי גדול כבוד הבריות, וכמבואר כל זה בספרו "טהרת הבית" (חלק ג' דיני חציצה בטבילה).

ואולם יש להבהיר שכל היתר זה הוא דווקא באיפור שאמור להעלם לאחר כמה שנים, אבל איפור קבוע שנעשה בריסי העיניים, שהסבירו לנו שהוא נשאר "לעולם", קשה להקל עד כדי כך. ואשרי האישה שתעמוד בניסיון ותפרסם שאינה מאפרת איפור קבוע שנשאר "לעולם". ואין ספק שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרה המושלם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

איפור קבוע לגויה

ואולם לגבי איפור קבוע לאשה גויה, מאחר שנאמר בתורה: "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'", דייק הגאון בעל שו"ת נודע ביהודה (תניינא אבן העזר סימן קלה) שדוקא "בכם" דהיינו בעם ישראל הזהירה התורה שלא לעשות, אבל מותר לישראל לקעקע לגוי, וכמו שמותר לישראל להקיף את פאות הגוי. עי"ש. ועיין עוד בספר קדושת ישראל (פרק א' הלכה ז') שפסק להתיר לעשות לגויה, על פי דעת הרא"ש והמאירי. עי"ש. על כן, אישה שרוצה לעשות איפור קבוע לגויה בלבד, רשאית לעשות לכתחילה ללא חשש, ואף אם האיפור נשאר "לעולם", יש להתיר לה, כיון שהגויים אינם מצווים על זה.