שנה לפטירתה של אסתר פולארד ז"ל: "המסר שלה היה - אחדות, אחדות אחדות"

היום (שני) חל יום השנה לפטירתה של אסתר פולארד, רעייתו של יהונתן, שהקדישה את חייה למען שחרורו של בעלה מהכלא האמריקני והבאתו לישראל, ולמרבה הטרגדיה נפטרה כשנה בלבד לאחר שנחתו בארץ.

אסתר פולארד נולדה בקנדה בשם איילין זייץ, והייתה מורה. בשנות ה-30 לחייה היא ראתה מודעה בעיתון יהודי על אסיר שכלוא בבית כלא אמריקני וזקוק לעזרה. היא יצרה קשר עם יהונתן, שלחה לו מכתבים, ובשנת 1993 הם החליטו להתחתן. את כל חייה הקדישה אסתר למען שחרורו של יונתן. "היא גרמה לאנשים להסתכל במראה ולשאול את עצמם מה הם עושים כדי להשיב אותי הביתה", מספר יונתן, "והרבה פעמים הם לא אהבו את מה שהם ראו במראה הזאת".

לימים, בעת שיהונתן הוחזק בכלא בתנאים קשים, 7 קומות מתחת לאדמה התחדש הקשר ביניהם באמצעות מכתבים ובשנת 1993 הם נישאו.

במשך 30 שנה הקדישה אסתר את חייה למאבק לשחרורו של יהונתן ולחיזוק רוחו. במשך שנים התגוררה במלון דרכים בסמוך לכלא באטנר בצפון קרוליינה על מנת שלא לפספס אף הזדמנות לבקרו בכלא. במהלך השנים הובילה אסתר שביתות רעב והפגנות ונפגשה עם כל גורם בעל השפעה שאליו הצליחה להגיע, לרבות ראשי ממשלה ושרים, חברי קונגרס, סנאטורים ומנהיגים דתיים, במטרה לקדם את שחרורו של בעלה.

(צילום: באדיבות המשפחה)

כחלק מתנאי המאסר הקשים של יהונתן, נמנעה וממנו ומאסתר הזכות להביא ילדים לעולם. תחינותיהם בנושא לא זכו למענה. בראיונות שקיימו הזוג פולארד לאחר שנים הם סיפרו כי "לא היה דבר שכאב לנו יותר מאשר העובדה שלא זכינו לילדים. לא היה היום שלא בכינו על כך".

במהלך שנות המאבק חלתה אסתר בסרטן אך בתחילה נמנעה מטיפולים כימותרפיים על מנת שלא לפגוע בסיכוייה להרות, ובתקווה המשותפת שהיא ויהונתן יזכו יום אחד לילדים משלהם.

בסוף שנת 2021, לאחר 30 שנות מאסר ועוד 5 שנים נוספות של שחרור בתנאים מגבילים מחמירים שכללו איסור לצאת מאיזור ספציפי במנהטן, הגשימו יהונתן ואסתר את חלומם לעלות לישראל וריגשו מדינה שלימה כאשר ביקשו מראש ממשלת ישראל שהגיע לקבל את פניהם להמתין לרגע וכרעו על מנת לנשק את אדמת ארץ ישראל.

למרבה הכאב, אסתר זכתה לחיות את החלום זמן קצר בלבד. לאחר כשנה מהגעתם לארץ, נפטרה אסתר ממחלת הסרטן, עמה התמודדה בשקט ובגבורה במהלך שנות המאבק הקשות.

בשל העובדה שאסתר נפטרה מבלי שזכתה להביא ילדים לעולם, יהונתן פולארד החליט להנציחה באמצעות הקמת מרכז חינוך יהודי מהגיל הרך ועד בר מצווה שיקרא על שמה 'מרכז ילדי אסתר', בו יתחנכו מאוד ילדים לזכרה ולעילוי נשמתה. במסגרת מאמציו להקמת המרכז יזם פולארד קמפיין גיוס המונים תחת הכותרת 'הילדים של פולארד', אליו הצטרפו עד כה למעלה מ-6000 איש ונתרמו למעלה מ-2 מליון ש"ח.

"אין לי ספק שהשנים של המאבק שניהלה לשחרורי עלו לה בבריאותה, בחוסר היכולת שלה למצוא את הזמן לטפל בעצמה", אמר יהונתן, "ועל כך אני אהיה חייב לה כל ימי חיי".

פולארד הוסיף שאסתר ביקשה ממנו שיסתכל במראה, ויאמר מה הוא רואה. כשהשיב לה: "את עצמי", היא אמרה לו: "תסתכל עמוק יותר. תראה. רואים שם את אבא שלך, את סבא שלך, את אבותיך עד למתן תורה בהר סיני. תבין שאתה ממשיך דרכם. זה לא רק אתה פה במראה'. אני מאוד התביישתי", סיפר פולארד. "אני יודע שאני בא משושלת של רבנים שעשו הרבה דברים שאני לא עשיתי אז". לאחר נישואיהם פולארד הוסיף והתחזק מבחינה דתית.

פולארד סיפר על המסר שהותירה רעייתו אחריה: "אסתר לקחה אותי לגאולה ולמאה שערים ואחר כך לתל אביב ואמרה לי – בשני המקומות ראית אנשים שלא דומים לך, אבל כולם אחיך. רק באחדות נוכל לעמוד מול כל האתגרים הקשים שעומדים לפנינו. אנא זכרו את אסתר וזכרו את המסר הזה: אחדות, אחדות, אחדות".

יהונתן פולארד בריאיון מיוחד להידברות - "הסוהר אמר לי ’אתה תצא מפה רק בשק’":

אנא קראו תהילים לעילוי נשמתה של אסתר פולארד:

מזמור ט"ז

(א) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ. (ב) אָמַרְתְּ לַיהוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ. (ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי. (ה) יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. (ז) אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. (ח) שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט. (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. (י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת. (יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

מזמור מ"ט

(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. (ב) שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד. (ג) גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. (ד) פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. (ה) אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי. (ו) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. (ז) הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ. (ח) אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ. (ט) וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם. (י) וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת. (יא) כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם. (יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. (יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. (יד) זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה. (טו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. (טז) אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה. (יז) אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. (יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. (יט) כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ. (כ) תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. (כא) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.

המוות. איך אפשר להתמודד עם אובדן? מה ניתן לעשות לעילוי נשמות נפטרים, אם בכלל? והאם הם יודעים שאנו מסייעים להם? את כל השאלות המרתקות האלה ועוד מפנה העיתונאי דודו כהן לרב זמיר כהן. אל תחמיצו: