על מוטיבציה: מהם הדברים שמניעים אותנו לפעול? כתבה שנייה בסדרה

לכתבה הקודמת: כל מה שרציתם לדעת על מוטיבציה

נציג עתה מסורת שונה של חקר המוטיבציה, גישה המתמקדת בהתנהגויות אינסטינקטיביות הייחודיות למין. התנהגויות אינסטינקטיביות ולמידהמדוע מתנהגים אורגניזמים כפי שהם מתנהגים? התשובה, בחלקה, קשורה למושג "אינסטינקט": מקצת ההיבטים של התנהגותו של מין מסוים נשלטים על־ידי אינסטינקטים, נטיות קיימות מראש החיוניות להישרדותו של המין. אינסטינקטים מספקים אוסף של התנהגויות, שהוא חלק מן המטען הגנטי של כל בעל חיים. דגי האלתית סלמון שוחים אלפי קילומטרים, בדיוק לאותו ערוץ נחל שבו בקעו מן הביצים. הם מזנקים מעל מפלי מים עד שהם מגיעים למקום הנכון ושם הזכרים והנקבות ששרדו עוסקים בחיזור ובהזדווגות טקסיים. הביצים המופרות נטמנות, ההורים מתים ובבוא הזמן הדגים הצעירים שוחים במורד הזרם לחיות באוקיינוס, עד שכעבור שנים אחדות מגיע זמנם לחזור ולהשלים את חלקם בדרמה המתמשכת הזו.

פעילויות דרמטיות דומות אפשר לראות אצל רוב מיני בעלי החיים. דבורים מעבירות לדבורים אחרות מידע על מיקומו של מזון, נמלי הגדוד יוצאות למסעות ציד מתואמים היטב, ציפורים בונות קנים ועכבישים טווים קורים מסובכים — בדיוק כפי שעשו "אבות אבותיהם" לפניהם. תיאוריות מוקדמות על התפקוד האנושי נטו להעריך הערכת־יתר את חשיבות האינסטינקטים בבני אדם. בשנת 1890 הציג וויליאם ג'יימס את תפיסתו, שלפיה בני אדם נשענים, אפילו יותר מבעלי חיים אחרים, על התנהגויות אינסטינקטיביות על אף שאינסטינקטים אנושיים לא פעלו באופן כללי לפי דפוסים קבועים נוסף על האינסטינקטים הביולוגיים המשותפים לבני אדם ולבעלי חיים, אינסטינקטים חברתיים רבים דוגמת אהדה, צניעות, חברתיות ואהבה ממלאים תפקיד בקרב בני אדם. לפי ג'יימס,

האינסטינקטים של בני אדם ושל בעלי חיים כאחד הנם ייעודיים נועדו לשרת מטרות או תפקידים חשובים בהסתגלותו של האורגניזם לסביבתו. על־פי זיגמונד פרויד בני אדם חווים מצבי דחף הנובעים משני סוגי אינסטינקטים: אינסטינקטים של חיים לרבות מיניות ואינסטינקטים של מוות לרבות תוקפנות. הוא האמין, כי דחפים אינסטינקטיביים מכַוונים אנרגיה נפשית לסיפוק צרכים גופניים. כאשר אי־אפשר לפרוק אנרגיה זו, נוצר מתח. מתח זה דוחף אנשים לפעולות שיפחיתו אותו. לדוגמה, פרויד האמין כי אינסטינקט החיים ואינסטינקט המוות פועלים לרוב מתחת לסף המודעוּת. עם זאת, יש להם השפעה עמוקה על המחשבות המוּדעוֹת, על הרגשות ועל הפעולות, בשל האופן שבו אינסטינקטים מניעים אותנו לקבל החלטות כבדות משקל בחיינו

עד שנות ה־20 של המאה הקודמת כבר חיברו פסיכולוגים רשימות של למעלה מ־10,000 אינסטינקטים אנושיים עם זאת, באותה העת קראו רבים תיגר על הרעיון שלפיו אינסטינקטים יכולים להסביר את כלל ההתנהגות האנושית. אנתרופולוגים שהשוו בין תרבויות שונות, דוגמת רות בנדיקט ומרגרט מוד, מצאו שונות התנהגותית עצומה בין תרבויות. תצפיותיהן סתרו תיאוריות שהתמקדו באוניברסליות של אינסטינקטים מולדים. אך יותר מכול ערערו את הרעיונות המוקדמים על אינסטינקטים הוכחות ביהביוריסטיות אמפיריות, שלפיהן התנהגויות חשובות ורגשות חשובים הם נלמדים ולאו דווקא מולדים.

והתוודענו כי בני אדם ובעלי חיים כאחד רגישים מאוד לקשר שבין גירויים לתגובות בסביבה. אם נרצה להסביר מדוע דווקא בעל חיים מסוים, ולא אחר, מבצע התנהגות כלשהי, ייתכן שאיננו צריכים לדעת דבר חוץ מן העובדה שהתנהגותו של בעל חיים אחד קיבלה חיזוקים ואילו התנהגותו של השני לא קיבלה חיזוקים. בנסיבות אלה, אין לנו צורך בהסבר נפרד על מוטיבציה כלומר, תהיה זו טעות לומר, כי בעל חיים אחד "מוּנע" לעומת השני שאיננו "מוּנע", אך כזכור, ראינו גם כי סוג ההתנהגויות שבעלי חיים נכונים ללמוד יותר מכול נקבע, בחלקו, על־ידי אינסטינקטים ייחודיים למין. כלומר, כל בעל חיים מציג צירוף של התנהגויות נלמדות והתנהגויות אינסטינקטיביות. וכך, אם תתבקשו להסביר או לנבא התנהגות של בעל חיים, יהיה עליכם לדעת שני דברים: ראשית, תרצו לדעת פרטים על תולדות המין שלו — אילו התנהגויות הסתגלותיות הן חלק מן המטען הגנטי של האורגניזם. ושנית, תרצו לדעת פרטים על ההיסטוריה האישית של בעל החיים — באיזה מערכת ייחודית של קישורים סביבתיים התנסה האורגניזם. במקרים אלה, מוטיבציה טמונה בהשפעות ההיסטוריה על ההתנהגות בהווה.

חוקרים בעלי גישה קוגניטיבית קוראים תיגר על האמונה, שלפיה די לדעת על אינסטינקטים ועל היסטוריית החיזוקים של בעל חיים כדי להסביר את התנהגותו לפרטיה. נדון עתה בתפקיד שממלאות ציפיות וקוגניציה במוטיבציה. ציפיות והגישה הקוגניטיבית למוטיבציה נניח, למשל, כי הקוסם מארץ עוץ משמש כמחקר פסיכולוגי על מוטיבציה. דורותי ושלושת חבריה משקיעים מאמץ רב כדי להגיע לעיר הברקת, ובדרכם עליהם להתגבר על מחסומים ולעמוד מול כל היריבים. הם עושים זאת מכיוון שהם תולים ציפיות בקוסם שייתן להם את שחסר להם. תחת זאת, הקוסם המופלא והחכם גורם להם להבין, כי הכוח להגשים את משאלותיהם נמצא תמיד בידיהם ולא בידיו. בעבור דורותי, "בית" איננו מקום אלא תחושת ביטחון ונוחות בחברת בני אדם שהיא אוהבת, זה המקום שבו נמצא לִבה.

האומץ שהאריה מבקש, החכמה שהדחליל שואף אליה והרגשות שאיש הפח חולם עליהם, הם תכונות שכבר נמצאות ברשותם. עליהם לחשוב על תכונות אלה לא כעל מצב פנימי אלא כעל דרכים חיוביות שבאמצעותן הם יוצרים קשר עם הזולת. אחרי ככלות הכול, האם לא הפגינו תכונות אלה במסעם לארץ עוץ, מסע שרובו ככולו הונע על־ידי ציפייה, רעיון על הסיכוי שלפיו יקבלו בעתיד את חפצם? הקוסם מארץ עוץ היה, בלי ספק, בין הפסיכולוגים הקוגניטיביים הראשונים, שכן הכיר בחשיבותם של תהליכי החשיבה של בני אדם בקביעת מטרותיהם, וההתנהגויות הדרושות להשגת מטרות אלה. כיום, פסיכולוגים משתמשים בניתוחים קוגניטיביים כדי לחקור את הכוחות המניעים מגוון התנהגויות אישיות וחברתיות. פסיכולוגים אלה שותפים לתפיסתו של הקוסם, שלפיה מוטיבציה אנושית משמעותית איננה נובעת מן המציאות האובייקטיבית בעולם החיצון אלא מפירוש סובייקטיבי של המציאות. השפעתו המחזקת של התגמול יורדת לטמיון אם האדם אינו תופס כי התגמול הוא תוצאה של פעולותיו.

הפעולות שלנו בהווה נשלטות, לעתים קרובות, על־ידי מה שאנו סבורים כי היה אחראי להצלחותינו ולכישלונותינו בעבר, על־ידי מה שאנו מאמינים שיש בכוחנו לעשות בהווה ועל־ידי הציפייה שלנו מן התוצאות המתקבלות מפעולות אלה. גישות קוגניטיביות מסבירות מדוע, לעתים קרובות, ציפייה למאורעות עתידיים היא המניעה בני אדם. ג'וליאן רוטר הציג בתיאוריית הלמידה החברתית שלו את חשיבותן של ציפיות בהנעת התנהגות. לפי רוטר, הסבירות שלפיה נעסוק בהתנהגות מסוימת למשל, לימוד לקראת מבחן במקום בילוי במסיבה נקבעת על־ידי הציפייה שלנו להשיג מטרה למשל, לקבל ציון טוב שבאה בעקבות הפעילות, וכן על־ידי מידת הערך האישי שאנו מייחסים למטרה. פער בין הציפיות למציאות עשוי להניע אדם לבצע התנהגויות מתקנות.

נניח שאתם מגלים, כי ההתנהגות שלכם אינה תואמת את הסטנדרטים או את הערכים של קבוצה שאתם משתייכים אליה — ייתכן שהכרה זו תניע אתכם לשנות את התנהגותכם, כדי להשיג התאמה טובה יותר. אתם עשויים, לדוגמה, להיות מוּנעים לשנות את סגנון הלבוש שלכם או את המוסיקה שאתם מאזינים לה, כדי להקטין את הפער בין הציפיות למציאות. כיצד מתקשרות ציפיות לכוחות פנימיים וחיצוניים של מוטיבציה? פריץ היידר הניח, כי אפשר לייחס תוצאות של התנהגות למשל, ציון נמוך לנטיות פנימיות, דוגמת חוסר מאמץ או חוסר יכולת, או לגורמים מצביים חיצוניים, דוגמת מבחן לא הוגן או מורה מוטה. ייחוסים אלה משפיעים על הדרך שבה נתנהג: סביר להניח שאם קיבלתם ציון נמוך,

תשתדלו יותר בפעם הבאה אם תיווכחו לדעת שהציון הנמוך הוא תוצאה של חוסר השקעה. ואולם, אם לדעתכם הציון הנמוך נובע מחוסר צדק או מחוסר יכולת — אתם עלולים לוותר זיהוי מקור המוטיבציה כפנימי נטייה/תכונה או חיצוני מצב עשוי אפוא להיות תלוי, במידה מסוימת, בפרשנות הסובייקטיבית שאנו נותנים למציאות.

נסכם את מקורותיה השונים של המוטיבציה. פתחנו בהצגת היכולת של חוקרים להבחין בין גורמים פנימיים לגורמים חיצוניים המחוללים את ההתנהגויות. דחפים, אינסטינקטים והיסטוריות של למידה — כולם מקורות פנימיים של מוטיבציה המשפיעים על ההתנהגות בנוכחות גירויים חיצוניים מתאימים. כשמתחיל האורגניזם לחשוב על התנהגויותיו, פעילות שבני אדם נוטים לבצע יותר ממינים אחרים, ציפיות לגבי מה צריך או לא צריך להתרחש מתחילות גם הן לעורר מוטיבציה. בעלי חיים חושבים יכולים לבחור לייחס מקצת המוטיבציות לעצמם ואחרות לעולם החיצוני. מדרג הצרכים

סקרנו עד עתה כמה מקורות של מוטיבציה. נחזור עתה לתיאור כללי יותר של התחומים שבהם אפשר ליישם מושגי מוטיבציה. מטרתנו להציג תמונה רחבה יותר של הכוחות המכוונים את חיינו.

הפסיכולוג אברהם מסלו, שמשתייך לגישה ההומניסטית, ניסח תיאוריה שלפיה המניעים הבסיסיים יוצרים מדרג של צרכים. על־פי השקפתו של מסלו, הצרכים מאורגנים ברצף, החל מהפרימיטיביים ביותר ועד למתקדמים ביותר, ובכל שלב במדרג הם חייבים לבוא על סיפוקם קודם שיהיה אפשר להמשיך לשלב הבא. בתחתית המדרג ניצבים הצרכים הביולוגיים הבסיסיים כמו רעב וצמא. יש לספקם לפני שצרכים אחרים יוכלו להתחיל לפעול. כאשר צרכים ביולוגיים דוחקים, צרכים אחרים נמצאים בהמתנה ולא סביר שיוכלו להשפיע על ההתנהגות. לאחר שסופקו הצרכים הביולוגיים באופן סביר, מניעים אותנו הצרכים הבאים אחריהם במדרג – צורכי הביטחון. כשאנו חדלים להיות מוטרדים מסכנה, מניעים אותנו צורכי ההיקשרות – הצורך להשתייך, להתחבר לאחרים, לאהוב ולהיות נאהב. כשאנו שבעים ובטוחים, ויש לנו תחושת שייכות חברתית, אנו עולים לשלב הבא במדרג: צורכי הערכה – לאהוב את עצמנו, לראות את עצמנו כבעלי יכולת והשפעה ולעשות כל מה שנחוץ כדי לזכות בהערכתם של אחרים.

בראש המדרג ניצבים אנשים שבעים, מוגנים, אהובים ואוהבים, בטוחים, חושבים ויוצרים. אנשים אלה התעלו מעל לצרכים אנושיים בסיסיים בחיפוש אחר מיצוי הפוטנציאל שלהם במלואו, כלומר מימוש־עצמי. אדם המממש את עצמו: מודע לעצמו, מקבל את עצמו, מגיב לחברה, יצירתי, ספונטני ופתוח לחידושים ולאתגרים, בין שאר תכונותיו החיוביות. התיאוריה של מסלו על המוטיבציה האנושית מציגה השקפה אופטימית באופן מיוחד. במרכז התיאוריה עומד הצורך של כל פרט להתפתח ולממש את מלוא הפוטנציאל שלו. עם זאת, ידוע לכם מניסיונכם האישי, כי המדרג הקפדני של מסלו אינו מוכיח את עצמו. ייתכן, לדוגמה, שדילגתם על ארוחה כדי לעזור לחבר. ייתכן שיצאתם למסע רגלי מסוכן במדבר כדי לחזק את ההערכה העצמית שלכם. ולמרות זאת, אנו מקווים כי המדרג של מסלו יאפשר לכם להשליט מעט סדר בהיבטיהן השונים של התנסויות המוטיבציה שלכם.

עמיחי לוי הוא יועץ במחלקת שלום בית בהידברות.