"תבין אותי, הסירוב שלי מגיע מאהבה". סיפורו של אהרן מרגלית

כששמעתי את סיפורו של אהרון מרגלית, הצטמררתי. כל הסיפור שלו בנוי על התמודדות, כאב, ניסיונות, התמדה ובסוף – ניצחון. הרבה אפיזודות מהסיפור שלו תפסו אותי, אך ישנו סיפור אחד, שתפס אותי במיוחד. אהרון סיפר על התמודדות שחווה בתור ילד, כשחזר לביתו לאחר אשפוז ארוך של שנים רבות בעקבות מגפת הפוליו, והשתתק בגופו. כשרצה לקחת כוס מים במרחק של שני מטר ממקום מושבו, הוא ביקש מאביו להביא אליו את כוס המים, אך אביו סירב, בתשובה לבקשתו, ואמר לו: "אהרון, אתה יכול לעשות זאת בעצמך".

אהרון ניסה לקום ממקום מושבו מספר פעמים ללא הצלחה. בפעם המי יודע כמה, הוא הצליח לעמוד. לאחר מכן הוא התקדם לאט, בעזרת הליכון, הגיע למקום המיועד, וגם שם הניסיון לא פסק. הוא היה צריך להרים את ידו, להחזיק את הכוס ולכוון את הכוס לפה שלא תישפך... פעולה כזו, שנראית לנו טריוויאלית כל כך, אצלו היתה מורכבת מהרגיל. לאחר שב"ה הוא הצליח, אחרי ניסיונות לא מעטים, הוא שמע לפתע את אביו בוכה.

הוא הסתכל עליו, ואביו אמר לו: "יכולתי להביא לך את הכוס, אבל הסירוב שלי היה בשבילך! כיוון שאם הייתי מוותר לך, הייתי מוותר עליך. קשה לי לראותך סובל, אבל אם אביא לך כל מה שתבקש, לא תצטרך להתאמץ, לא תצליח להתמודד. תבין אותי, הסירוב שלי מגיע מאהבה".

הסיפור הזה נגע בי, ומלווה אותי הרבה פעמים בדילמות חינוכיות.

כמה פעמים אנחנו מוותרות בחינוך? מרחמים על ילדינו ועושים בשבילם, את מה שהם אמורים לעשות? אבל דווקא הגבולות, לשמוע את ה"לא", חשוב להם. לעיתים בדור השפע, כשהילדים חוזרים אלינו עם האמירה: "אבל לכולם יש ורק לי אין...", אנחנו קונים להם מיד, או מבטיחים להם הבטחות אם יעשו כך וכך, ומארגנים מבצעים, רק כדי לעודד אותם שיעשו...

בינינו, דווקא לילדים מפונקים, שמקבלים כל אשר יחפצו ורגילים פחות להתאמץ, קשה יותר לשאת התמודדויות בחיים.

לדעתי, חמש מילות המפתח בתחום החינוכי הן: רצון. מאמץ. התגברות. אמון. עין טובה.

אם הילדים שלנו רוצים משהו, צריך לעודד אותם להתאמץ, כיוון שאנחנו יודעים שאת הדברים החשובים בחיים אנו משיגים במאמץ, ואם קשה להם, ננסה לכוון אותם, להתגבר על הקושי, ולנסות אולי דרכים אחרות, אבל חשוב לרצות להתקדם, ולא להישאר פאסיבי בחיים, לחכות שהדברים יגיעו אלינו... אדרבא, לחתור להשיגם, ולא להיבהל מקושי. בנוסף, להאמין בהם שהם מסוגלים להגיע לכך, מתוך עין טובה.

אם ניקח את הרעיון צעד אחד קדימה - לא מדובר רק בחינוך, אלא גם בקשר שלנו עם ה'.

כמה פעמים אנחנו חושבים שמגיע לנו משהו מסוים, ואנחנו מתוסכלים מכך שלא קיבלנו את מבוקשנו, במקום להבין שה' נותן לנו בדיוק מה שאנחנו צריכים לקבל?

ברגעים האלה, שנייה לפני התסכול, אם נזכור את העניין הזה - נוכל להרגיע את עצמינו ולהתפלל: ה', תן לנו את הדעת לראות את הטוב במה שאתה מעניק לנו, לשמוח במה שיש לנו ולרצות את מה שנכון עבורנו. אמן.