סיפור על קעקוע של נמר על זרוע של נערה. ילדים בשלכת

"הוא רק רצה שאני אתן לו חיבוק", אמר אבא של נתן הי"ד, שנרצח בפיגוע בנווה יעקב.

"הוא כל הזמן היה אומר: 'אבא, תאהב אותי'", מספר אבא שלו בכאב.

כך נפתח פוסט שמישהי שלחה לי.

הן כולן יודעות, החברות שלי, לשלוח לי פוסטים שקשורים בילדים...

תראי מה זה, היא אמרה, זה הסיפור של כל הילדים באשר הם. כולם רוצים חיבוק...

עוד יותר מזה, הם כולם רוצים להרגיש שאוהבים אותם, אבל באמת!

במוצאי יום כיפור השנה קיבלתי הודעת ווטסאפ מאישה יקרה שמתגוררת בניו יורק, וכך היה כתוב שם: "רק רציתי לשתף אותך, שיום כיפור והחגים הם התקופה הכי קשה לילדים מתמודדים.

"פתחתי את המחזור וראיתי שכתוב 'הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך'. אמרתי את זה עשר פעמים, סגרתי את המחזור וראיתי בזווית העין את הבת המהממת שלי אוכלת...

"מאוחר יותר היא סיפרה לי שהיא רוצה לעשות גם קעקוע. נחרדתי. אבל זה מה שעשיתי, מצוות עשה של 'ואהבת'. נראה לי", היא כותבת לי, "שזה כיסה את כל מצוות 'ואהבת' של היום".

נו, אני שואלת אותה, ומה היא עשתה באמת? מצפה לשמוע שהילדה, לנוכח ההשתדלות של אמה וויתרה על הקעקוע.

ממש לא!

היא עשתה לעצמה קעקוע על הזרוע. קעקוע של נמר גדול, ומתחתיו כתוב בעברית כך: "דע בני אהובי כי מלבי לא נעקרת, אתה לי ילד חן בן שעשועים" (לקוח משיר מרטיט של שולי רנד).

מי שמבינה את הסיפור יודעת לראות שמדובר פה במשהו הרבה יותר גבוה מלהתגבר על לעשות קעקוע. נכון שקעקוע זה איסור מהתורה, אבל הילדים האלה כרגע לא נמצאים שם. הם יגיעו לשם, בע"ה, באם נעשה את הדברים נכון.

הילדה הזו כתבה לעצמה על הזרוע, שלעולם אי אפשר לעקור אותה מהלב של אמא. והיא צריכה את זה, מבחינתה זו תרופה למחלה שלה, האהבה ללא גבול של אמא שלה.

הרמב"ם אומר שמי שלא יודע להבדיל בין מר למתוק, בין מצווה לעברה, הוא חולה נפש.

הכוונה היא לא אותה מחלת נפש שמנסים אנשי החינוך להדביק לילדים האלה בכל פעם שהם נתקלים בשאלה שאין להם (לאנשי החינוך) תשובה עליה. הרמב"ם מתכוון לחולי נפש שנובע מכאב גדול! זאת אומרת שכל עוד הנפש חולה, בלתי אפשרי לדרוש מהם דברים שקשורים ברוחניות.

אז מה כן?

לעזור להם להבריא!

ראשית להבין שהם שלנו, ינקו את החלב הזה, של תורה ומצוות. זה תהליך שהם עוברים עם עצמם, תהליך מייגע של התקרבות לה' מתוך מקום אחר, בועט, מורד אבל מחפש דרך, ואם לא נדביק תוויות – הם יוכלו לצאת מזה.

חלקם קשורים כל כך, ועם כל זה לא מסוגלים...

השבוע סיפרה לי בחורה שבתחילת דרכה היורדת הייתה יושבת בליל שבת ורואה בדמעות שיעורי תורה ביוטיוב... "את מבינה", היא אומרת, "אני סובלת מפיצול אישיות...".

ההפך הגמור, עניתי לה, את מחפשת איך להראות להקב"ה עד כמה את אוהבת אותו, גם כשזה לא נראה בעיניים רגילות.

אגב, היא בכתה כל כך כשאמרתי לה את הדברים. הייתה בה התרגשות שנבעה מכמיהה שלא מצליחה להתממש.

או קיי, אבל תכל'ס, מה בכל זאת, אתם שואלים?!

כמה כללים עם קצת מטאפורה:

לא מזמן היה ט"ו בשבט. "כי האדם עץ השדה", אנחנו מכירים? יצא לכם להיות בחוץ לאחרונה? ראיתם עצים, בשלכת?

למה עץ עושה שלכת? כדי שעץ יהיה מכוסה בבגדים, סליחה, בעלים ופרחים, הוא צריך שיתקיימו בו 3 תנאים:

1. אדמה

2. מים

3. שמש

אדמה יש עכשיו? יש!

מים יש? יש.

אבל השמש בתקופה הזאת לא מתפקדת. שמש שקרנית, קוראים לה. היא לא באמת מחממת.

והעץ?

מדענים מספרים לנו שחלקים מהטבע נכנסים בחורף למצב של מגננה, לתרדמת.

הזוחלים נכנסים למצב שקוראים לו נבג, הדובים ישנים והעצים משירים עלים. העץ, טוענים המדענים, לא מצליח לחמם את עצמו, אז דבר ראשון הוא מנשיר את הכסות החיצונית. הוא דואג לגוף שלו כרגע. כשהשמש תחזור לחמם באמת, הוא יוכל להצמיח עלים מחדש.

הילד שלנו נמצא כרגע בתרדמת חורף. מה שהוא צריך כרגע זה את אמא שתהיה שם, מחממת באמת!

אגב, לא מזמן היה ט"ו בשבט, ושרנו את השיר הידוע "השקדיה פורחת" וכו'. יצא לך לראות פעם שקדיה מקרוב? לי כן, והיא לא כזאת יפה... אז מאיפה נובע המיתוס על יופייה?

השקדיה פורחת בתקופה של חורף. בחוץ הכל עירום ויבש, והיא היחידה שפורחת. לכן היא עושה רושם כזה.

הילד שלכם הוא שקדיה על רקע של שלכת נוראית. תאדירו אותו בקצת שהוא עושה, תבינו את הקושי, את החולי, את הרצון להתקרב שבמקומו הוא מתרחק. תעצימו את הטוב, גם אם זה כ"כ מעט טוב, כי זו שקדיה קטנה על רקע של שלכת איומה.

אגב, אתם בטח שואלים, מה עם האמא, הילדה והקעקוע?

אז היא פרסמה תמונה שלה עם הילדה שלה (היא לא ממש הייתה צנועה), וכתבה כך: "אני מודה להקב"ה על היופי הפנימי והחיצוני שיש בילדה שלי...".

ואסיים בברכת "אילן אילן במה אברכך? פירותיך מתוקים, צילך נאה"... אלא, שכל נטיעות שניטעו ממך יעשו לך הרבה הרבה נחת!

והלוואי שגם נשכיל לראות את הנחת שכבר קיימת.

פרי כהן לנדאו היא מרצה ומטפלת בנוער בסיכון.